המסלעה
המאמר עוסק ביצירת מסלעה בגן. הוא מתייחס לשימושים שלה, למיקומה, לסלע שכדאי להשתמש בו ולצמחייה (בתה, צמחי תבלין ורפואה).
התמונה באדיבות "עדן - ייעוץ, תכנון ופיקוח גינון | מסלעה משולבת בצמחים בגן יכולה להוות בבחינת יצירה גננית התורמת רבות לאסתטיקה של הגן ולא רק זאת, אלא שניתן לגדל בה צמחי תבלין וצמחי רפואה במגמה ליצור מעין בית-מרקחת ביתי לאדם ולצומח גם יחד. בבית-מרקחת זה יהיו לנו שפע של צמחים טריים ורעננים, אשר ערכם גבוה בהרבה מערכן של כל משרה או תמצית, הנרכשות בחנות למוצרים טבעיים. רצוי מאוד לשלב במסלעה צמחי בתה (בתה- אותו צומח ים-תיכוני המורכב ברובו בני-שיח נמוכים וצמחים עשבוניים ים תיכוניים): הגן הישראלי חייב להשתמש ולהכיל את תצורות הצומח הטבעיות, אשר התפתחו בסביבתנו במשך תקופות ארוכות. בין התצורות הללו תופסת הבתה מקום בולט. |
יתרונות הבתה: הבתה מסתפקת במועט, פורחת זמן ממושך, מסוף האביב עד סוף הקיץ, ונהנית מסביבה של סלעים. צמחי הבתה עשירים בשמנים אתריים ובמינרלים רבים, וחלקם משמשים כצמחי תבלין ורפואה. הדבר האופייני ביותר לבתה, שתצורה זו מתפתחת באור ובקרינת שמש מלאה, וזה מסביר את שפע הפרחים המצויים בה, מצד אחד, ואת עושר השמנים האתריים, מצד שני, המונעים, בין השאר, התאדות מוגברת של המים מן הצמחים וגם מגינים עליהם מפני מזיקים למיניהם. משום מה הוזנחה הכנסת צמחי הבתה המקומיים לגן הישראלי, וטרם גילינו את האפשרויות הרבות הטמונות בהם.
רוב שטחה של ארץ ישראל בנוי הרים וגבעות, המכוסים אדמות טרשים וצומח בתה, המתפתח בחללים שבין הסלעים ובגומחות הנוצרות בתוכם. היות שבין הסלעים קיימים תנאים מיוחדים של התרוככות ותנאים של מיקרו-אקלים מיוחד: קרינה, לחות, הפרשי טמפרטורות בין יום ולילה וכו', נוצרים כיסי קרקע פוריים, עשירים במינרלים, ואם קיים כיסוי צמחי – גם בחומר אורגני. הם נהנים מחד גיסא מן המים המצטברים בתוכם, ומאידך גיסא – מניקוז משופר. אלה תנאים טובים לגידול של צמחים מיוחדים, האופייניים בדרך-כלל לאזור הררי.
המטייל בין פסח לשבועות בכרמל, בהר מירון, בגליל המערבי או בהרי יהודה, או בחודשים יוני-יולי במרומי החרמון, מתרשם מהעושר הרב של הצמחייה המשובצת בין הסלעים. הפריחה של בני-שיח הבתה, כגון לוטם, קורנית, מיני שפתניים כמו מרוות, צתרה ורודה, זוטה, געדה; מינים ממשפחת המורכבים כמו דרדר כחול, קיפודן, דם המכבים; חוטמיות; קטניות למיניהן, שמאריכות את פריחת האביב שלנו בכמה חודשים. למעשה, זו מסלעה טבעית ענקית, היכולה לשמש לנו דוגמה ביצירת מסלעות בגנינו.
ואכן, מוצע לבנות בגן מסלעה רב-תכליתית, בה צומחים בעיקר צמחי בתה ים-תיכוניים, צמחי תבלין וצמחי רפואה.
