1. הדירה
  2. חיפוש מאמרים
  3. חיפוי הקרקע בגינה

חיפוי הקרקע בגינה

המאמר מציג את את חומרי החיפוי הקיימים, את יתרונות החיפוי ואת חסרונותיו.

 








החיפוי משמעו שיטת עיבוד קרקע על ידי כיסוי פניה

בעזרת חומרים צמחיים, כגון עשבים טריים או יבשים,

עלים, שאריות גידולים חקלאיים כמו קש וחציר בר,

כסחת דשא, או - על ידי כיסוי בחומרים דוממים

כאבנים, חצץ, יריעות פלסטיק ונייר. החיפוי מכונה

באנגלית Mulching או Sheet Composting.

 
החיפוי כשיטת כיסוי קרקע ידוע מזמן בחקלאות ארצות

המזרח הרחוק. החקלאי היפני הביא חומרים משטח

היער אל שדותיו, שם אותם סביב צמחי תרבות,

ובצורה זו העשיר את אדמתו.



 

גם באירופה פותחו שיטות ששמרו והעשירו את פוריות הקרקע. ואילו בחקלאות הים-תיכונית

לא היתה קיימת שיטה של חיפוי צמחי. חקלאות זו שמה את הדגש באופן מיוחד על שמירת

רטיבות הקרקע ולא על העלאת פוריותה. שיטה זו יוצרת , על ידי עיבודים מרובים, שכבת

קרקע עליונה תחוחה, השומרת על החזקת מי הקרקע בשכבות עמוקות יותר.

בשיטה זו מושמדים כל העשבים, כמתחרים על הרטיבות שבקרקע עם צמחי התרבות.

 

מתוך הסתכלות בטבע ניתן ללמוד על המגמה לא להשאיר את הקרקע ללא כיסוי. בכל השטחים על

פני כדור הארץ, שהאדם אינו מתערב בהם - פרט למדבריות צחיחים, שטחים ארקטיים ופסגות

ההרים הגבוהים - לא ניתן למצוא קרקע שלא מכוסה בצמחים ובנשורת צמחית. אם נתבונן

למשל, על הנעשה בתוך חורש טבעי, נמצא צמחים חיים, מתחתם שכבה בעובי של כמה

סנטימטרים של עלים מתים המונחת על קרקע עשירה ברקבובית, ורק מתחת לשכבה זו מצויה הקרקע הטבעית. לפי הבנתנו, המודל הזה של החורש יכול לשמש כמודל רצוי של כיסוי הקרקע בגן. החיפוי יכול לתת מענה לשני הצרכים - לשמור על פוריות הקרקע ולשמור על המים בקרקע.

 

                        








מה תרומת שיטת החיפוי לגן?

לשיטת החיפוי יתרונות רבים ומגוונים הקשורים

זה בזה:

 

- שמירת הרטיבות בקרקע. החיפוי מקטין את

התאדות המים מפני הקרקע. כל גנן יכול לעשות

ניסוי קטן, כשהוא משקה שתי צלחות מסביב

לצמחים - אחת חשופה ושנייה מחופה. לאחר ימים

אחדים הוא ימצא, שהצלחת החשופה הולכת

ומתייבשת, בו בזמן שבצלחת המחופה נשמרת

הרטיבות זמן רב יותר.



  

בתנאי הגליל נוכחנו שבחודשי הקיץ נשמרה הרטיבות בשטח מחופה כשבועיים יותר מאשר בשטח חשוף.

 

- הורדת הטמפרטורה של הקרקע. החיפוי מווסת את הטמפרטורה הקיצונית של פני הקרקע.

בקיץ קריר יותר מתחת החיפוי ואילו בחורף חם יותר. בחו"ל נוהגים להשתמש בחיפוי

למניעת נזקי קרת קרקע. ואילו בארץ אנו מעוניינים למנוע התחממות-יתר של פני הקרקע

בקיץ, הגורמת להפסקת גידול הצמחים ולהתפתחות מחלות פטרייה. הורדת הטמפרטורה של הקרקע מקטינה את שיעור ההתאדות - תרומה נוספת לשימור הרטיבות בקרקע, לתועלת הצמח.

 

- מניעת קרינה. החיפוי מונע את הקרינה הישירה של השמש על פני הקרקע, שהיא

אינטנסיבית במיוחד בתנאי ארצנו. מתחת לחיפוי לא מתהווים סדקים ונשמר המבנה של

הקרקע. הסדקים גורמים להתאדות משכבות עמוקות יותר של הקרקע.

 

- שימור הקרקע. החיפוי מונע את פעולת שני גורמי הסחף - מים ורוח: הנזק הישיר הנגרם

על ידי עוצמת טיפות הגשם הנופלות על קרקע חשופה, מתבטא באטימת פני הקרקע, ביצירת קרום ובהרס הסטרוקטורה (המבנה) של השכבה העליונה. החיפוי בולם את הכוח הקינטי של הטיפות והמים מסתננים לאט ונספגים בקרקע מבלי לגרום כל נזק. כך נמנע הסחף. אותו

הדין ביחס לרוח: אם החיפוי לח, הוא עמיד לחלוטין בפני הרוח, וכך הקרקע תחתיו.

