יוסי פרידמן: נולד לאדריכלות

כרטיס ביקור

יוסי פרידמן

55

שור

30 שנה ויותר

תואר ראשון כפול באדריכלות באוניברסיטת רוד איילנד, School Of Design, ותואר שני באדריכלות בפרינסטון, ניו ג´רזי.

הסרט תיאורמה של פיירו פוזוליני

מוזיקה אמריקאית שגדלתי איתה תוך כדי הלימודים בשנות ה-70 וה-80.

קריאה, חברים וים.

מגיל 4 צייר האדריכל

יוסי פרידמן

רק בתים. לא עצים, לא פנים, רק בתים ומבנים. וכשהגיע לגיל בו יכול היה לממש את תשוקת הילדות שלו וללמוד אדריכלות, הוא עשה זאת בארצות הברית. "בתקופה הזו המסלול היחידי ללימודי אדריכלות היה בטכניון עם דגש על הנדסה, וזה היה פן שפחות עניין אותי באדריכלות". אין זה עניין של מה בכך ללמוד אדריכלות מעבר לים בסוף שנות ה-70, ופרידמן עשה זאת עם מלגת לימודים מלאה. הכשרון יוצא הדופן שלו הביא אותו למשרד הראשון בו עבד לאחר שסיים את התואר השני שלו, בסטודיו של מייקל גרייבס, "המורה שלי והמעביד הראשון שלי", מהאדריכלים המובילים את הזרם הפוסט-מודרניסטי באדריכלות.

משם המשיכה הקריירה של פרידמן לעלות, והוא עבד כעצמאי בארה"ב במשך כ-17 שנה עם משרדים במנהטן ובמיאמי ביץ´. הוא החל עם התמחות בחללי פנים ציבוריים ובהמשך התרחב גם לתכנון ועיצוב בתים פרטיים, כמו גם מבנים מסחריים וציבוריים. בשנת 1996 חזר ארצה, אך ממשיך גם כיום לעבוד מעבר לים, בארה"ב ובאירופה. במקביל, הוא מרצה בכיר לעיצוב פנים במכללה למנהל ואחד המייסדים של המסלול האקדמי לעיצוב פנים של המכללה. "אנחנו מגדירים את זה כאדריכלות פנים, למרות שהמסלול נקרא עיצוב פנים, משום שהמועצה להשכלה גבוהה הייתה מנועה לתת לנו להשתמש במילה אדריכלות", הוא מבהיר.

הקלאסיקה לעולם נשארת

קורות החיים המרשימים של פרידמן משתקפים היטב במשרד המסוגנן התל-אביבי שלו, העשיר בפריטים מיוחדים שהוא אוסף בקפדנות משווקי פשפשים מכל רחבי העולם, כמו גם בסגנון הלבוש ושפת הגוף שלו, המשדרים נינוחות, בטחון, עומק ומידה מתבקשת כמעט של הערכה עצמית. "אני מאמין שאני צריך להעניק מעצמי ללקוח, אני בונה עבורו ולא בשבילי", הוא מסביר את תפיסת העולם המקצועית שלו. "מה שמעניין אותי בעבודה האדריכלית היא ההוויה - מהפנים אל החוץ ולא להיפך. אני לא חושב איך הבית ייראה לפני שאני לומד את החללים והיחסים ביניהם. רק אז אני מרכיב את המערכת התלת מימדית הסופית של הבית".

"החשיבה שלי היא תמיד קלאסית. גם אם יצרתי בתים לגמרי מודרניים - במהות שלהם, בדרך שהם נתפסים ובבחירת החומרים - הרי שמאחוריהם החשיבה היא קלאסית, משהו בפרופורציות ובמערכת היחסים של החללים שמייצגים קלאסיקה. זה משהו שהלקוחות לא רואים ואני לא מנסה לדבר על זה, כי זה חשוב לי ולא להם. גם הבית הכי מודרני שעשיתי אי פעם, החשיבה שלי שעמדה מאחוריו היא קלאסית".

"תהליך העבודה מתחיל באיסוף אינפורמציה מהלקוח – איך הוא רואה את מערכת החללים, איך הנפשות הפועלות משתמשות בהם, איזו ביקורת יש לו על החללים שהיו בביתו הקודם, אילו ציפיות יש לו מהיצירה החדשה.

