טיפול במחלות ובמזיקים בשיטה האורגנית
המאמר מציג עקרונות לטיפול במזיקים (מכרסמים, ציפורים, נקר, חלזונות, ערצבים, חרקים מוצצים, כנימה\כנימות, זבובים, נמטודה\נמטודות) ומחלות צמחים והדרכים למניעתן (בוטריטיס, חילדון, כלורוזה, מוניליה, מחלות וירוס, פייחת, קימחון, קשיון-סקלרוציום).
 | "It is much easier to out poison than to out think" - "הרבה יותר קל להרעיל באופן יסודי מאשר לחשוב באופן יסודי" משפט זה, המובא מתוך הספר "Permaculture", מאת B. Mollison ו- D. Holmgren, מבטא את הגישה הרווחת בקרב האנשים המשקיעים מאמץ רב כדי למצוא דרכים להגנת הצומח, מבלי לגרום נזקים סביבתיים ושרשרת הרעלות . |
כוונתנו כאן להביא מספר הצעות לפי השיטה האורגנית, שליקטנו מן הספרות המקצועית
להדברת מחלות ומזיקים הפוגעים בצמחים. איננו מתייחסים בדרך-כלל למזיק או למחלה
ספציפית, אלא לקבוצה של מחלות או מזיקים. כמו כן לא ימצא כאן הקורא את תיאור הנגע
שבו מדובר.
גם בין הנוקטים שיטות אורגניות, קיימות אסכולות שונות להגנת הצומח. כדוגמה, יש
המשתמשים בגופרית, בתכשירים המבוססים על גופרית (מרק קליפורני) או על נחושת (מרק
בורדו) ומי זכוכית (סיליקט הנתרן), שהם רעילים, ויש השוללים כל שימוש בתכשירים
רעילים, שהם תוצרים של תעשייה כימית.
באירופה ובאמריקה מצויים תכשירים אורגניים, כגון תמציות ואבקות מאצות-ים, תמציות
מצמחי שבטבט וסרפד, קמחי סלעים, והשימוש בהם נעשה יותר ויותר נפוץ בחקלאות האורגנית וחודר גם לענפי החקלאות המקובלים. כמו כן יש כבר מפעלים המייצרים תכשירים הבנויים על שימוש בחיידקים (בצילוס תורינגנסיס), וגם בארץ יש התחלות של ייצור תעשייתי של אויבים טבעיים (צרעות ואקריות טורפות). יש לקוות, כי בעתיד נוכל להשיג יותר תכשירים אורגניים להגנת הצומח, תכשירים שאינם רעילים לסביבה ואינם מהווים סכנה לאדם.
הערות כלליות
1. עם הופעתו של מזיק אין צורך להגיב מיד בנקיטת אמצעים דרסטיים. לעתים ניתן ללקט את המזיקים (חלזונות, זחלים של לבנין הכרוב וכד'). כמו כן שינוי במזג-האוויר - למשל חמסינים אביביים - עשוי לגרום להשמדת החרקים המזיקים. לעומת זאת, עם הופעת סימני מחלה יש לפעול מיד לאיתורה ולריפויה. באמצעים אורגניים קשה יותר להילחם במחלות מאשר במזיקים.
2. זרם חזק של מים קרים עשוי לפעמים לסייע בשטיפת המזיקים מן הצמחים הנגועים.
3. הכלל החשוב ביותר - הכרת האויבים הטבעיים של המזיקים ועידוד אוכלוסיותיהם (לכן נשתדל לציין בכל מקרה את האויבים הטבעיים של המזיקים).
4. סאניטציה - השמדת החלקים הנגועים של צמחים על-ידי שרפה, טיפול בפצעים בעזרת משחות-עצים, דונג דבורים או מיץ אלוי.
5. הימנעות מדישון חד-צדדי בחנקן, המעודד צימוח מופרז ומחליש את רקמות הצמח.
6. שימוש בתרכיזי צמחים לחיזוק הרקמות והאפידרמיס של הצמחים, לשם מניעת החדירה של פטריות מחוללות מחלות.