 

- מזון למיקרו-אורגניזמים. חיפוי צמחי משחרר באופן איטי אך מתמיד, חומרי מזון

למיקרו-אורגניזמים ודרכם לצמחים. פעולתו דומה לפעולת הקומפוסט, ולכן הוא מכונה

באנגלית - Sheet Composting דהיינו קומפוסטציה על פני השטח. כידוע,

מיקרו-אורגניזמים מתפתחים בצורה מקסימלית בתנאי טמפרטורה ולחות נוחים ובצל, שהחיפוי מספק להם. הסימן של פעילות מיטבית של מיקרו-אורגניזמים בקרקע הוא התהוות מבנה פתיתי מתחת לחיפוי בצל.

 

- שינוי המיקרו-אקלים מסביב לצמח הצעיר. בנטיעת גן בשטח החשוף בקיץ לקרינה ולחום,

אנו מסכנים את סיכויי הקליטה של הצמחים. על ידי פריסת חיפוי סביב הצמחים אנו משפרים

את המיקרו-אקלים סביב הצמח הצעיר , והדבר מתבטא מיד בקליטתו ובגידולו בתקופה

הראשונה.

 

החיפוי בתנאי ארצנו

בארץ מתקיימת גם בחורף פעילות של מיקרו-אורגניזמים בקרקע ולכן אנו מבדילים בין חיפוי

חורפי לבין חיפוי קייצי. בחורף רצוי להשתמש בחיפוי המורכב מעשבים ירוקים, מפני שהם

מתפרקים מהר. החיפוי נרקב ותולעי הגשם (השלשולים) והמיקרו-אורגניזמים מצניעים אותו

בקרקע. הוא משמש כחומר אנרגטי לפעולתם ובדרך זו, גם מדשן את הצמחים, בעיקר לקראת גידולם ופריחתם באביב.

בקיץ עדיף לחפות את הקרקע בעשבים יבשים, בקמל או בקש - חומרים המתפרקים לאט, כי

תפקידי החיפוי בקיץ - כאמור - יצירת מיקרו-אקלים יותר נוח ושמירה על הלחות.

כאן המקום להזכיר את גורם היחס פחמן/חנקן, הפועל גם בחיפוי כמו בערימת הקומפוסט. אם היחס רחב, כלומר מעט חנקן לעומת הרבה פחמן, קיימת סכנה שהמיקרו-אורגניזמים העוסקים בפירוק החיפוי, ישתמשו במעט החנקן הזמין על חשבון הצמחים.

 

חומרי החיפוי

רשימת חומרי החיפוי גדולה ומגוונת. רוב החומרים מצויים בגן - הגדול והמשפחתי כאחד.

הואיל ובגננות האורגנית קיימת התנגדות לשימוש בקוטלי עשבים, מתפתחים בגן עשבי חורף בשפע. אין לראות בעשבי החורף מטרד ואויב אלא מתנות הטבע שיש להשתמש בהן בצורה נבונה.

חיפוי היא התשובה. עלינו לזנוח את המרסס לטובת המגל, החרמש, או המקצרה. מוטב לקצור את העשבים - ועדיף בשני קצירים: האחד בחורף (במרוצת חודש פברואר) ובפעם השנייה לפני הבשלת הזרעים (אפריל). את העשב הקצור יש לאסוף ולהשתמש בו כחומר חיפוי ירוק או כחומר לערימת הקומפוסט.

אנו בטוחים שגישה זו לא תתקבל בעין יפה ותעורר מחלוקת אך מי שהתנסה ודאי השתכנע

שפעולות אלה תורמות יותר לבריאות הקרקע, הצמחים והאדם.

 

נשורת עלים

נשורת עלי עצים כמו תות, דולב, מילה ועצי פרי הם חומר טוב לחיפוי. מחטים של אורן,

עלי איקליפטוס, אגוז המלך, פקן וצאלון מכילים חומרים הדומים בתכונותיהם לקוטלי

עשבים ומונעים נביטה של צמחים אחרים. לפיכך כדאי לחפות בהם סביב עצים ושיחים אך לא ערוגות של פרחים או ירקות.

 

חיפוי אבן

קיימת שיטה ללקט ולערם אבני סיקול מסביב לצמחים. האבנים שומרות במידת מה על הרטיבות בקרקע, על תנאי צל ועל התפתחות המיקרו-פאונה, אך כמובן שגורם הדישון אינו קיים כאן.

ניתן לשלב ולהניח אבנים על חיפוי צמחי.

 

חומרים פלסטיים

שיטת החיפוי ביריעות פלסטיות שחורות, כשעליהן כיסוי אבן, חצץ או טוף מקובלת כיום

והיא יעילה למדי כמונעת הצצת עשבים. בכל זאת, אין בה את כל היתרונות של חיפוי צמחי

וצמחים משתרעים, למשל, אינם יכולים להשתרש וליצור כיסוי מושלם, בו אין כמעט נביטת

עשבים.

