כבר בדרך לועידת דיסקונט לעסקים של ענף הבנייה והנדל"ן, שנערכה בשבוע שעבר בים המלח, האדריכל יאן קפליצקי, שהגיע לישראל כאורח של "מרכז הבנייה הישראלי", נדהם למראה אנטנות הענק באזור נחל שורק והשתאה לנוכח הדיונות המדבריות, שמזכירות במקצת את האדריכלות האמורפית הנועזת שלו.
קפליצקי, מייסד ובעלים של משרד האדריכלים הלונדוני "Future Systems", נחשב לאדריכל יצירתי, פורץ דרך וחלוץ בסגנון "אדריכלות הבלובים", המאופיינת בצורות אורגניות וחופשיות. בין הפרויקטים המוכרים של Future Systems ניתן למצוא את בית הכלבו סלפרידג´ס בברמינגהם, מרכז התקשורת במגרש הקריקט לורדס בלונדון, חנויות של קום דה גארסון ומארני ועיצוב מוצר לחברת אלסי.
בועידת העסקים הרצה קפליצקי בפני אדריכלים ומעצבי פנים וחשף את עולמו הפנימי הפורה ומקורות ההשראה הרבים ליצירותיו האדריכליות.
הצ´כים לא מפרגנים
קפליצקי, יליד צ´כיה, עזב את צ´כוסלובקיה ללונדון בשנת 1968 בעקבות "האביב של פראג" ומעיד על עצמו שלאחר 30 שנות מגורים בלונדון, הוא חש יותר בריטי, אם כי לא זונח וממשיך לקדם גם את הפרויקטים שלו בצ´כיה. "למרות היציאה מהתקופה הקומוניסטית והכניסה לגוש המדינות המערב אירופאי, הצ´כים מקובעים מאוד באסכולות עיצוב מסורתיות. הם לא מעודדים ולא מפרגנים- לא לי באופן אישי, לא לעבודה שלי ולא לניסיון המתמיד שלי ליצור אדריכלות יצירתית מקורית עם קשר למרחב - אני חושב שהם פשוט מקנאים. כיום, אני נמצא בעיצומו של תהליך ארוך של מאבקים משפטיים מול ממשלת צ´כיה ומול ראש עיריית פראג, שמנסים לבטל ולטרפד את התכנון שלי לספריה הלאומית החדשה. הספריה, שתהווה נקודת ציון חדשה לעיר, היא בעלת חללים וקווים אמורפיים ותוכל להוות אייקון ונקודת ציון אדריכלית לעיר, בדיוק כמו התכנון של סלפרידג´ס בברמינגהם".
כשקפליצקי מתבקש להסגיר בפנינו מעט פרטים על אורח חייו בלונדון, הוא מספר על דירתו
שמשקיפה על ה- Hyde-Park, בבניין שתוכנן באמצע שנות השישים. "אני גר מרחק מספר דקות נסיעה מהסטודיו שלי ב- Notting-Hill. כשמזג האוויר יפה, אני הולך ברגל לעבודה, אך בד"כ נוסע באוטובוס ומשתדל שלא לנסוע ברכבת התחתית. אני אוהב לערוך שינויים במבנה הדירה שלי אחת לתקופה, בעיקר כדי לשמור על דינאמיות ותנועה בחלל. יש קיר אחד בבית שאני שוקל להרוס מזה זמן, אך נמנע מלבצע, רק בגלל הלכלוך והבלגן שיהיה כרוך בעניין".
אמת בפשטות העיצובית
"בתהליך העבודה", מספר קפליצקי "אני לעולם לא מוותר על שלב השרבוט והסקיצות הראשוניות. אני חושב שקיימת אמת בפשטות העיצובית הראשונית של הרישום הידני, בצבע או בעיפרון, שמאפשרים לי להשתחרר מכבלי הטכנולוגיה הממוחשבת. כתב היד הוא אישי ואף מחשב לא יכול להעביר את הפילטר האינדיבידואלי בפשטות ובבראשיתיות של הסקיצות.
אני באופן אישי לא שולט במחשבים, אך כל סקיצה ראשונית עוברת מאוחר יותר לצוות, שמפתח באמצעות המחשב את הרעיון. אני גם נהנה להרכיב בעצמי מודלים של פרויקטים- גם סוג של תרפיה עבורי".
חשיבה לטווח הרחוק
קפליצקי סבור שתהליך המחקר חשוב מאוד בבניית ההשראה הצורנית של כל פרויקט. לדעתו אנחנו צריכים לשאוב מהמרחב בו אנו חיים, להיות קשובים לסביבה, למסורת ולעולם לא לשכוח את ההיסטוריה שלנו. "כחלק מהמודעות הגוברת לאיכות הסביבה, אני דוגל בבניית בניינים ירוקים ומאמין כי הבנייה הירוקה, השימוש בחומרים ממוחזרים ואנרגיה סולארית, יהיו אלו שישפיעו על האדריכלות המודרנית בעתיד.
בחשיבה שלי על כל פרויקט, אני דואג לחשוב לטווח הרחוק ומנסה ליצור אלמנטים שיישארו עדכניים גם בעוד 20 שנה, למרות השינויים המהירים במגמות העיצוב והאופנה. הדרישה ליצירת מראה עכשווי עתידי באה גם מהלקוחות - לדוגמא בעבודה שלי עם קום דה גארסון, ביקשה המעצבת ריי קאוואקובו לחשוב על קונספט לחנויות שיעמדו על תילן במשך 15 שנה".