7. שתילת צמחים במרווחים המבטיחים אור וזרמי אוויר, המונעים הצטברות לחות מופרזת
סביב לצמחים, שהיא אחד הגורמים להתפתחות מחלות.
8. מכיוון שהגדרה מדויקת של גורם המחלה תובעת רמה מקצועית גבוהה, מומלץ לחובב ולגנן להכין תרכיז מעורב של תמציות (שבטבט, סרפד, בבונג וחזרת, בתוספת מעט סבון טבעי כחומר משטח, ואם ניתן להשיג - גם תרכיז של אצות-ים תוצרת חוץ). יש לרסס צמחים
רגישים, כמו גפנים, ורדים, צמחי מקשה - אחת לעשרה ימים עד שבועיים, כאמצעי למניעת
מחלות. תרכיזי צמחים אלה אינם רעילים ומתפרקים במהירות.
מחלות צמחים
בוטריטיס - כתמים על העלים, המופיעים בעיקר בתנאים של לחות אוויר גבוהה בירקות,
בפרחים ובצמחי נוי. מומלץ ריסוס בתמיסות שבטבט, קליפות בצל ושום, או בתמיסות מעלי
חזרת, למניעת הופעת הפטרייה.
חיידקים מחוללי מחלות ורקבונות בעצי פרי ובירקות חודרים דרך פצעים וקשה להילחם בהם.
חשובה מאוד מניעת חדירתם על-ידי ריפוי פצעי גיזום בעזרת משחת עצים או מיץ של צמח
האלוי, וכן חיזוק הצמחים על-ידי שימוש בתרכיזי סרפד וצמחים המכילים צורן.
חלדונות נגרמים על-ידי פטריות חילדון בצבע חום-צהוב-כתום. החילדון מופיע בירקות
(שעועית, אספרגוס), בעצי פרי ובפרחים (לוע הארי, חרציות). בהתקפות חזקות יש לרסס
בתמיסות גופרית וצריך להרחיק מיד את חלקי הצמחים הנגועים.
כלורוזות נגרמות בדרך-כלל בגלל עודף גיר, המלחה, מחסור אוויר בקרקע, מחסור בחומרי
הזנה עיקריים וביסודות קורט (ברזל, אבץ, מגנזיום, בור). אפשר למנוע כלורוזה על-ידי
שימוש בתמציות צמחים בתוספת קמח בזלת ותרכובות ברזל אורגניות.
מוניליה - מחלת עצי פרי גלעיניים, הנגרמת על-ידי פטרייה החודרת דרך פצעים ומביאה,
בין היתר, לנשירה מוקדמת של פרחים ופירות. אמצעי למניעת המחלה - ריסוס בתמציות עלי
חזרת ותה משורשי חזרת.
מחלות וירוס בירקות (סולניים) ובעצי פרי (אפרסקים) מופצות בעיקר על-ידי חרקים מוצצים
(כנימות-עלה) ,ורקמות נגועות המועברות על-ידי הרכבות. חייבים להקפיד על שתילים
בריאים ולהשמיד את הצמחים הנגועים. כן יש להילחם בחרקים מעבירי המחלות.
פייחת - פטריות שחורות המתפתחות על הפרשות מתוקות ("טל-דבש") של כנימות-עלה. התופעה היא בדרך-כלל מטרד ופגם אסתטי, והיא נעלמת עם היעלמות הכנימות.
מיני קימחון על ירקות, עצי פרי נשירים, גפנים, פרחים (חרציות, דליות, ורדים):
ריסוסים בתמצית שבטבט או בתוספת סיליקט הנתרן (מי זכוכית) בריכוז 0.5% עד 1%.
זהירות: מי זכוכית הם רעל! זהירות בשימוש בתכשירי גופרית רטיבה משום שהגופרית
משמידה גם אקריות טורפות, מועילות. לאחר ריסוס בגופרית אנו עדים לעתים להתפרצות של התקפת אקריות מזיקות.