מקורות לצמחי הבתה - את רוב צמחי הבתה קל לרבות מזרעים או על-ידי חלוקה. הזריעה היא בדרך-כלל לקראת האביב, והחלוקה בסתיו ובאביב. היום אין מתמחים עדיין ברוב המשתלות בריבוי צמחי בתה, רפואה ותבלין, מלבד צמחי-תבלין אחדים שנכנסו לאופנה. זה מוכיח, שבמידה שתהיה דרישה מוגברת לצמחים הללו, אין ספק שהמשתלות יעשו מאמץ לספק אותם.
לימוד מן הטבע
לפני שנתחיל בהקמת גן הסלעים, מן הדין שנתבונן היטב בגינות הסלעים הטבעיות, המצויות בשפע בארצנו. להלן כמה עקרונות, שנוכל להעתיק מן הטבע אל הגן.
- עיקרון ראשון: רצף של פריחה על שטחים מצומצמים- אפשר להשתאות כל פעם מחדש מרצף הצבע שאנו מוצאים בשטחי-בר הרריים : המינים מתחלפים בהתאם לעונה, ואילו הצבע השליט נשאר בעינו. ניקח כדוגמה את הצבע האדום הבולט בגווניו השונים, שמתחיל עם פריחת הכלניות בשבט, עובר לנוריות, לדמומיות, לצבעונים, ומסתיים בפרגים אחרי פסח. ואם נבדוק, נמצא שכל הצמחים הללו יכולים לגדול בצפיפות רבה על מטר מרובע אחד מבלי להפריע זה לזה.
- עיקרון שני: הכיסוי הצמחי הצפוף והרצוף. כאן נמצא, פרט לשטחים מדבריים, שהטבע אינו
נוהג להשאיר קרקע חשופה, ומדהים כמה צמחים יכולים לגדול בצוותא על שטח קטן!
- עיקרון שלישי הוא הרבגוניות הבוטאנית הקיימת באזורנו. אם לא נרסס את השטח וניתן
לצומח הטבעי להתפתח, נמצא שעל שטח של מטר מרובע גדלים צמחים עשבוניים ובני-שיח
רב-שנתיים וביניהם צמחים חד-שנתיים בצפיפות של צמח אחד על 5-2 ס"מ. ביניהם מופיעים גם גיאופיטים. מספר המינים משתנה בהתאם למסלע, ועשוי להגיע ליותר מ-100 מינים שונים על דונם אחד.
גורם הסלע
אם נלמד מהגננים היפנים להקדיש זמן לשם התבוננות בסלע עצמו, נגלה במהרה עולם ומלואו.
לא רק בצורת הסלע ובצבעיו, אלא גם בצומח ובחי הקשורים בו, החל בחזזיות, אצות וטחבים
ועד לצמחים עילאיים, כגון צוריות, טבוריות, רקפות, זוטה לבנה, צמרנית הסלעים, כתלה
חריפה ועוד. אם אנו בונים מסלעה ויש באפשרותנו להעביר סלעים "חיים" ובעלי צורות
ציוריות עם חללים, נעדיף זאת על פני לוחות אבן עקרים. כאן המקום להעיר שאמנם,
בארצנו אין מחסור בסלעים יפים ומתאימים למסלעה, אך עלינו לנהוג באחריות, בתבונה
ובזהירות כדי לא לגרום נזק והרס לסביבה הטבעית.
התמונה באדיבות "עדן - ייעוץ, תכנון ופיקוח גינון" | במסלעה יש עניין להבליט את מרכיב האבן ולא להעלימו על-ידי כיסוי בצמחים. לדעת החתום מטה, כ-30% עד 40% של השטח כולו צריכים להיות מכוסים בסלע. יש להתאים את גודל הצמחים וקומתם לממדי הסלעים. ליד סלע גדול נמקם צמח גבוה יותר, וליד סלע קטן נבחר בצמחים ננסיים, שלא יסתירוהו כליל. כדי ליצור את הרושם שהסלעים הם בני המקום, כדאי לטמון כ-1/3 מגובהם בקרקע. אין לבנות מסלעה ממקורות שונים של אבנים ורצוי להשתמש במסלע מקומי. |
מיקום המסלעה
המקום הטבעי של המסלעה הוא המדרון, ובמקרה זה ממלאת המסלעה תפקיד חשוב של מניעת סחף, והיא יכולה לשמש במקום קיר תומך. בדרך-כלל בכל מקום שזה אפשרי, עדיפה מסלעה בשילוב עם צמחייה על פני קיר תומך סטרילי, אפילו אם הוא בנוי כהלכה. אך גם במישור ניתן לבנות מסלעה, אם, למשל, נחפור בריכת מים ונשתמש בחומר שהוצא מהבור כדי להגביה דופן אחת של הבריכה, כדאי לבנות עליה מסלעה. שילוב של אלמנט המים עם מסלעה יכול להיות אידיאלי. גם מקלטים אפשר להפוך לגינות-סלעים.
