צמחי המסלעה
המאמר כולל הנחיות השקיה של צמחי מסלעה וכן הנחיות שתילה, גיזום וזיבול.
 | המסלעה היא צורה גננית שמרכיביה הם הסלע והצמח. שני מרכיבים אלה, הדומם (אבנים) והצמחי החי, כל אחד בעל ביטוי עצמאי משלו, משתלבים במסלעה לאחדות קומפוזיציונית מרשימה. צמחיית המסלעה מורכבת מסוגי צמחים שונים, וביניהם בעלי אופי גידול שונה : כאלה היוצרים גוש צפוף ואחרים המשתרעים - צמודים לגמרי לקרקע, או עולים קצת לגובה. לפני שנסקור כל קבוצה וקבוצה, נעמוד על תנאי הגידול המשותפים להן וכן על התכונות המאפשרות לצמחים מסוימים לגדול במסלעה. עוד נזכיר כאן, כי שאלת שמש או חצי-צל קובעת גם בצמחייה זו, כמו לגבי כל צמחייה אחרת. |
מה נדרש מצמח, כדי שיהיה מתאים למסלעה, מלבד הערך הקישוטי המצוי בעלוותו או (וגם) בפרחיו ?
1. גידול אטי, או לפחות בינוני, לא חזק.
2. דרישות צנועות לגבי השקיה.
3. הזדקקות מינימלית לטיפולים, בעיקר לגיזום.
4. גובה מוגבל - לפי תוכנית המסלעה.
למסלעה קטנה רצויים צמחים נמוכים ככל האפשר, לעומת מסלעה גדולה, שבה יש מקום פה ושם לגידול צמחים קצת יותר גבוהים.
אפשר לחלק את הצמחייה המתאימה למסלעה לקבוצות העיקריות הללו :
א. צמחים משתרעים - זוהי הקבוצה הפרובלמטית ביותר, כי אנו מעוניינים מצד אחד בצמח
המכסה את הרווחים בין האבנים, ומצד שני שלא יכסה יותר מדי.
בין הצמחים המשתרעים יש כאלו הצמודים לקרקע לגמרי, ואחרים שגידולם מתרומם מעט. אלה האחרונים - קשה ביותר לשמור על צורתם ויש לבחור בכובד ראש רק את הצמח המתאים ביותר.
ב. צמחים היוצרים גושים צפופים - אלה הם למעשה האידיאליים לתפקיד המסלעה.
ג. צמחים בעלי גידול חופשי, כולל רב-שנתיים (ראה "צמחים רב-שנתיים"), וכן צמחים
בודדים, מעט יותר גבוהים, בעיקר לשם הדגשת נקודות מוקד בתוך שטח המסלעה. צמחים אלה חייבים להיות בעלי צורת גידול מעניינת במיוחד.
ד. צמחים בשרניים (סוקולנטים).
בכל אחת מארבע הקבוצות העיקריות האלו יש, כמובן, תת-חלוקה לשמש ולחצי-צל.
השקיה רצוי לנקוט עיקרון של מיעוט השקיה, דבר המתאים לאופי המסלעה וגם העוזר למנוע
התפרצויות צמיחה מופרזות, שכתוצאה מהן יידרשו גיזומים מיותרים. צמצום בהשקיה גם
יעצור (במידת-מה) צמיחת עשבים רעים.
במסלעה גדולה רצוי למקם יחד קבוצות צמחים בעלי דרישות דומות למים ולהשקותם בהתאם לזה - למשל, צמחים בשרניים לחוד ורחבי-עלים לחוד. השקיה מבוקרת של צמחים השתולים במסלעה באופן זה, כדאי לבצע בשיטת הטפטוף. השקיה כזאת לא רק מועילה בזה שהיא חוסכת מים, אלא אף תביא לתוצאות טובות יותר בהתפתחות הצמחים, אשר ייהנו מהתנאים המתאימים להם, במקום לסבול מחסור או עודף מים.
מרווחי שתילה
לעניין זה נודעת חשיבות ממדרגה ראשונה, ואפשר להגיד שהוא קובע את הצלחת התוכנית. יש לברר מראש באופן יסודי את ממדי הצמח המיועד לשתילה, ולא להסתפק במחשבה ש"אפשר עוד אחר-כך לדלל ולעקור צמחים". הצמחים מתפתחים בהתאם למרחב המחייה המוקצב להם, בייחוד אלה הגדלים לאט, אשר צורתם האינדיווידואלית חשובה לנו, כמו במקרה זה של מסלעה. גם בשתילה של קבוצה גדולה מאותו הצמח יש לחשב בדיוק את המקום שכל צמח דורש עד להתפתחותו האופטימלית, ולא למהר לכסות את השטח בזמן הקצר ביותר על ידי שתילה צפופה.
אפשר בינתיים לשתול צמחים חד-שנתיים, מינים נמוכים בעלי גידול צפוף, עד כמה שאפשר,
שיתאימו לאופי הכללי של המסלעה. אפשר גם להשתמש באחדים מצמחי-הבצל, בתנאי שאפשר להשתלט על התרבותם בעתיד, כשכבר לא יישאר להם מקום פנוי.