קשיון (סקלרוציום) - פטריית קרקע התוקפת שורשי ירקות, פרחים, עצי פרי וצמחי נוי.
בירקות מומלץ חיטוי תרמי ומחזור זרעים. במטע חייבים לעקור את העצים הנגועים ולחטא
את המקום בסיד לא-כבוי. כאמצעי מניעה להתפשטות המחלה מומלץ חיזוק הצמחים על-ידי
קומפוסט, ריסוס הקרקע והשקיה בתמצית שבטבט וסרפד.
ריקבונות מגלת (פוזאריום) - מחלות התוקפות נבטים, ירקות, פרחים, בצלים ופקעות.
המניעה אפשרית על-ידי מחזור זרעים, שימוש בזרעים בריאים ושמירה על פוריות הקרקע.
|
|
הגנת צומח אורגנית מפני מזיקים
מטרתנו להתוות כאן רק כיוון כללי, לא נדון בכל מזיק בנפרד. נזכיר רק קבוצות מזיקים
שכיחות וטיפוסיות. בתור עיקרון, להגנת צומח אורגנית דרושות סבלנות רבה והתאמה נכונה
של צמחים לסביבה.
התקפה חזקה של מזיקים מצביעה בדרך-כלל על אי-התאמה של הצמח לקרקע או לתנאי האקלים, או על משטר הזנה לקוי (למשל עודף חנקן). גם גידול צמחי תרבות שלא בעונתם מושך
מזיקים, כגון ירקות ממשפחת המצליבים, הנתקפים בקיץ על-ידי פרעושי אדמה. ריבוי צמחים
מסוג אחד על שטחים גדולים (מונוקולטורה) מעודד תנאים לריבוי מזיקים ולהתפשטותם.
לעומת זאת, בגן המעורב או ביער המעורב הרבה יותר קל ליצור תנאים של שיווי-משקל
ביולוגי ולמנוע התפרצות של התקפות מזיקים. בל נשכח שגינתנו אינה מתקיימת בחלל ריק,
אלא מושפעת מההדברה הכימית בסביבה, הקוטלת יחד עם מזיקים גם את האויבים הטבעיים של מזיקי הגידול החקלאי המסוים, וכן אויבים טבעיים של צמחים אחרים. אנו עדים לכך,
שצמחים אשר שנים רבות היו בריאים, מותקפים לפתע על-ידי מזיקים שלא הכרנו. למשל,
כנימת עש הטבק מופיעה על צמחי נוי רבים, בעיקר לאחר שילוך עלי הכותנה, וכן פרודניה,
שהיא מזיק מספר אחד לגידולים רבים. ייתכן שהתפשטות עש הדולב בגליל העליון נגרמת
על-ידי הריסוסים האינטנסיביים והקטלניים הנהוגים בשדות הכותנה של עמק החולה.
לסיכום הערות אלה נוכל לומר, שעדיף להשתמש בעיקר בצמחייה מקומית, העמידה בפני
מזיקים, ולשתול את הצמחייה העונתית במועדה הטבעי. יש לנהוג בזהירות לגבי אקלום
צמחים חדשים ולצבור ידע במשך תקופה ממושכת. אין למהר ולשתול צמחים "אופנתיים", אך לעומת זאת, שאיפתנו היא להגיע לגיוון מקסימלי של סוגים ומינים שונים, המסוגלים
להבטיח שיווי-משקל ביולוגי. יש להרבות בצמחייה היכולה לסייע במלחמה במזיקים, למשל:
צמחים ממשפחת השפתניים, השושניים והמורכבים.
יונקים גדולים, כמו צבאים, ארנבות, שפני-סלע, דורבנים, חזירי-בר, אין להדביר בעזרת
רעלים, אלא על-ידי ציד ומלכודות, תוך שיתוף פעולה מלא עם רשות שמורות הטבע והחברה
להגנת הטבע.
