כאשר עיצבה רחלי מאור את חדרם המשותף של שני ילדיה, אוריה, בת השלוש ויובל בן החמש, היה לה ברור שהיא תתחשב ברצונותיהם של שני הילדים, ואכן חדר השינה עוצב כולו תוך הקשבה מתמדת לדייריו העתידיים, מלבד בנושא אחד – בחירת הצבע לקיר. "אוריה רצתה וורוד, אבל אני לא הסכמתי בשום אופן שבחדר יהיה את הצבע הזה", מספרת מאור, "בגלל שיובל שם, אין מצב לצבע וורוד כי זה לא משהו של בנים ובנות. אפילו כשליובל הייתה תקופה שהיו שואלים אותו איזה צבע הוא הכי אוהב והוא היה אומר ´צבע וורוד´, אבא שלו היה בחלחלות מזה".

גם שרה מירון פלורסהיים, אמא טרייה לבארי בת השלושה חודשים ולאחותה הבכורה, ארבל בת השנתיים, לא הסכימה לשמוע על חדר ילדים שמסויד כולו בצבע של בנות. "תמיד תכננתי שני ילדים צמודים וחששתי מה יקרה אם תיוולד לי בת ואז בן, אז מה, אני אשכיב אותו בחדר וורוד? אני משתדלת לא ללכת לפי הסטיגמה, אבל עדיין הרגשתי שיש בזה משהו מוזר. זה כמו להלביש לילד שמלה".

לדבריה של ניבה יחיאב, מנהלת העיצוב של טמבור, צבעי הילדים הקאנונים – הוורוד והכחול, כבר אינם שולטים ביד רמה בחדרי הילדים הישראליים כבעבר. אף על פי כן, נראה כי לא רק עבור רחלי מאור ושרה מירון פלורסהיים, גם בתת מודע הקולקטיבי מוגדרים צבעי הוורוד והכחול כצבעים מגדריים. באופן אירוני, מסתבר שהמוסכמה חברתית משפיעה יותר על ההורים ופחות על אופיו המתעצב של הרך הנולד. "באופן כללי תינוקות עד גיל חצי שנה לא מבחינים בגוונים", מאשרת יחיאב, "הם רואים קונטרסטים. הם יבחינו אם הקונטרסט הוא חלש או חזק וככל שהמוח שלהם מתפתח הם מתחילים להבחין בצבעים. מבחינת המדע, התינוקות לא יבדילו אם זה ירוק, כחול או כתום, כך שזה לחלוטין מחזיר את השאלה להורים".

"זו שאלה מורכבת. אני חושבת שזה עניין של התניה תרבותית. לחברה היה נח יותר שאנשים מתייגים כל דבר תחת תווית ולכן היא יצרה קידוד תרבותי כדי שיהיה קל להבחין. זה מאוד פשוט אם לבת יהיה סרט עם פפיון ורוד ולבנים יהיו מכנסיים בצבע תכלת, אז בסופו של דבר אנחנו מעתיקים את הדברים האלה גם לשאר תחומי החיים".

"אצל בנים זה לא תמיד ילך לכחולים, אלא יותר לקבוצות כדורגל. אם יש ילד שאוהב את מכבי חיפה, הירוק של הקבוצה יהיה פי 20 יותר חשוב לו מצבע כחול. בנות בגילאים של 4-5 ומעלה עד גילאי העשרה לרוב יבחרו בוורוד חזק, כמו פוקסיה, זה אף פעם לא יהיה וורוד לבד. המתוחכמות יותר ילכו לסגול. לא נעים להם להגיד שהן רוצות וורוד והסגול כאילו נראה להן בוגר יותר".