מקומות גישה
התכנון מבחינה אסתטית דורש מרחקים נאותים בין הצמחים, כדי להבליט את אופיו ויופיו של כל צמח או כל קבוצה, או כל עצם דומם המשתלב במסלעה, כמו אבנים, פסלים, ועוד. זה
תפקידו של המתכנן ולא ניכנס כאן לשטח עבודתו ויצירתו.
יש לדאוג לכך שמלבד המרחק החזותי יהיה אפשר לנוע באופן נוח בין הצמחים לשם טיפול,
כגון : עיבוד, ניכוש, גיזום - גם כאשר הצמחים יתפתחו ויכסו את המקום המיועד להם. יש
לכך פתרונות שונים ויש לברר זאת עם המתכנן, שהוא מסוגל לראות מראש איך ייראה הרכב
הצמחים בשטח בעתיד.
| טיפול בצמחים למרות שאנו שואפים לטפל בצמחים בעלי דרישות מינימליות- שאם לא כן לא יתאימו כלל לשילובם בתוכניות המסלעה - הרי שבמוקדם או במאוחר יידרש טיפול כלשהו. ידוע, שאף צמח לא נשאר במצב סטאטי ומטבעו מתפתח הוא משנה לשנה, כמו כל יצור חי (דבר שהמתכננים לפעמים שוכחים). כל צמח זקוק לתקופה מסוימת, פחות או יותר ארוכה, כדי להגיע לממדיו האופטימליים, ומכאן והלאה עשוי הוא להתפתח מעל ומעבר למידה שהוקצבה לו בתוכנית. |
כאן תפקיד הגנן/בעל הגינה לשמור על גודלו המתאים ולצמצם את התפשטותו של הצמח למידה הרצויה, מבלי לפגום בצורתו ובהתפתחותו הבריאה. מטרה זו משיגים על ידי גיזומים זהירים בזמן הנכון, ולשם כך צריך להכיר היטב את תכונותיו של כל צמח וצמח.
אסור לתת לשתיל להתפתח מעל למידה ואחר-כך בבת-אחת לגזום אותו חזק.
דבר זה, קודם כל, פוגם בצורתו (מסלעה אינה גדר חיה !). ובנוסף על כך, ממריץ לצמיחה מזורזת כתגובה על הגיזום החזק. בעיקרון, גיזום מבצעים במשך תקופת גידולו של הצמח, או לקראת עונת הצימוח. התוצאה הרצויה של גיזום בזמן הנכון היא: מראה נאה של הצמח גם מיד אחרי גיזום, וכן החלשת-מה של הגידול, דבר שאיננו מזיק לו, ומסייע למטפלים בו.
גם השקיה מבוקרת מקטינה את עוצמת גידולו של הצמח, מבלי לפגוע בבריאותו. שטות היא להרבות במים ואחר-כך לגזום את הצימוח החזק שהמרצנו ; בכך, לא רק שאנו מוסיפים עבודה מיותרת, אלא גם גורמים לצמח לנצל מלאי מזון ושוב לבזבזו - כבר מבלי להזכיר את שיבוש צורת המסלעה.
גיזום זה, שהסברתי לעיל, תפקידו להגביל גידול בלתי רצוי של הצמחים מבחינת מידותיהם, וזה בתנאי, שמראש נשתלו במרווחים נכונים. ככלל, יש להעדיף צמחים שגידולם איטי, אפילו יארך הזמן עד שימלאו את המקום המוקצב להם בתוכנית. צמחים כאלה ידרשו פחות גיזום במרוצת השנים עקב גידולם האיטי, ובעתיד ניווכח שהם שומרים על צורתם הנאה, בלי
צורך בתיקונים למשך שנים רבות. הנתונים האלה אינם מתייחסים לגיזום הדרוש לשם הסרת תפרחות נבולות, או לגיזום הכרחי כתוצאה מענפים פגועים מכל סיבה שהיא (נזקי קור, מחלות, מזיקים). מכאן גם מובן, שרצוי להימנע מלשתול צמחים שאמנם פורחים יפה, אבל מתמלאים בהמשך הזמן בקמל וביובש, או בפרחים ופירות המכערים את המראה.
אם חשובים לנו כתמי צבע של פריחה תקופתית, יש לזכור את העבודה הדרושה בסוף הפריחה, ולקבוע גידולים אלה לקצות המסלעה, עם מקומות גישה נוחים.
מסלעה יעילה מבחינת מיעוט הטיפול בה מבוססת בעיקר על צמחים בעלי עלווה יפה, צורת גידול נאה, ומשחק גוני הצבע ביניהם . בתכנון - פחות חשובים כאן צבעי הפרחים, שתפקידם להוסיף פה ושם מוקד מעניין בלבד.
זיבול
כמו מהשקיה מופרזת יש גם להימנע, בדרך כלל, מתוספת זיבול (ודישון), אשר עשויה להמריץ צמיחה בלתי דרושה. באדמה המוכנה היטב מראש, עם בחירת צמחים מתאימים ומרווחי שתילה נכונים, אין צורך בתוספת מזון.