 

 

 

חסרונות החיפוי

בשנים הראשונות , גורמת שיטת החיפוי לעבודה מרובה. קציר העשבים מהיר אמנם מניכוש, אך ללא ספק, הריסוס בקוטלי עשבים חסכוני יותר בעבודה. אלא שבאופן מצטבר, גורם הריסוס לחישוף הקרקע וכשאין עליה כל הגנה - היא נסחפת בגשם וברוח, היא מתבקעת בחום, היא מתייבשת, והמיקרו-אורגניזמים מתים; לטווח ארוך אנו גורמים להרס הקרקע.

 

שיטת החיפוי, הנהוגה לאורך שנים מעשירה את קרקע הגן; הצמחים גדלים ויוצרים צל; נוצר

מיקרו-אקלים נוח ליצורים החיים בקרקע ועם הזמן פוחת הצורך בהשקעת עבודה רבה בחיפוי כי הוא מתרבד גם באופן טבעי.

קיימת סכנה מסוימת לשריפות אך היא נמנעת אם החיפוי הוא לח.

חלזונות, ערצבים ונברנים למיניהם מוצאים מקלט בתוך שכבת החיפוי, אבל אם נגיע למשטר

של שיווי משקל ביולוגי וייווצרו תנאי חיים לאויבים טבעיים, גם בעיה זו תהפוך למינורית.

 

שימוש במיכון

בארץ כבר קיים ציוד מכני ליצירת חיפוי במטעים למשל, אך עדיין חסר ציוד מתאים לגינה

הביתית.









   
היכן להשתמש בחיפוי?

עדיפות ראשונה תינתן לשתילים צעירים של עצים, שיחים, עצי יער

ופרי במתן חיפוי במשך 4-3 שנים. בערוגת הפרחים הרב-שנתיים

ניתן להשאיר את הגזם הסתווי במקום; חיפוי בענפי רוזמרין

מומלץ מאוד בערוגת הירקות כדי לשמור על בריאות הצמחים.

 

המלצות וטיפים

 

החיפוי המתאים ביותר לערוגות של צמחים חד-שנתיים, רב-שנתיים,

ירקות או נטעים צעירים הוא חיפוי מחומרים המתפרקים בקצב מהיר

כמו רסק עלים וגבעולים, אדמת עלים או קומפוסט. מומלצת נשורת

עלים של עצי תות, דולב, ליקוידמבר, מילות ועצי פרי. שכבת

החיפוי צריכה להיות דקה, כדי לאפשר מעבר אוויר ומים לשורשים.

ענפי רוזמרין מומלצים כחיפוי בערוגת הירק, לשמירת בריאות

הצמחים.


                 
 

להגנת הקרקע ולאחזקה נמוכה של עצים ושיחים, מומלץ חיפוי בחומרים כמו רסק ענפים

וגזעים, קליפות עצים, שבבים ועלים, כמובן. עלי איקליפטוס, פקן, אגוז המלך וצאלון

למשל, מכילים חומרים הדומים בתכונותיהם לקוטלי עשבים והם עשויים למנוע הצצת עשבים.

שכבת החיפוי יכולה להיות עבה, עד 20 ס"מ כי לא קיימת בעיה של מעבר מים ואוויר.

 

אל תשתמש ברסק עץ טרי או בנסורת לחיפוי סביב צמחים עשבוניים או נטעים צעירים כי

פירוקם צורך חנקן ועלול להיווצר מחסור בחנקן לצמחים, המתבטא בהצהבה ובהפסקת צמיחה.

 

בחורף עדיף חיפוי בעשבים ירוקים, המתפרקים מהר והמכילים הרבה חנקן.

 

בקיץ עדיף להשתמש בקמל, עשבים יבשים ועלים/ מחטי אורן, המתפרקים לאט ומורידים את

הטמפרטורה של הקרקע לטובת שורשי הצמחים, פעילות המיקרו-אורגניזמים ומשק המים.

 

שבילים ומעברים בגן רצוי וטוב לחפות בחומרים בעלי מבנה גס אך אחיד. פרישת קרטון עבה מתחת לחיפוי ימנע הצצת עשבים.

שבילים, רחבות ושטחים הפנויים מצמחים בתוך הגינה אפשר לחפות גם בחומרים אינרטיים כמו חצץ, טוף, שברי רעפים או אבנים.

 

בטבלה הבאה מפורט גובה החיפוי הנדרש בהתאם לסוג החיפוי והגורם המחופה

 

 


























סוג החיפוי


גובה החיפוי


גורם מחופה


כסחת דשא ועשבים


  ס"מ 2.5 - 1


ערוגות צמחים עשבוניים


רסק עלים וגבעולים

 קומפוסט (כדאי מנופה)

 


  ס"מ 4 - 2

 ס"מ 4 - 2


(חד-שנתיים, רב-שנתיים

 וירקות)

 


קליפות עצים וגזם מרוסק

 (רסק עדין יותר = פחות גובה)

 

 שבבים ונסורת גסה

קומפוסט

 


 ס"מ 10 - 5





 5 ס"מ- 2

 ס"מ 5 - 2


עצים ושיחים



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

- קוטר חיפוי הקרקע סביב עצים = כמו קוטר הצמרת

 
חזור מעלה