מכרסמים - (נברנים, עכברים, חולדות). לדעתנו, המלחמה היעילה ביותר נגד מכרסמים
למיניהם היא עידוד אויביהם הטבעיים; דורסי-לילה (תנשמת), דורסי-יום (עקבים
למיניהם), נחשים (זעמן שחור), טורפים קטנים (נמיות). שימוש ברעלים נגד מכרסמים גורם
להרעלות שרשרת של האויבים הטבעיים, שאנו מעוניינים בריבויים. אולי יוצאת מן הכלל
בתחום זה היא המלחמה בחולד, שניתן להדבירו בגרעינים מורעלים בתוך המחילות,
ובדרך-כלל אין סכנה של הרעלות משניות, וזהו, למעשה, אחד המקרים המעטים של שימוש
ברעל בגינה. קיימים גם צמחים הדוחים מכרסמים, כמו מיני נרקיס, גביעונית, חצב ולשון
הכלב, וכדאי להשתמש בהם בגבולות הגינה.
ציפורים - הכוונה בעיקר לדרור ולבולבול, ובמידה קטנה יותר לשחרור, הפוגעים בנבטים
צעירים, בפירות מבשילים וגם בפרחים מסוימים. כמובן, אנו מתנגדים להשמדה של
ציפורים, משום שכפי שכבר ציינו, יש תקופות שבהן ציפורים אלו מועילות ביותר, בשעה
שהן מלקטות תולעים וזחלים למיניהם כדי להגישם לגוזליהן. יצירת תנאים לשיווי-משקל
ביולוגי תועיל גם למניעת התפוצצות אוכלוסין של מינים אלה. כדוגמה ניתן להביא את
העורבני, המצמצם את התפשטות הבולבולים על-ידי גזילת ביציהם וגוזליהם. אפשר בנקל
להגן על משתלות של ירקות ופרחים גם על-ידי פריסת רשתות או חוטי ניילון. הוא הדין
לגבי הגנה על פירות השסק מנזקי ציפורים ועטלפי-פירות.
הנקר - במו-ידינו הפכנו אותו למזיק של רשתות טפטוף (נראה שהוא קולט את צלילי זרימת
המים כרחש זחלים שאפשר לשלוף מתוך ה"ענף"). הוא בדרך-כלל עוף מועיל, הדואג לסניטציה
של עצים על-ידי ליקוט זחלים הנוברים בתוך העץ, ולכן יש לשמור עליו בתוך הגן. אפילו
אם הוא משתתף יחד עימנו באכילת אגוזי הפקאן, תועלתו מרובה לאין-ערוך לעומת הנזק
שהוא מסב לפרי.
חלזונות - מזיקים בעיקר בעונת הגשמים בשפלת החוף ובדרום. אם נסתכל בעין בוחנת, נוכל
לקבוע שנזק ממשי נגרם רק לנבטים צעירים ולירקות בשלב הראשון של גידולם. בכל זאת,
אנשים רבים רואים בהם מטרד ואויב, ושופכים כמויות גדולות של רעלים שלא לצורך.
אדרבה, רעלים אלה גורמים נזק בהשמידם שלשולים, המטייבים את הקרקע. יש דעה, כי בעיקר
החלזונות הגדולים, חלזון השדה, מועילים ומשפרים את מבנה הקרקע על-ידי עיכול חומר
אורגאני והפרשתו, וכן על-ידי הפרשת ריר, הדרוש להם להתקדמות בשטח. הריר גורם לליכוד
פתיתי הקרקע. באירופה ממליצים להכין "מרק חלזונות", הדוחה אותם. מלקטים חלזונות,
יוצקים עליהם מים רותחים ומשאירים אותם ימים אחדים. בחומר זה מרססים או משקים את
הצמחים הרגישים. צמחים מיוחדים, שיש לנו עניין להגן עליהם מפני חלזונות, ניתן להקיף
באפר עצים או בצמחים עשירים בצורן, כמו ענפי אספרגוס, עשב הפמפס או רוזמרין.