התקציב לא מעניין אותי אף פעם. אני יכול אחר כך לממש את התכנון בכל תקציב, אבל זה לא חייב להפריע בשלב החשיבה.

בשלב הבא, נותן יוסי ללקוחותיו שיעורי בית די קלים. "אני מבקש להסתכל בספרי עיצוב ומגזינים ולתלוש אימג´ים שהם אהבו. הם לא חייבים להסביר לי למה. לפעמים הלקוחות מביאים לי אימג´ים שאם אני אשאל אותם מה מצא חן בעיניהם, הם לא ידעו להסביר.

אני מאמין שפסיכולוג שנפגש עם לקוח יכול לעמוד על טיבו במהרה, כך גם אני יכול די מהר לעמוד על טיבו הויזואלי של הלקוח - לאיזה מחנה הוא שייך מבחינתי, מה אני חושב שהוא חושב שהוא רוצה. "זו מערכת יחסים ארוכה. כשאני עולה על הדרך הנכונה, התפקיד שלי הוא לשמור על הקו ולא לתת ללקוח לסטות ממה שהוא עצמו בחר. הוא יכול למצוא את עצמו מתלבט והולך למקומות שהתפקיד שלנו כסטודיו הוא להעמיד אותו בחזרה על המסלול שייתן לו פרויקט עקבי שנכון בשבילו".

צ´ק פתוח

כמי שמכיר היטב את הלקוחות הישראליים, כמו גם המקבילים שלהם מעבר לים, מתבקש לשאול את פרידמן בנוגע להבדלים ולמאפיינים שהוא מבחין בהן. "האמריקאי נוטה לשמור על מה שהוא מכנה "רמה מקצועית של תקשורת". הלקוח האמריקאי מאוד תובעני אבל לעולם לא יתקשר לפני 9 בבוקר או לאחר 17:00; הוא לעולם לא יתקשר בסופי שבוע, גם שבת וגם ראשון; הוא יכבד את הזמן הפרטי של האדריכל. הוא מסודר יותר ברשימת המטלות, מכין יותר שיעורי בית לקראת פרויקט ונוטה לחשוב שהוא לא ראוי לשנות את דעתו לאחר שהחליט, אלא במקרים קיצוניים. מצד שני הוא לא משנה את דעתו כי זמן שווה כסף, ועמידה בלו"ז ובמילה יותר חשובה לו מכל דבר אחר.

הלקוח הישראלי הרבה יותר אישי ולאו דווקא בפן השלילי. מערכות היחסים בדרך כלל יותר מהודקות על כל המשתמע מכך. הוא פחות מודע לאפשרות ששינוי כזה או אחר במערכת אדריכלית, גורם לשרשרת של תגובות גם בתכנון ובעיצוב וגם בשטח וכרוך בעיכובים ושינויים. בנוסף, הוא פחות מוכן לקבל את התוצאות של מהלכים בזמן התכנון, מה שגורם הרבה פעמים לסוג של לחץ נוסף שמפעיל מיסוך על תהליך העיצוב, שהוא לאו דווקא בריא. מצד שני, במערכות היחסים האישיות יותר, נוצרת הרבה פעמים דינאמיקה אישית, שמאפשרת לאדריכל ללמוד יותר על אורח החיים של הלקוח ומשפחתו, ומאפשרת תכנון ועיצוב שהם הרבה יותר תפורים מתוך ההכרות האישית איתו".

"הוא לגמרי לא אופייני, זה מה שמאפיין אותו. אותם שמות שלא אזכיר שכל אחד מכיר במדינה, מבחינת משפחות המובילות של האריסטוקרטיה ישראלית של שנות ה-60 וה-70 ומשפחות של העשור האחרון, למול משפחות שאף אחד לא שמע ולא ישמע עליהן; גילאים שנעים בין סוף ה-20 ועד סוף ה-70 שלהם; אמריקאים, אירופאים וישראליים; וגם לקוחות שלמדתי מהם על אומנות הבישול המזרחי ומדוע צריך ליצור שני מטבחים בבית, אחד לטיגון והשני שנראה תמיד נקי".

