גינות תבלין - ללא השקייה
בעקבות משבר המים מומלץ להשתמש בצמחי תבלין שאינם דורשים השקייה לאחר ההסתגלות. במאמר סקירה על צמחי תבלין אלו.
בואו נחשוב טיפה! כידוע, מפלס הכנרת הולך ויורד.
זה הזמן לחשוב על שינויים שניתן לעשות בגינה על מנת לחסוך במים. אחת הדרכים היא לשתול בגינה צמחים שאינם דורשים השקיה.
מומלץ להשתמש בצמחי תבלין לבנדר, ער אציל ורוזמרין שלאחר תקופת הסתגלות באדמה אינם זקוקים למים בכלל. את הצמחים ניתן להשיג במרכזי גינון ברחבי הארץ.
לבנדר (אזוביון)
שמו הלטיני של הצמח נגזר מהמילהLavare שפירושה לרחוץ. עלים ופרחים של הצמח היו מקובלים במזרח העתיק וברומא לבישום מי האמבטיה ומכאן השם. בחבל טירול שבאוסטריה נחשב הצמח לקדוש והאגדות מספרות שם שאפילו מכשפות הבורחות מפני השדים, מוגנות מכל רע בשעה שהן מתבצרות בשדה אזוביון. בטוסקנה השתמשו בו כקמע להרחקת עין-הרע מילדים ומתינוקות.
שמן וחומץ שהושרו בהם פרחי אזוביון, מוסיפים טעם מיוחד לתבשילים כמו: צלי בשר, סלטים, מנות אחרונות ותה. עיקר השימוש בו הוא בתעשיית הבשמים ובתעשייה הרפואית. ברפואה העממית הוא משמש לטיפול בשיעול, קצרת, מחלות דרכי עיכול, שפעת נזלת, נפיחויות, כוויות ופצעים.
זני לבנדר מומלצים: לבנדר דנטטה, לבנדר מדריד, לבנדר קיו-רד ולבנדר פינטה
ער אציל
הוא אזרח הארץ ואגן הים התיכון. עליו, יבשים או ירוקים, ידועים בשפה העממית בשם "עלי דפנה". הם משמשים לתיבול מאכלי בשר, צלי, דגים, ירקות, כבושים, מרקים, דבלים, פירות יבשים, רטבים, חומץ וריבות. פירותיו הקטנים של הער דומים לזיתים ומכילים אחוז גבוה של שמן. לא מן הנמנע כי "עץ השמן" המופיע בתנ"ך ובספרות חז"ל, הוא הער האציל. ערביי ארץ ישראל עוצרים מהם שמן, המשמש כמרכיב ריחני ורפואי חשוב בתעשיית הסבון הביתי, העשוי משמן זית במיתולוגיה ובספרות היוונית והרומית ידוע הער האציל בשם דפנה, על שמה של הנימפה דפנה אשר נסה על נפשה מפני אפולו, האל מוכה האהבה. במנוסתה קפאו איבריה, קליפה קשה עטפה את גופה, תלתליה הפכו עלים וזרועותיה ענפים, ורק זיו יופייה השתמר בברק העלים של העץ הקרוי על-שמה.
השמן המופק מן הפרי ידוע בפעולתו הקטלנית על חיידקים ופטריות עור. ברפואה הטבעונית משתמשים בו להורדת לחץ דם, האטת דופק מואץ, מניעת עששת שיניים וכמשחה לטיפול בשיגרון.
רוזמרין
מקור השם הלטיניRosemarinus פירושו 'טל הים'. גרסה נוספת לשם Rosemary קשורה בסיפור המשפחה הקדושה שברחה למצרים. מרים הקדושה, כך מספרת האגדה, נשאה את בנה בחיקה וברחה מפני חיילי הורדוס למצרים. לעת ערב כיבסה את שמלתה ותלתה אותה על שיח רוזמרין שפרחיו היו צחורים כשלג. לעת בקר כשלבשה את שמלתה הפכו פרחי הרוזמרין לכחולים, על כן הוא נקרא בפי עמים רבים ורד מרים (ורד – Rose מרים – Mary).
צמח תבלין מעניין במיוחד! יש מסביבו ואודותיו פולקלור רב ומרתק! לדוגמא, הרוזמרין הוא אחד מצמחי הקטורת והבושם העתיקים ביותר. כאשר מבעירים ענף קטן של רוזמרין, אומרים שהריח המופץ מטהר את המקום מהשליליות הסביבתית. היו נוהגים לשרוף ענפי רוזמרין במקדשים ביוון העתיקה כדי לגרש רוחות רעות ולסלק חוליים. היוונים הקדמונים נהגו לענוד זרי רוזמרין על ראשי ילדיהם, סגולה לחידוד הזיכרון.
הנח ענף
בימי הביניים נהגו לתבל בשרים מלוחים בעלי רוזמרין. באנגליה של המאה השבע – עשרה היו מפזרים את ענפיו בבית המשפט כדי להגן על השופטים מפני מחלת קדחת בית הסוהר שחלו בה אסירים שהובאו לדין.
באיטליה הוא נחשב לאחד התבלינים החשובים לתיבול מיני בשר, בעיקר בשר כבש. במטבח הצרפתי מתבלים בו מרקים, תבשילי ירק, צלי בשר, דגים, שימורי דגים ותה. בתעשייה הקוסמטית הוא משמש להכנת בשמים, סבונים דאודורנטים, משחות שיניים ותכשירים להבהרת השיער.
ברפואה העממית הוא משמש לטיפול בלחץ דם נמוך, בדלקות אוזניים, גרון, עיניים, כאבי ראש ולהרחקת כינים שבשיער הראש.
לרוזמרין זנים רבים המתחלקים ל-2 קבוצות עיקריות לפי אופי הצימוח:
1. רוזמרין זקוף - גדל לגובה. גובהו מגיע עד
2. רוזמרין זוחל - מתפרס לצדדים ומשתפל. מתאים במיוחד לשתילה על משטח גבוה (אדנית או סל תלויים) כך שיוכל להשתלשל מטה או כאשר רוצים כיסוי לשטח אדמה רחב.
זני רוזמרין מומלצים: רוזמרין זוחל בלו-לגון, רוזמרין זקוף ברביקיו ורוזמרין זוחל חיפה.
