תכנון ובניית פרגולה מעץ
המאמר מציג דגשים בתכנון ובניית פרגולה, בעיקר מעץ.
 | מי שעומד להקים פרגולה בגינה, במרפסת או בחניה ימצא חברות רבות שעוסקות בכך, חומרים שונים ודגמים רבים (כמו ברוב התחומים הקשורים לבנייה ועיצוב). בתחום זה העץ הוא חומר הגלם החביב על הצרכן הישראלי, אבל גם לאלומיניום שמור מקום של כבוד. האלומיניום הוא חומר חזק ובד בבד "קליל" ועדין מבחינה ויזואלית. הוא עמיד בכל תנאי מזג האוויר, קל לניקוי ואינו דוהה. אחד ההבדלים הבולטים בין השימוש לאלומיניום לשימוש בעץ: הקמת פרגולה מאלומיניום יכולה להתבצע אך ורק על ידי בעל מקצוע, ואין אפשרות לחסוך בהוצאות על ידי בנייה באופן עצמאי בשיטת "עשה זאת בעצמך". לא כך במקרה של עץ: מי שבוחר בו יכול לרכוש את החומר ולבנות בעצמו, וכך לחסוך עד 75% מהמחיר. כמובן, צריך לבנות את הפרגולה בהתאם להנחיות מבעלי המקצוע. כיום חברות שונות מספקות ייעוץ ותמיכה לבונים העצמאים. |
אך לפני שמתחילים לבנות חשוב לדעת: כל קונסטרוקציה, ובכלל זה פרגולה, צריכה להיות
מאושרת על ידי מהנדס. המהנדס צריך לחתום על התוכנית, ואת התוכנית יש להגיש לאישור
ברשות המקומית. אין להקים פרגולה (כל פרגולה: מעץ, מאלומיניום, לחניה, גזיבו) ללא אישור
מהרשות המקומית.
לתכנון המאושר על ידי מהנדס חשיבות רבה. יש שמתפתים ובונים פרגולה ללא תוכנית שאושרה על ידי מהנדס ובכך מסתכנים בבטיחות לקויה ובשקיעה של הפרגולה. אחת הסכנות העיקריות בתכנון לא נכון היא התמוטטות הפרגולה עקב עומסים המוטלים עליה: אנשים רבים נוהגים לחבר לפרגולות נדנדות, עציצים גדולים וכד, ואם הפרגולה אינה מתוכננת כהלכה, היא לא תוכל לעמוד בעומסים הללו, ועלול להיגרם אסון. לכן ודאו שלפרגולה יש תעודת אחריות חתומה על ידי מהנדס.
פרגולה מעץ
לאור האמור לעיל, הכינו במכון התקנים תקן המגדיר את דרישות הבטיחות מפרגולת עץ (תקן 4439: פרגולה מעץ). התקן מתייחס לכל ההיבטים של התכנון וההקמה ובכלל זה לעומסים ולסימון, וכולל דרישות מהחומרים שיש להשתמש בהם.
על פי התקן, כל פרגולה צריכה להיות מסומנת בסימון ברור ובר-קיימא, שיכלול את הפרטים
הבאים: שם היצרן, כתובתו וסימן המסחר הרשום שלו; שנת הייצור; וסימון המציין את התאמת הפרגולה לתקן. הסימון ייעשה על גבי שלט שיוצמד לפרגולה במקום נגיש ובולט לעין. לפני רכישת הפרגולה בררו את עניין עמידתה בדרישות התקן.
הפרגולה מורכבת מ- 3 חלקים: השלד, המחברים והכיסוי. הנה כמה דגשים בעניין:
השלד מעץ: יש כמה סוגי עצים שיכולים לשמש לבניית פרגולה, המקובלים ביותר הם אורן פיני ואורן גושני. כדאי מאוד לוודא שהעץ עבר אימפרגנציה, תהליך כימי שבו מחדירים לעץ חומרים כדי להגן עליו מפני מזיקים ומריקבון. נקודה חשובה בעיגון השלד: חשוב להקפיד שהעמודים לא ייגעו בבטון המחבר אותם לקרקע, כדי שלא יירקבו. כדי למנוע זאת, יש להרכיב בתחתית כל עמוד בסיס מתכת שמבוטן לתוך האדמה (ואם מדובר בפרגולה שעומדת על ריצוף, יש לחבר את בסיס המתכת על ידי בורגי עיגון מתחת לריצוף).
המחברים: המחברים הם אמצעי החיבור בין הקורות ובינן לבין הרצפה או הקיר. הם חשובים מאוד ומקנים לפרגולה חוזק. התקן מגדיר את העובי המינימלי שלהם ודורש שיהיו מגולוונים. גם הברגים והמסמרים צריכים להיות מוגנים. דגש מיוחד צריך לתת למחברים בקרבת הים, שם יש תנאים היוצרים קורוזיה (שיתוך). אין די בגלוון הרגיל שם, יש צורך בגלוון מסיבי יותר (בערך פי 3 מהעובי הסטנדרטי המוגדר בתקן).
יש גם מחברים נסתרים, הטבועים בתוך העץ. הם מבוקשים במיוחד כשמשתמשים בעץ גושני בחתכים גדולים. המחברים הנסתרים פופולריים מאוד באירופה, והם יקרים יותר מהמחברים הרגילים.
הכיסוי: הכיסויים מתחלקים לשניים: כיסויים קלים: עד 20 ק"ג למ"ר, כגון פחים גליים ממתכת ומפלסטיק ורשתות, וכיסויים כבדים: רעפים, השוקלים 50-60 ק"ג למ"ר. לרעפים יתרון אסתטי כאשר מדובר בבית פרטי בעל רעפים. במקרה זה הם ישתלבו יפה עם הרעפים הקיימים. עם זאת, רעפי חרס או בטון מצריכים שיפוע של 40% ויותר, אילוץ שלא תמיד אפשר לעמוד בו. רעפים שאינם מציבים אילוץ כזה הם רעפי רב רעף (מפלדה), וכן החומרים הקלים: פחים ופרופילים למיניהם. כמובן, מי שמעוניין בכיסוי שאינו חוסם לגמרי את האור או כזה שניתן להסרה לא יבחר ברעפים. לשם כך יש פתרונות אחרים, כמו פרופילים שקופים ורשתות מעץ ומפלסטיק. אפשרות נוספת היא כמובן לקרות את התקרה בצמחייה.
סוג הכיסוי, קל או כבד, קובע את מאפייני הקונסטרוקציה. פרגולה המתוכננת לכיסוי קל אי אפשר להסב לפרגולה מקורה ברעפים, כי המשקל של רעפים יכול להיות כבד פי שניים וחצי ממשקל הכיסויים הקלים. לכן צריך לחשוב טוב מה רוצים ואם שוקלים להניח ביום מן הימים רעפים, צריך לתכנן מראש את הפרגולה כך שתוכל לשאת את משקלם.
תחזוקה: אם בונים את הפרגולה מעץ שעבר תהליך אימפרגנציה בלחץ היא אינה דורשת כל טיפול.
האימפרגנציה מקנה לעץ עמידות מוחלטת בפני פגעי מזג האוויר ומפני ריקבון. אפשר לצבוע את הפרגולה בצבעי עץ מטעמים אסתטיים, אך אין חובה בכך. אם העץ לא עבר אימפרגציה בלחץ, יש לצבוע אותו בצבע מגן אחת לשנתיים.