"הבקשה הכי מיוחדת הייתה מלקוח שהציע לי את פנקס הצ´קים שלו וביקש להיעלם ולהתקשר אליו כשהפרויקט יסתיים. זה נשמע כמו פנטזיה אדריכלית, כי הם הגדירו שאין תקציב מוגבל ואמנם זה הפרויקט החמישי שעשיתי לאותה משפחה והכרתי את הצרכים, אבל בכל זאת סירבתי. אם אין לי דיאלוג במהלך הפרויקט אז הוא לא מעניין אותי. בסוף אילצתי אותם לקחת חלק בתהליך, לא פעיל לגמרי אבל יחסית".

"אדריכל שלא מתקיים משכר טרחה – אין לו זכות קיום"

פרידמן לא מפרסם את עצמו ומרבית לקוחותיו מגיעים מהמלצות. "אנחנו לא מפרסמים. יש ספרים אבל אין אתר אינטרנט, כי אני בא מדור שפרסום ואדריכלות הם שני דברים שלא הולכים יחד. אני מעדיף להתפרנס מהעבודה כשהיא באה מפה לאוזן, וליהנות ממנה. אנחנו לא אנשי עסקים, לא מאמינים בשיווק, תעמולה, עמלות, מסחר, כל הדברים האלה הם אנטי תזה לדעתי של המקצוע".

האג´נדה של פרידמן בנוגע לשכר הטרחה ושיטת העמלות הנפוצה כיום, מאד מוצקה ונוקשה.

"אני לא מנסה לחנך אף אחד אבל את הסטודנטים שלי כן – כיוון שאני מאמין שאדריכל שאין לו אפשרות להתקיים משכר הטרחה שלו בלבד, אין לו זכות קיום. אם מישהו מכריז שהוא איש מסחר והוא עובד על עמלות זה לגיטימי, אבל במקצוע שלנו זה לא אמור להיות כך.

"הכי אני אוהב את העבודה בסטודיו עם עצמי, בשלבים או במקומות שבהם אני עובד עם עצמי על פרויקט. בטח לא טיפול בפגישות, תקציבים ומכרזים. אני אישית עדיין עושה סקיצות ידניות, כמו שאני מעדיף להחזיק ספר ולקרוא עיתון ולא באינטרנט".

המקצוע הכי מתגמל

בניגוד לאמירות של

אדריכלים

רבים, על עבודה קשה ולא תמיד מתגמלת ביחס להשקעה, חושב פרידמן שהעבודה מעניקה סיפוק ותגמול גדולים יותר מאשר במקצועות אחרים.

"אני מנסה להסביר לסטודנטים שלי שזאת כן עבודה מתגמלת – אמנם לא ברמה החומרית, אבל אני חושב שזה אחד המקצועות המתגמלים ביותר שאני מכיר. חלק מהתגמול של המקצוע הוא שהמקצוע הופך להיות חיים שלמים. אני לא חושב מתי אני עובד ומתי לא, כי אני עובד כל הזמן ונהנה כל הזמן.

זה מקצוע שאפשר לעבוד בו בכל מצב נפשי ופיזי, והוא מביא אותנו לפתוח אופקים חדשים, גם גיאוגרפיים וגם אינטלקטואליים; המקצוע מצריך הרבה יותר מרק "התמקצעות" – נדרשת גם קריאה, מעורבות ציבורית, פוליטית, אומנותית. אי אפשר לדבר על עיצוב מבלי להבין תיאטרון, מוזיקה, מקצבים וכמובן אומנות. הוא גם מצריך חוסן פסיכולוגי, כי החלק הקשה זה לא העבודה של התכנון והעיצוב, אלא העמידה מול הנפשות הפועלות. אנו עובדים בצוותים של יועצים, אנשי מקצוע, ויכולת העבודה בצוות היא מאוד חשובה".

לראיונות נוספים עם מיטב האדריכלים בארץ - לחצו כאן

כיצד לבחור אדריכל? איזה נתונים עלי למסור כדי לקבל הצעת מחיר מקיפה והוגנת? מהו המידע הדרוש לפני התכנון? היכנסו ל

פורום אדריכלות

וקבלו מענה מקצועי לכל שאלותיכם.