איזה אדריכלים אתה מעריך?
קפליצקי מציין כי ברשימת האדריכלים הנערצים שלו, ממוקם בראש ובראשונה לה קורבוזיה, "ההשפעה האדריכלית העצומה שלו על דורות של מעצבים, האמירה העיצובית החדשנית שלו, החומר והסילואטות של המבנים שיצר תמיד מרגשים אותי. ממש לפני שהגעתי לישראל רכשתי ספר חדש, שמעוצב כאלבום גדול על פועלו. החיבה הגדולה שלי לספרים גרמה לי לרכוש כמעט כל ספר אפשרי על לה קורבוזיה ותמיד אני לומד משהו חדש על הארכיטקטורה האלמותית שלו".
קפליצקי מעריץ גם את עבודותיה של זאהה חדיד ומתאר אותה כ"יוצרת אמיתית, חסרת פשרות, עם מעוף עיצובי ואישיות כריזמטית כובשת".קפליצקי וזאהה חדיד נפגשים מעת לעת והוא מציין שישמח לספר לה על הביקור החוויתי שלו בישראל. "נדיר לראות נשים מצליחות בתחום הארכיטקטורה, כל שכן נשים מרקע ערבי וזאהה מוכיחה שהכישרון, הנועזות והפנטזיה הם חסרי מגדר. תהליך היצירה של זאהה מרתק ומאלף- משלב הסקיצות המוקדמות, שאת כולן היא רושמת, ועד הפתרונות הקונסטרוקטיביסטים שהיא מציעה לפרויקטים המורכבים שלה". בנוסף, מספר קפליציקי כי בביקורו האחרון בברזיל, התרשם רבות מעבודתו של הארכיטקט הברזילאי אוסקאר נימאייר.
קפליצקי משוכנע שלא ניתן להתעלם מההשפעה המכרעת של אמנות על ארכיטקטורה. "אני אוהב את סקאלת הצבעים העמוקה והמעניינת של מארק רותקו, כמו גם את הצבעוניות הכחולה הייחודית לעבודותיו של איב קליין. את אותו צבע כחול ניתן לראות בבית הכלבו סלפרידג´ס. הכלבו, עשוי בטון כחול, שמהווה רקע ל -15,000 דיסקיות האלומיניום שעליו. במהלך השנים, חברתי לעבודה משותפת עם האמן אניש קאפור, אחד הפסלים פורצי הדרך בדורינו. אני מוצא נקודות השקה רבות בין הפסלים האמורפיים, הצבעוניות והחומריות של האמן לבין האדריכלות אותה אני יוצר".
טיפ קטן לאדריכלות הישראלית
לאור המבנים הצבעוניים של קפליצקי, שאלה מתבקשת היא מהו הצבע האהוב עליו. דווקא לשאלה זו, יש לו תשובה מפתיעה:"אני אוהב את הפשטות העיצובית ואת הבסיס הניטרלי - מינימליסטי שהצבע הלבן מעניק. גם בדירה שלי, אני נותן לכריכות הספרים למלא את הספריות הלבנות, שייתנו את נקודות הצבע בחלל. אני סבור, כי יש לאמץ את הקודים הצבעוניים הקיימים בסביבה, במסורת ובתרבות של כל אחד מאיתנו ולתת להם ביטוי ויזואלי באדריכלות. לפני מספר שנים הצעתי לצבוע את הבנק המרכזי בסין בצבע אדום, כצבע הדגל הסיני. הסינים, שהיו בראשיתו של תהליך החשיפה למערב והשינוי במרקם האורבאני המואץ בערים הגדולות, ויתרו על אחד הקודים המזוהים ביותר עם התרבות שלהם.
גם לנו מעניק קפליצקי טיפ קטן לשדרוג האדריכלות בארץ, "אני אוהב את הצבע הכחול שמופיע בדגלכם וחושב שיהיה נפלא לנצל אותו וליצור איתו שילוב עם הצבע הלבן (המזוהה עם הבאוהאוס) באדריכלות המקומית שלכם".
חולם על מלון בוטיק
קפליצקי התנסה בחייו בפרויקטים רבים מהתחום המסחרי והפרטי, התנסה בעיצוב אופנה, תכשיטים ועיצוב מוצר, אבל החלום הגדול שלו הוא לעצב בית מלון בוטיק. "חברה טובה שלי בפראג, היא בעלת בית מלון קטן, במרכזה של העיר. למרות שחזית המלון לא מרשימה, כל חדר מעוצב לפרטי פרטים ומעניק חוויה של "Home From Home". אותו מקום נותן לי השראה וממלא אותי בשאיפה ליישם את החלום".
קפליצקי אמנם כבר בן 71, אך לא נח לרגע וגם חייו האישיים מלאי הפתעות ובימים אלו ממש הוא מצפה להולדת בנו. מסתבר שנפש צעירה, פרועה ודמיון עתיר לא מסתמנים רק בפרויקטים שלו, קפליצקי הוא אמן ויוצר בכל רמח אבריו.