הגומחות בסלעים וביניהם
סוג המסלע והקרקע משפיעים על הרכב חברות הצמחים. בקרקעות שהתהוו מקירטון או
מדולומיט רך נמצא עושר של צמחי בתה ובקרקעות אחרות, כבזלת או טרה-רוסה קאולינית -
היעדר בתה. הגורם המכריע הוא, כנראה, עודף או היעדר אבות-מזון מסוימים כזרחן
ואמוניה, וכן כושרה של הקרקע בהחזקת מים.
בטבע ובייעור בשטחים גדולים לא ניתן להשפיע על הרכב המסלע. לא כן בגינת הסלעים
הקטנה. כאן עלינו ליצור את התנאים האופטימליים לכל מין ומין. על-ידי תוספת
קמחי-סלעים לקומפוסט, או ישר לגינה, נוכל לחזק את הגורמים המשפיעים על הצלחת
הגידול. עלינו ללמוד ולהכיר את דרישות הצמחים השונים לקרקע ולמים ולפעול בהתאם.
אין פסול בכך שנביא כמה שקים של קמח-סלעים ממחצבה של אבני קירטון, כדי ליצור
תנאים אופטימליים של גומחות בין סלעי בזלת לשם גידול געדות, מרוות שונות, זוטות
וצמחים אחרים. כמובן, קיימים צמחים רבים שיצליחו בכל אזורי הארץ, כגון טיון דביק,
רוסמרין רפואי, אזוביון, סנטולינה. אלה אינם דורשים הכנת קרקע מיוחדת.
הגומחה צריכה להיות מנוקזת, מזובלת רק בקומפוסט עם חיפוי. במשך השנים יספקו הצמחים עצמם את חומר החיפוי וישפיעו על טיב קרקע הגומחה. מתחת לצמחים ממשפחת השפתניים מתפתחת קרקע עידית, בעלת מבנה פתיתי מצוין. ועוד יתרון - בקרבת אותם צמחים לא מתפתחים צמחים מתחרים שאיננו מעוניינים בהם.
אם בונים את המסלעה, חייבים ליצור, למעשה, גם את הגומחות. גודל הגומחה יכול להיות
שונה, לפי גודל הסלעים ונקבוביותם, אך לא יעלה על -1.51 מ"ר. ככלל, רצוי להכין
את האדמה כתערובת של מחצית הכמות קרקע מקומית ומחצית קומפוסט בשל, בתוספת 10-5 אחוזים קמח-סלעים, בהתאם לצורך.
אם יש במסלעה סלעים קרסטיים עם חללים רבים, נוכל למלא אותם בתערובת עשירה של
קומפוסט ולשתול בהם רקפות, צוריות למיניהן ושרכים שונים.
בניית מסלעה היא אמנות הדורשת הרבה סבלנות, עין בוחנת והכרת החומר, אך אם הצלחנו
לבנותה במו-ידינו, יגרום לנו הדבר סיפוק רב לזמן ממושך.
הרכב הצמחים במסלעה
בבחירת צמחים מתאימים למסלעה עלינו לבחון כמה היבטים, העשויים להיות חשובים
להצלחתה, והעיקרי בהם - רב-תכליתיות הצמחים. אנו זקוקים לצמח, שיהיה גם אסתטי
ברוב ימות השנה, שיהיה לו גם שימוש כתבלין או כחומר ריפוי, וגם ישמש מקור להכנת
תמציות לריסוס נגד מזיקים. הוא יכול לספק לנו גם חומר חיפוי לערוגת הפרחים או
לגינת הירקות. לדוגמה: חיפוי של ענפי רוסמרין מסביב לצמחי תות-שדה דוחה חלזונות.