שחור זה הכי, אחי

ההשפעה החברתית על צבע החדר נמשכת גם בגיל מאוחר יותר, כאשר המתבגרים מבקשים לצבוע את הקירות בצבע שמביא לידי ביטוי את זהותם המתגבשת. על פי יחיאב, אחת מהבקשות הנפוצות במרכזי הצבע היא דרישתם של בני נוער להפוך את חדרם לשחור. "בדרך כלל הם לא ביקשו אותה בפעם ראשונה כשהם באים לחנות", היא אומרת, "הם ביקשו אותה כבר קודם וההורים מגיעים מתוך כוונה שאנחנו ננסה לשכנע אותם לעשות הפוך".

"זה סוג של השלכה של האני החוצה, אל הסביבה. שחור זה צבע טוב כדי להעביר כאוס, כאב או בלבול. הוא גם מייצג חוסר וודאות. חוץ מזה תמיד יש את הלחץ החברתי ואם ראיתי מסביבי הרבה אנשים לובשים שחור, אם זה יעלה גם אצלי במקום מסוים אז אני גם אבחר לעשות את זה".

אלא שבמקרה הזה הפרשנות החברתית שמעניקים המתבגרים לצבע שונה מאוד מזו שנותנים ההורים לפיגמנט. השחור, שאצל בני הנוער נתפס כמחצין תחושות פנימיות, נחשב אצל ההורים כצבע מתריס, מדכא ואנטי סוציאלי, כך שהבחירה בגוון עלולה להביא למלחמה משפחתית. הפסיכולוגית הקלינית והחינוכית, שרון אגם, מייעצת להורים שלא לחשוש ממאבק עם ילדיהם על צבע החדר. "ההורים צריכים לתת לילדים לבטא את הרצון האישי שלהם במרחב החדר, אבל לא לתת לזה ביטוי מוגזם", היא מסבירה, "אנחנו צריכים לעזור למתבגר להכיל את עצמו ולא לטבוע בתוך כל השחור הזה, ולכן צריך לסייע לו לחוות עוד צבעים. צבע שחור לבד יכול להכניס אותו באופן מוגזם לקיצוניות של הגיל הזה".

מבחינה פרקטית, הפתרון שבדרך כלל מתקבל בחנויות הצבע הוא "שטחים תמורת שלום" - סיוד של חלקים מסוימים בחדר, תוך שמירה על שביעות רצונם של שני הצדדים. "אנחנו אומרים להורים אל תקנו מצעים שחורים, אל תקנו כריות שחורות, אבל תעשו קיר שחור בחדר", מתארת יחיאב, "מחקרים מראים ואנחנו יודעים גם שזה קורה בפועל, שכשאנחנו מצליחים לשכנע את ההורים ללכת עם הראש של המתבגר ולתת לו קיר אחד שיצבע בשחור, לרוב כעבור חצי שנה הם יחזרו ויבקשו בעצמם להחליף את זה לגוון אחר. אנחנו אומרים להורים: ´תקשיבו, זה יחסוך לכם הרבה מאוד כסף על ללכת לפסיכולוג בעתיד´".

שורה תחתונה: כיצד יוצרים הרמוניה צבעונית בחדרי הילדים והנוער?

למרות שהבקשה לסייד את הקירות בשחור נראית קצת מוגזמת, מומלץ להתחשב בדעתם של בני הנוער. זכרו, גם אם כרגע מדובר בשינוי דרסטי במראה החדר - שעתיים של עבודה ופחית של צבע הם כל מה שנדרש כדי לשנות שוב את צבע החלל.

אם אתם מעדיפים להימנע מצביעת חדר הילדים בצבעים מגדריים, נסו את הסגול, הטורקיז או התכלת - בני משפחתם בעלי האופי הניטרלי של הכחול או הוורוד.

הילדה מתעקשת על וורוד של נסיכות? את המראה הצעקני ניתן לעדן באמצעות מרכיבים משלימים, כגון: שבלונות, מדבקות קיר או טפטים, שיהפכו את החדר למקורי ואישי.

איך מעצבים חדר משותף לבן ולבת?

עיצוב חדר ילדים: כל הטיפים והעצות

שונאים וורוד ומתים על כחול? שתפו אותנו ב

פייסבוק

או ממש פה - בתגובות.