עצמאית בשטח

משימת האירוח בחגים, נתפסת בעיני רבים כעול מכביד, אבל בת שבע לונברג אוהבת לארח ולא פחות מכך אוהבת לחדש ולשנות את הבית. הקושי לארח בפינת אוכל קטנה, גרם לה לשזור את שתי האהבות הגדולות הללו יחד ולשלב ביניהן

מאת לירז פאנק | צילום לירז פאנק | תאריך 15.09.08

בת שבע ועופר לונברג קנו את דירתם בכפר סבא מקבלן, לפני כ- 20 שנה. הדירה עוצבה על ידי בת שבע לפי טעמה האישי ומעשיה ידיה: הריהוט היה בסגנון עתיק והבית קושט בוילונות שבת-שבע סרגה ובשטיחים שארגה.

לפני עשור, בדיוק כשסיימה ב"מכללת בילדינג" קורס עיצוב בן 10 מפגשים, הרגישה בת שבע שהגיע הזמן להתחדש והחליטה לערוך שיפוץ גדול. המניע העיקרי להחלטה, טמון היה בפינת האוכל הקטנה שהייתה בדירה, דבר שהקשה על בת שבע לממש את אהבתה הגדולה לאירוח.

תכנון השיפוץ נמשך כשנה: היא שרטטה, אספה הצעות מחיר, בחנה עבודות של בעלי מקצוע שונים ובחרה אותם לפי מדדים של איכות, מחיר והתקשורת שנוצרה ביניהם. לאחר שכל השינויים הרצויים גובשו והתוכניות שורטטו, בני הבית נרתמו למלאכת השיפוץ: בת שבע לקחה חופש מהבנק בו עבדה כיועצת השקעות ובעלה עופר, בדיוק עזב את עבודתו במערכת הביטחון.

במהלך שיפוץ החלל המרכזי, בת שבע, עופר ובתם רעות, המשיכו לגור בחדרי השינה. הם גרו בלי מטבח, ללא ריצוף, עם ברזנט על החלונות הפרוצים לרוח נובמבר ונהנו מהבלאגן. "לא היה קבלן", מספרת בת שבע, "ולכן הבאתי בעצמי רצף, חשמלאי, מסגר אמן ושיפוצניק שיערוך את עבודות ההריסה ובניית הגבס. תוך חודש וחצי כבר היינו אחרי השיפוץ והבית היה כחדש".

השינויים שנעשו היו מהותיים והקנו לדירתם מראה מעוצב ומודרני: בת שבע הפכה את חלון האלומיניום הגדול שהיה בסלון, לשלוש נישות של חלונות עם פרופיל בלגי, שמבעדם נשקפת הצמחייה ממרפסת השמש. הפינה יוצרת תחושה אינטימית של בית פרטי.

קיר ש´החביא´ את פינת האוכל וגרם להם לחוש בה חנוקים, הוסר ושיחרר מרחב חדש. עמוד תומך שלא ניתן היה להוריד, הוגדל על ידי נישות שנועדו למקרר ולסלסלות אחסון.

המטבח כולו נבנה ותוכנן בהתאם לאהבתה הגדולה של בת שבע לארח. אהבה זו, הולידה צורך למצוא פתרונות אחסון מתאימים גם לכלי המטבח הרבים, המפות וחפצי הנוי המשמשים אותה בעת האירוח. "נישת הגבס שיצרתי במטבח מאד שימושית עבורי. בסלסלות אני מאחסנת חפצים שלי, של עופר ופריטים שונים כמו עטים, פתקיות או דואר. כשנתתי את ההוראות למידות של הנישות, אמרו לי שאני הראשונה שקנתה קודם את הסלסלות ולפי הגודל שלהן, בנתה את הנישות ולא להיפך. כשעושים את ההיפך, לפעמים לא מוצאים".

במטבח נישות שהותאמו במיוחד לסלסלות האחסון ולמקרר (צילום: לירז פאנק)
במטבח נישות שהותאמו במיוחד לסלסלות האחסון ולמקרר (צילום: לירז פאנק)


בנוסף, הרצון להרבות באירוח, הצריך יצירת חללים שיותאמו לכך. לכן, מלהד חלל המגורים, גם פינת הטלוויזיה שבכניסה לבית וכמובן גם פינת האוכל, הותאמו לצרכים אלו ומאפשרים הכנסת אורחים רבים בניחותא.

פינת הטלוויזיה עוצבה והותאמה גם היא לצרכי האירוח (צילום: לירז פאנק)
פינת הטלוויזיה עוצבה והותאמה גם היא לצרכי האירוח (צילום: לירז פאנק)

היה משהו שלא בוצע בהתאם לתכנון הראשוני?

