מי -
דן טרוים, 40, חי בזוגיות
מה-אדריכל ומעצב פנים
לימודים-New-York Institute of Technology
איפה חי-תל אביב
איך זז-ברגל, אופניים ואוטו קטן.
מה הזיכרון הראשון שלך שקשור לעיצוב?אני זוכר שתמיד חיפשתי אלמנטים שגורמים לי להרגיש בנוח ואלו תמיד היו הדברים שאני מכיר ומבין. לדוגמא, הרגשתי בנוח אם ראיתי רהיט, מרצפות, חלון או כל דבר אחר שהזכיר לי את הדירה של סבתא שלי. תמיד חיפשתי את המוכר.
אין חומר ספציפי. אני בדרך כלל מתחבר יותר לחומרים מקומיים בדיוק מאותה הסיבה שכתבתי קודם. מה שאני יותר אוהב בחומרים זה שיבינו אותם, כלומר להשאיר אותם גולמיים. גם אם אכסה את החומרים בהם אני משתמש בצבע, אדאג להשאיר את הנראות של הטקסטורה, כך שהחומר יהיה מובן. לדעתי, העובדה שניתן להבין את החומר ממנו עשוי הקיר או הרהיט, גורמת לאנשים להרגיש יותר בנוח ולהתחבר למקום ולעיצוב שלו.
מהו הסגנון העיצובי המועדף עליך?למקום שבו אני שוהה המון זמן אעדיף סגנון פשוט ושאינו עמוס. עדיף שבנוסף גם יהיה מעט רומנטי וקלאסי. אין סגנון שאני מעדיף באופן גורף. באופן עקבי אני אוהב לשלב בין הסגנונות שאני מכיר. העניין בעיני הוא המינון, בהתאמה למקום ולזמן. אני מנסה לייצר תחושה כשאני מעצב ואני עושה זאת באופן כמעט מתמטי: בחללים הפרטיים שלי ניתן למצוא בדרך כלל 50 אחוז עיצוב נקי ואלגנטי 25 אחוז רומנטי (באלמנטים מסגנון הארט דקו/נובו למשל) ו25 אחוז עיצוב אורבאני ומחוספס יותר. בנוסף, ההעדפות שלי משתנות כל הזמן, כך שהמינון בין התחושות משתנה. נראה שזה תלוי במה שחסר לי באותה נקודה בחיים ואז אני מנסה להשלים את אותו חוסר בעזרת העיצוב של החלל בו אני נמצא הכי הרבה זמן.
הטקסטורות והשפה העיצובית של חומרים ואלמנטים גולמיים. לא של מקומות. כל טקסטורה שאנחנו יכולים לראות ברחוב, בין אם זה חולצה, מעקה, חיפוי קירות וכו. ברשת ובעולם הפיזי אני מחפש המון טקסטורות ולפעמים גם בהקשר של תקופה וסגנון. לעתים אני מחפש פריטים ומקומות, אבל תמיד מעדיף משהו גולמי שממנו אפשר ליצור משהו חדש. יש מקרים בהם אני משתמש בפריט קיים, אבל עושה בו שינוי והתאמה לקונספט של המקום שאותו אני מתכנן ומעצב. אני תמיד מעדיף לעבוד עם חומרי גלם ומהם לשאוב השראה.
לימודי עיצוב. צריך את זה?לא!!! לא!!! לא!!!
אני למדתי אדריכלות, או כך לפחות נטען בכותרת, אבל בסופו של דבר העיסוק שלי בעיצוב פנים לא מושתת על שום ידע אקדמי. בדיעבד ולתחושתי, לימודים, מהבחינה הפרקטית זה בזבוז זמן, למרות שיש בהם הנאה בפני עצמם. לפני כשנה חשבתי לפתוח סטודיו ללימודי עיצוב ושהפרויקט הראשי בלימודים יהיה אחד מאלו שהסטודיו עושה וכך התלמידים יוכלו להיות חלק ממנו ולהבין את הקשר של התכנון למציאות ואיך כל דבר מרגיש בחלל האמיתי.
אין אלמנט מסוים, לכל אלמנט יש זמן ומקום. יש מקומות שמעוררים בי אכזבה, כשהקונספט לא ברור, שנראה שמתכתבים עם טרנד מסוים ומשתמשים בו ללא התייחסות לרעיון של המקום. מקומות כאלו מבלבלים אותי ובעיני הם לא איכותיים.
לאיזה לקוח או איזה מקום היית רוצה לעצב?אין לי פנטזיה ספציפית על לקוח או מקום. הייתי רוצה להיכנס לעולם מצויר/ סרט מצויר כמו "מי הפליל את רוג´ר ראביט" ושם לעצב כמה מקומות מבלי להיות כבול לחוקי פיזיקה ונתוני חום, קור, אור וכדומה.
להמציא בעולם בדוי, אבל רק בתנאי שאוכל גם לשהות במקומות שעיצבתי. אחרת מה הטעם?
אנימטור, יוצר עולמות דמיוניים בלי חוקי משיכה.
מהו מוצר העיצוב הכי יקר שקנית?כל שלושה חודשים אני מחליף משקפיים וכנראה שזוגות המשקפיים שיש לי הם המוצרים עליהם שילמתי הכי הרבה.
מה לדעתך יהיה חומר או טכנולוגיית העתיד?לא יודע. ככל שהעולם יחזור לשימוש בחומרים בסיסיים, שם ארגיש יותר נכון והרבה יותר בנוח.
