ילדים, תעלו הביתה!

בימים האחרונים מורגשת הקלה בעומס הכללי. הסיבה לא נעוצה בהקלה הזערורית בעומס החום ולא בגלל שהסתיימה המערכה בדרום, אלא בגלל שעדר בני האדם הקטנים והנדבקים שכולם כל כך אוהבים, אלה המכונים ילדים, חזרו למסגרות החינוך והטיפול. תם החופש הגדול והאימה היומית של מציאת תעסוקה לאלה מאיתנו שלא נגמר להם אף פעם הכוח נעלמה אתו. ההורים קיבלו בשל כך את השפיות שלהם בחזרה.

עכשיו זה בדיוק הזמן להיזכר כמה שהילדים האלה חמודים ומגיע להם הכל ובעיקר מה שלנו לא היה.

אז חוץ מלקחת אותם לאיזה ´פסטיגל כוחות על´ או השקה של ´גאליס´ או לקנות להם כדור כדורגל חתום על ידי ליאונרדו מסי, אתם יכולים להשקיע בחדר שלהם. כל פסיכולוג יצדיק יצירה של סביבת חיים נאה, נעימה ופונקציונלית וכל ילד יברך על כך, גם אם הוא לא ממש יגיד תודה ורק ימלמל איזה חצי תודה (גם זה בקושי) ויחמוק בחזרה לחדר.

הסיטואציה בסך הכל מאוד הגיונית כיוון שהורי הילד מכירים אותו הכי טוב והם גם המעצבים שלו. הם משלבים ידע אדיר של צורכי הילד עם בגרות נפשית (יחסית) והגיון לגבי מה יהיה נכון לאותו זאטוט.

כמובן שהשיקול הכלכלי חשוב לא פחות ממצב בו אתם מתכננים או משפצים את הסלון. ברוב המקרים, כמעט תמיד למעשה, חדרי הילדים מקבלים יחס לא הכי מכבד בתהליך העיצוב של הבית. המטבח וחלל המגורים שותים את מרבית הכוחות והתקציב. שימוש בחומרים טובים, תכנון מוקפד וחשיבה לטווח ארוך מביאים את ההורים למצב בו כבר אין להם כוח או כסף לחדרי הילדים.

גם בשוק רהיטי היוקרה בו נרכשות מערכות ישיבה יקרות מאוד (עם דגש על בחירת בדים ועורות שמסוגלים לעמוד בחוסן מול הפירוריסטים השובבים) חדרי הילדים נקנים במקומות לא יקרים, מתוך ההבנה המוטעית שממילא ילד יקשקש על המיטה או יכה בשולחן העבודה עד שישבר, אז עדיף לקנות משהו זמני. אך האמת היא, שריהוט איכותי בעיצוב בסיסי ונכון ידע לעמוד בהתקפות זעם הנעורים וגם להיראות רענן כעבור תקופה ארוכה ולשמש כריהוט איכותי לאורך זמן.

הבנים רוצים ללבוש את המדים של ´בארסה´ לבית הספר, לחברים וגם לסבתא. הבנות בעניין של שמלות מתנפנפות של נסיכות בכל קשת הגוונים הבאה: ורוד בהיר, ורוד בייבי, ורוד פוקסיה, ורוד עתיק ונגיעה של לבן. וכמו שהם מתלבשים, ככה הם ירצו את החדרים שלהם. חשוב מאוד לשתף את הילדים בבחירות, אבל אנחנו טיפה יותר חכמים וגם רואים שני צעדים קדימה. ילדים סופם לגדול ולהשתנות בקצב מדהים, כך שחדרים מהסוג הזה סופם להימאס ולייצר תחושה מטופשת וזה פחות חכם לגדול ככה. להחליף את עיצוב החדר כל שנתיים יפתור את הבעיה בוודאות וגם יגרום לכם לאבד את היכולת לקנות לחם ומרגרינה לצרכי מאכל. אז חשוב לעצב כשהחוק שמשמש נר לרגליכם הוא זה: אל תתיילדו! צרו לחדר מעטפת נעימה ובסיסית, רצוי סולידית, עליה תוכלו להוסיף מיני ריהוט משלים, אקססוריז ותאורה שייצרו את האווירה הנכונה ויוחלפו כשיהפכו לילדותיים ומיושנים. גם אם החדר מסוגנן באופן ילדותי בצורה מובהקת, תשאירו פתח לשינויים קלים שיחלצו אותו מהאופי התינוקי לעבר סגנון כללי ובוגר יותר.

מעטפת נעימה, פירושה סקאלת צבעים לא מסנוורת אבל בטח שאין הכוונה באופן גורף רק לצבעי הבז´ הניטראליים שהשתלטו על העיצוב המקומי. לילדים יש סיבולת גבוהה לצבע ורעש בעיניים אז תנו להם צבע על הקירות. צבע הוא אלמנט שקל מאוד להחליף וההשפעה שלו מיידית ומורגשת. מיטה ושולחן העבודה שעשויים היטב ובעיצוב נקי ולא ילדותי יחסוך מכם את החלפתם התדירה (או גרימת עוגמת נפש קלה) וישרתו את המתעללים בהם עד שיפרחו מן הקן. שטיח, מדפים, מראות, גופי תאורה וכונניות יוכלו להחליף מיקום מידי פעם, להצבע מחדש או סתם לעוף מהחלון. הם אלה שיהוו את הבסיס המשתנה של החדר. על הבסיס הזה אפשר להשתולל עם אלמנטים קלים שיוצרים אווירה וקל להפטר מהם. אהיל עטור נוצות או אוסף רובוטים מפח, פוסטרים ממוסגרים או פוף שזוהר באור אולטרה סגול. אלמנטים שהם פאר היצירה של הרגע ומחר ייראו כמו בדיחה מעולם הטרנדים יוכלו להגיע ולהיעלם במהירות כשהרקע נותר יפה ויעיל.

אז תשתדלו לא לעצב כאילו אנחנו חיים בתוכנית מהפכים טלוויזיונית אבל גם תנסו קצת לחשוב כמו ילדים, בלי פחד.