חלזונות מחבבים בירה, לכן אפשר למשוך אותם למלכודות של קערות עם בירה המוטמנות בתוך
האדמה, כאשר שולי הקערה הם בגובה פני הקרקע. במשתלה, ניתן לגדר שתילים רגישים
בלוחות פח אלומיניום, אשר החלזונות נמנעים מלעבור אותם. אויביהם הטבעיים של
החלזונות הם בראש ובראשונה הקיפוד, החדף, הקרפדות, הצפרדעים, הסלמנדרות. למטעים ולכרמים מומלץ להכניס אווזים וברווזים, האוכלים לא רק חלזונות, אלא גם מזיקים רבים אחרים, מבלי לגרום נזק לעצים. יש גם צמחים העשויים לדחות חלזונות, למשל: חרדל, קורנית, מרוות ושפתניים שונים.
נמלים - גם בנמלים בגינה אין לראות אויב. הן אמנם מהוות, במידה מסוימת, מטרד
ומעבירות כנימות עלה, המשמשות להן מקור למזון, אך הן טורפות חרקים רבים ומהוות,
למעשה, גורם חשוב לסניטציה בגן. יש לראות בהן חלק בלתי נפרד מהאקוסיסטמה של הגן,
ואין להילחם בהן באמצעים מיוחדים. אפשר לגרש אותן על-ידי פיזור ענפי לענה לאורך
השבילים שלהן או על-ידי השקיה בתמצית מקליפות פרי הדר.
ערצבים - הערצבים נחשבים אצל גננים רבים לאויב רציני של גינת הפרחים וגן הירק הקטן.
לא זו בלבד שהם משמידים לעתים נבטים ושתילים צעירים ביותר, אלא גם מכרסמים
גיאופיטים שונים (כלניות, פרזיות ונוריות). אך מנסיוננו למדנו שהם עשויים להביא גם
ברכה. הם אינם פוגעים בצמחים גדולים, ולעומת זאת הם מפוררים את השכבה העליונה,
הפעילה ביותר, של הקרקע. הם גם טורפים זחלים שונים המצויים באדמה. קשה מאוד להילחם
בערצבים באמצעים אורגניים בלתי רעילים. באירופה מומלץ להכניס לתוך הקן שמן צמחים,
אך נראה לנו שבתנאיי הארץ טיפול זה אינו מציאותי. האויבים הטבעיים המובהקים של
הערצבים הם הדוכיפת, השלדג-לבן-החזה, השחרור במידה מסוימת, העקב והבזים. מובן שגם
הקיפוד והחדף אינם בוחלים בהם. אם אנו מעוניינים להגן על גיאופיטים רגישים במיוחד,
נוכל לשתול אותם בתוך רשת פלסטית, המאפשרת צמיחת שורשים ומונעת כרסום הבצל או הפקעת.
חרקים מוצצים - כנימות עלה. כנימות עלה למיניהן תוקפות צמחים בעיקר בתקופת גידולם
הנמרצת, וכן את אמירי הגידול. אם לא נוקטים שום אמצעי הגנה, מופיעים האויבים
הטבעיים המתמחים בטריפת כנימות, כמו פרת משה רבנו, מיני ארינמל, ירגזי, פשוש, סבכי
ועוד. לפעמים חמסין חזק עשוי להפסיק בבת-אחת התקפה של כנימות עלה ולמנוע את מעגל
ריבויין. כאמצעי מכני ניתן להשתמש בזרם מים חזק, השוטף אותן מהצמחים. אמנם יש
כנימות הגורמות לטל-דבש ולפייחת, המהווה מטרד אסתטי רציני בגן, אבל אז ניתן לרסס
בתמציות צמחים. רק במקרים של נגיעות קשה ביותר מומלץ להשתמש ברעלים צמחיים, ניקוטין
ופירתרום, אך תמיד נזכור, כי רעלים אלה אינם מבחינים בין מזיק לאויבו הטבעי.