רצוי שיהיו אלה צמחי-דבש או צמחים המושכים פרפרים, למשל פיגם, שעליו מתפתחים זחלי
זנב-הסנונית להנאת שני הצדדים. אגב, אין לחשוש מנזק זחלי זנב-הסנונית. להיפך,
הזחלים מכרסמים את העלים של הפיגם וגורמים על-ידי כך לפריצת צימוח חדש של גבעולים
ועלים רעננים על הצמח, אחרי התגלמות הזחלים.
הגבלת הצמח לתחום שהוקצה לו: במסלעה חשוב לנו מאוד לשמור על השילוב בין הסלע והצמח לאורך ימים. אמנם אנו מעוניינים בצמחים היוצרים כריות וצומח צפוף, אך אין להכניס
צמחים המתפשטים יתר על המידה והמכסים שטחים גדולים, כגון וידליית הביצות,
ארקטותיקה, גרמית. אם אנו שלמים עם הדעה שיש להשתמש במסלעה בעיקר בצמחי הבתה, אין בדרך-כלל חשש להשתלטות של צמחים בודדים על כל האחרים, אך בכל זאת דרושה עין פקוחה, כדי לשמור על שיווי-המשקל בין המרכיבים השונים.
יש לבחור בצמחים בעלי דרישה דומה למים. רוב צמחי הבתה מסתפקים בכמויות צנועות
ולעתים צנועות ביותר של מים. תוספת רבה מדי של השקיה עלולה לגרום לריבוי מחלות,
להתייבשות חלקית ואפילו לתמותה. לפי נסיוננו, מרווה משולשת בערוגת פרחים
רב-שנתיים, המושקית באופן אינטנסיבי, התפתחה בתחילה נהדר ופרחה במשך חודשים רבים, אך לפתע מתה ממחלת שורש, כתוצאה מעודף מים. תופעה דומה ראינו ברוסמרין ובאזוביון.
לכן, לדעתנו, מספיקה תוספת מים במרווחים של כחודש ימים במשך הקיץ. בשום אופן אין
לערבב בתוך המסלעה צמחים עם דרישת מים גבוהה, כגון ציניות ודהליות, עם צמחי בתה.
ההיבט הסובייקטיבי: נראה לי, שבכל גינת סלעים חייבים להיות מספר צמחי מרפא
סטנדרטיים רב-שימושיים, כגון הדס, רוסמרין, בבונג, ולריאנה, אזוביון, קורנית
וגעדות. בנוגע ליתר צמחי המרפא והתבלין, אנו ממליצים לעיין היטב בספרים, וכל אחד
יבחר את הצמחים המתאימים והדרושים לו, לפי מצבו הבריאותי. לשם הדגמה: הסובלים
ממחלות שגרוניות יעדיפו אזוביון, ורד, מרווה, קורנית; החשים הפרעות בדרכי העיכול
יגדלו אכיליאה, ליפיה לימונית (לואיזה), לענות, מרוות, שומר, אזוב, אזוביון. וכך
ניתן להרבות ולהוסיף דוגמאות למכביר.
הרקע למסלעה
כפי שצוין לעיל, מקומה הטבעי של המסלעה הוא המדרון. רצוי שבצד הגבוה של המדרון
יהיה תמיד רקע של שיחים, בחלקם הגדול תדירי-ירק, ביניהם כמה שיחים פורחים
ומאחוריהם מספר עצים. גם אותם נבחר לפי ההיבט הרפואי, כספקים של חומרי-גלם
לתרופות טבעיות. אנו מציעים מבחר עצים כדלקמן: זית, כל האלונים, אגוז המלך, קטלב,
אורן הגלעין, כליל החורש, ער אציל, או מייש דרומי. כמו כן אנו ממליצים על השיחים
הבאים: הדס, אלת המסטיק, אוג הבורסקאים, ליבנה רפואי, עוזרר קוצני, אשחר א"י,
שמיר קוצני, רותם, ליפיה או לימונית (לואיזה). ברקע למסלעה כדאי גם לנטוע ורדים
מטפסים, המצטיינים - מלבד בפריחה - גם בשפע פירות קישוטיים, העשירים בוויטמין C
ונחוצים להכנת תה לכל ימות השנה. מומלצים: ורד הכלב, ורד דמשקאי, ורד אגלנטין,
וכמו כן יסמין רפואי.