"את השיש שמאחורי הגז ביקשתי עם חיתוך א-סימטרי וחתכו לי גלים. בנוסף, התפוצץ צינור אבל במילא היה בלאגן אז זה לא שינה הרבה. חוץ מזה, רציתי שהדלת של מרפסת השירות תהיה עם פתיחה החוצה, כדי להרוויח נישה והמסגר בנה את הדלת עם פתיחה פנימה. מדובר בפרופיל בלגי שאי אפשר לשנות ונאלצנו לעשות דלת חדשה. למדתי מזה שאין שום דבר מובן מאליו וצריך להגיד כל דבר ולא רק לחשוב אותו".

בת שבע מעידה כי מבחינתה, הבית לא נגמר בדלת הכניסה, לכן היא המשיכה את הריצוף גם בחדר המדרגות. הרצון להעניק תחושה טובה לכל באי הבית כבר מכניסתם אליו, ניכר היטב בבחירות העיצוביות המקדמות את פני הבאים: "מלבד הריצוף, רציתי גם להחליף את דלת הרב-בריח הרגילה באופציה מעניינת יותר, אבל לא היו הרבה אפשרויות. לכן, החלטתי לקלף את הטפט החום וביקשתי מאמנית ליצור על הדלת ´אווירה´ של דלת ברזל. התוצאה לא הייתה לרוחי ומצאתי מישהו שחזר מאפריקה והדביק לי לוח עץ מיוחד שגילף. את הצד השני של הדלת, צבעתי באמרלד."

לוח עץ שגולף והודבק על דלת הכניסה לבית(צילום: לירז פאנק)
לוח עץ שגולף והודבק על דלת הכניסה לבית(צילום: לירז פאנק)

כמה זמן לאחר השיפוץ הצלחתם להרגיש שוב בבית?

"מייד. אבל בהתחלה כל פעם שנכנסנו היינו מתפעלים מהשינוי והחידוש, הייתה תחושת ´וואו´ וגם התגובות של המבקרים היו אוהדות. אבל אחר כך, מתחילים להתרגל והנוף הביתי הופך לשגרה, לא שמים לב לשינויים והם נשכחים במהירות".

כשנתיים לאחר השיפוץ הגדול, חשה בת שבע שוב ברצון עז להתחדש: חדרי האמבטיה הוחלפו והחדרים ´התקשטו´ בפרקטים.

בת שבע לא מפסיקה לשנות: גווני הקירות, הריפוד, הריהוט ואפילו המכשירים החשמליים בבית זוכים ליחס מיוחד ומוחלפים בתדירות גבוהה. "אין לי סנטימנטים לפריטים", היא מספרת. "כשאני רואה בחנות חפץ שמוצא חן בעיני, אני קונה ללא התלבטות, על אף שבאחרונה התמתנתי מעט, כי הבית עמוס בדברים חדשים יחסית. בדרך כלל כשאני קונה משהו חדש, הישן יוצא מייד - לראשון שבא ולוקח, אני נותנת, מפנה ועוברת הלאה".

באחרונה הוסיפה בת שבע פסלים רבים שסותתו על ידי אמו של עופר ומעניקים לחלל המגורים מראה יוקרתי ואמנותי. "אמא של עופר פיסלה באמריקה בשנות ה-70 באבן שיש. כל הפסלים בביתנו הם מהדירה שלהם". באשר לשולחן מספרת בת שבע:" השולחן הוא של המעצב שי אלוני שמעצב בברזל ועץ. קניתי ממנו גם את כסאות פינת-האוכל, את הספה בפינת הטלוויזיה ואת הארונות שבמקלחת."

שולחן של המעצב שי אלוני ועליו פסלים שסותתו על ידי אמו של עופר (צילום: לירז פאנק)
שולחן של המעצב שי אלוני ועליו פסלים שסותתו על ידי אמו של עופר (צילום: לירז פאנק)

מה היית עושה אם לא הייתה לך שום מגבלה?

"הייתי עוברת לפנטהאוז עם מרפסת גדולה וכמובן גם עם מטבח, פינת אוכל וסלון יותר גדולים. אמנם כיום אנחנו רק שניים בבית, אבל עדיין אני מרגישה שהחלל צפוף".

אהבתה של בת שבע לעיצוב ואסתטיקה, השקעתה וסבלנותה הבלתי נדלית למלאכת השיפוץ, הצליחו לא פעם להדביק גם את חברים הקרובים. כיום מכרים רבים נעזרים בכישוריה ועצותיה, כשכל שיפוץ של מישהו בסביבתה או מעבר דירה, הופך עבורה לחגיגה צבעונית ומסוגננת.

חזור מעלה