כנימות מגן - עלולות לגרום נזק לעצי פרי ולצמחי נוי רבים. מומלץ להכניס לגינה את
האויבים הטבעיים שלהן, שהן צרעות זעירות שונות, המטילות ביצים בתוכן. הצרעות הללו
מצויות בשטח (קשה מאוד לראותן בעין בלתי מזוינת). אנו מוצאים כנימות מתות רבות,
ובמגן שלהן חור זעיר, ממנו הגיח זחל הצרעה. צרעות אלה מגדלים במעבדות של קיבוץ שדה
אליהו, שהוא מחלוצי החקלאות האורגנית בארץ.
אקריות מזיקות שונות מתרבות לעתים בעקבות טיפולים כימיים נגד מזיקים אחרים. גם דישון
חנקני מופרז מעודד את ריבויין. לעומת זאת, דישון בקומפוסטים המועשרים באשלגן (אפר
עצים), קמחי סלעים ואצות-ים מגביר את התנגדות הצמחים לאקריות ולמוצצים אחרים.
בקיבוץ שדה אליהו מגדלים גם את אויבן הטבעי של האקריות המזיקות - את האקריות
הטורפות, אותן ניתן להפיץ בחממות, בצמחי בית ובמטעים.
כנימות עש - גם נגד כנימות עש (כנימת עש הטבק) יכולים להשתמש בצרעות טורפות,
המתפתחות בתוך גופם של הזחלים. יובש האוויר עשוי גם הוא לפגוע בריבוי העש. בחמסינים
הסתוויים נעלמים מזיקים אלה בחלקם הגדול.
זבובים - זבוב הים התיכון וזבוב הזית עלולים לגרום לאכזבות ולייאוש ממשי לחובבים
המגדלים עצי פרי בגינות ליד ביתם, כי קשה מאוד להתגבר עליהם. אפילו ההשמדה הכימית
דורשת מספר ריסוסים ברעלים חזקים ובפתיונות. בשיטות ביולוגיות ניתן להילחם בהם
בעזרת חיידקים (בצילום תורינגנסיס) או במלכודות צבע, שמשתמשים בהן גם בפרומונים
(חומרי ריח למשיכת בני-הזוג). הכלל החשוב - לנטוע את העץ המתאים במקום המתאים.
חיזוק הצמחים על-ידי טיפולי קרקע אורגאניים עשוי להקטין את מידת הנזק. אנו
משוכנעים, כי במידה שירחיבו את גידול עצי הפרי בשיטות האורגניות, יימצאו גם אמצעים
ביולוגיים חדשים וטובים למלחמה במזיקים אלה.
פרפרי יום ולילה - זחלי פרפרים עלולים לגרום נזקים כלכליים חמורים בגידולים חקלאיים
שונים. בגינות הנוי הם מהווים סכנה פחותה, ולא צריכים להתרגש אם בחודשי הסתיו
יופיעו פרפרים וזחלי פרודניה רבים באופן פתאומי. היום משתמשים בחיידק בצילוס
תורינגנסיס בהצלחה רבה, וגם את כחליל הרימון אפשר להדביר בעזרתו. חיידק זה אינו
מבדיל בין המזיקים לבין אותם פרפרים הרצויים בגינתנו (זנב הסנונית או מיני רפרפים),
לכן נשתמש בהפצת חיידקים רק במקרה המצדיק זאת.
נמטודות - נגד נמטודות נילחם בעזרת פרחים. כבר ציינו פעמים מספר את השפעתם של פרחי
הטגטס, ובאופן מיוחד טגטס מפושק (הזנים הנמוכים, בעלי הריח החריף) - לדחיית מינים
אחדים של נמטודות. מומלץ אפוא לגדל טגטס בין ירקות, עצי פרי ובערוגות פרחים. השפעתם
באה דרך מערכת השורשים ונמשכת כשנה. גם צמחי בצל ושום, כגידולי ביניים בין ירקות,
דוחים נמטודות.
אנו מודעים לכך שהננו רק בראשית הדרך להגנת צומח ביולוגית, ונחוץ מחקר יסודי בשטח
זה. לימוד הדדי והחלפת ידע, הסתכלות של כל גנן - כל אלה עשויים לקדם אותנו לקראת
המטרה: גננות וחקלאות ללא רעלים.