המעבר מן הרקע אל המסלעה ייעשה בעזרת בני-שיח גבוהים, כגון לענה שיחנית, חרצית
השיח, רוסמרין רפואי, רוסליה שבטבטית, מרווה משולשת וחוטמיות. את האוכלוסייה
הגדולה של המסלעה יהוו בני-שיח, היוצרים כרים בינוניים ונמוכים, וכאן המבחר עשיר
ביותר. אנו נסתפק בדוגמאות: פיגם, אזוב, אזוביון, זוטה, לוטם, מיני עדעד, מיני
געדה, צתרה, סנטולינה, צלף, קורנית, אזובית, ריחן, רוסמרין זוחל, מיני נפית ומיני
פרע.
צמחים נמוכים מאוד ומתפשטים: ציפורן מצויץ, מיני צורית, מיני בקעצור, אכיליאה,
סלסלי-כסף, חיננית הבתה, אמנון ותמר.
בכל המסלעה רצוי לפזר בחורף זרעי סרפד, מיני תלתן (למשל - תלתן ארגמני),
ציפורני-חתול, בבונג, ילקוט הרועים, מיני לחך, חרצית עטורה. לכל אחד מהצמחים הללו
שימושים רפואיים, ובנוסף לכך יש להם השפעה טובה על סביבתם. כמה מן הצמחים הנזכרים מתאימים להכנת תמיסות, להרחקת חרקים ומחלות פטרייתיות.
צמחים לסביבה לחה - קיימים מספר צמחי מרפא חשובים, שכדאי לגדלם בכל גינה והם
זקוקים להשקיות תכופות יותר, או שניתן לגדלם ליד בריכת-מים ואפילו ליד ברז. בראש
ובראשונה מיני נענע, כמו כן לימונית ריחנית, כרפסת הביצות, גרגר הנחלים ושבטבט -
צמח זה חשוב לא רק לשימוש פנימי וחיצוני לאדם, אלא להכנת תמציות לחיזוק השלד של
הצמחים ולחיסון נגד מחלות פטרייתיות.
לצל כדאי להשתמש בסינפיטון רפואי (צמח רב-תכליתי: לחיפוי בגינה ולאמבטיות), כמו כן
על מליסה רפואית, סיגלית, פרע ריחני ושרכים שונים.
בין צמחי המסלעה רצוי להרבות בשתילת גיאופיטים.
צירופי צמחים: למעשה, האפשרויות של צירופי צמחים במסלעות מגוונות מאוד, ולכל גנן
יש כר נרחב להפעלת כוח הדמיון והחוש האסתטי. המסלעה אמנם קבועה יותר מערוגת
הפרחים, אך היא פחות יציבה משיחייה או מחורש, ובהחלט ניתן - ואפילו רצוי - לבצע
מדי פעם שינויים. כאן נביא מספר צירופי צמחים, אשר הצדיקו את עצמם, אך זהו רק קו
מנחה ולא בבחינת "ראה וקדש".
- חרצית השיח (לבן, צהוב או ורוד) - לענה שיחנית - הדס מצוי. בצירופים אלה יש משחק
של גוני העלווה, המשלימים זה את זה, מן האפור-זיתי, דרך הירוק הבהיר ועד הירוק
הכהה, העמוק.
- צירוף צבעוני ניתן להשיג על-ידי רוסליה שבטבטית - הדס מצוי - לנטנה לילכית.
הלנטנה יכולה לטפס בתוך ההדס, ומתקבל רושם של פריחה סגולה בשיחי ההדס.
- סנטולינה - רוסמרין רפואי - אזוביון רפואי - אזוביון משונן - כתרון כחלחל – פיגם - גוונים של אפור, ירוק, צהוב וכחול, המשתלבים יפה זה בזה.
- אלת המסטיק - יסמין רפואי - אשחר רחב-עלים - צירוף זה מכניס את גורם הניחוח, את
הגוון הסתווי האדמדם. חלקם מושכים דבורים וציפורים.