איך לא לייבש גינה כשאין מים?
עצות לחיסכון במים: מחזור מים, השקיה נכונה, חיפוי, דשא סינתטי, שימוש בצמחים מדבריים.
 | החדשות הטובות: בינתיים לא מייבשים גינות. החדשות הרעות: המצב הקשה דורש נקיטת צעדים חמורים; ובכל זאת, לא חייבים להחליף את הדשא בריצוף. אפשר וצריך לחשוב על פתרונות לגינה הפרטית והציבורית, כדי שתחזיק מעמד בתנאיםהקשים; איך עושים את זה? נתחיל עם החדשות הטובות: בישראל יש מים. הרבה מים. אין מדיניות מים, ואין אנשים שחושבים רחוק. הים התיכון הוא מקור בלתי נדלה למים, ואחרי שיוקמו מתקני ההתפלה, נוכל להיגמל מהתחביב הלאומי שלנו: להתעדכן מדי יום במצבה האנוש של הכינרת. אבל מאחר שמתקן ההתפלה הראשון יתחיל לפעול רק ב-2003 , ומאחר שהמתקנים הנוספים יתחילו לפעול אפילו מאוחר יותר, הרי שעלינו לצלוח עוד כמה שנים, תלויים בחסדי שמיים. אבל גם במקרה של יובש קיצוני - שקרוב לוודאי יחסל את רוב החקלאות עד לכניסתם למחזור של המים המותפלים - אפשר יהיה לקיים גינות באמצעות נקיטתה של אסטרטגיה ירוקה, שתוצג להלן בפרוטרוט. הקבלנים, מצידם, כבר נערכים לשינוי המצב. אחדים כבר החליטו להגדיל את השטח הבנוי על-חשבון השטח הירוק, אחרים עוברים למוצרים סינתטיים. |
כמה עובדות על צריכת מים
מדשאה יש להשקות אחת לשלושה ימים בכמות של 3 ליטרים למ"ר. בימים חמים גדלה הכמות ל-5 ליטרים ובאזורים לוהטים כגון הערבה ואילת מזנקת הכמות ל-7 ליטרים למ"ר. מדשאה בשטח של 100 מ"ר צורכת אפוא בימי הקיץ 500 ליטר בכל השקיה. בחודש שלם )10 השקיות) מדובר ב-5,000 ליטרים )5 קוב) - כמות עצומה במדינה מדברית מוכת בצורת.
משפחה ממוצעת בת 4 נפשות צורכת מדי יום קרוב כ-500 ליטר מים (מקלחות, רחצת ידיים, שירותים, בישול, הדחת כלים, כביסות, שטיפת רצפות). מכאן שמדי יום צורכת משפחה כמות מים, הגדולה פי שלושה מהתצרוכת היומית של מדשאה בשטח של 100 מ"ר. ולרוב הבתים - למותר לציין - יש בדרך כלל מדשאות צנועות הרבה יותר בהיקפן.
כל אחד יכול למחזר מים
לדברי שמוליק עמיר, יועץ מקצועי במרכז הבנייה הישראלי, אפשר במעט מאמץ לאסוף חלק גדול מהמים שאנחנו משתמשים בהם ולמחזר אותם לצורכי השקיה.
הדרך הפשוטה ביותר לאגירת המים היא על-ידי אטימת הכיורים והאמבטיות באמצעות פקקים. לאחר מכן אפשר לשאוב את המים למכלים באמצעות משאבות חשמליות קטנות, הנמכרות ברשתות עשה זאת בעצמך במחירים שאינם עולים על 100 שקל ליחידה. בכל הרשתות האלה גם ניתן לרכוש מכלים ביתיים לאיסוף המים המכילים בין 10 ליטר ל-500 ליטר מים.
את מי מכונות הכביסה אפילו אין צורך לשאוב. הסיבה: מי מכונות הכביסה מפונים בדרך כלל באמצעות צינור היישר לביוב. את הצינור הזה ניתן להפנות ישירות למיכל.
לכאורה כל המים שנאגרו אינם ראויים להשקיה ללא טיהור, שכן הם מכילים שאריות דטרגנטים (סבון).
אבל האמת היא, שדווקא מומלץ להשקות את המדשאות במים האלה, שכן הדטרגנטים שמיוצרים היום מתפרקים במהירות רבה בבואם במגע עם הקרקע. התוצאה: הדברת מזיקים והשקיה בו-בזמן. ההתפרקות המהירה של הדטרגנט גם מונעת את זיהום מי התהום. ליתר ביטחון מומלץ לוודא בעת קניית אבקות הכביסה, הסבונים, וכו' שאכן מדובר במוצרים ידידותיים לסביבה.
עצה נוספת היא לאגור את המים שפולטים המזגנים ולנצלם להשקיה. מדובר במים באיכות מעולה – אף יותר ממי ברז - שכן בניגוד למי הברז הם אינם מכילים כלור. מזגן העובד במישור החוף פולט 5 ליטרים של מים טהורים מדי שעתיים-שלוש, ואם המזגנים עובדים ברציפות - מדובר בכמויות מים נכבדות מאוד.
המגרעת היחידה של השיטה הזאת היא היותה כרוכה בטורח בלתי מבוטל: את כלי האחסון למים יש לרוקן כל כמה שעות לתוך הגינה או לעציצים. בכל מקרה, גם אם אין בכוונתכם לנצל את המים האלה לצורכי השקיה, מבקשים הארגונים הירוקים שאת הצינור המפנה את המים תמקמו מעל חלקת אדמה ולא מעל
אספלט. בדרך זו מחלחלים המים למי התהום ומעשירים אותם במקום שיתאדו מהאספלט בלי להביא תועלת כלשהי.
עצות להשקיה
אם בכל זאת מחליטים להשקות באמצעות מים שפירים (דהיינו מי ברז ולא מים דלוחים שנאספו בכיורים) אסור לעשות זאת באמצעות צינור. הסיבה: צינור פולט יותר מ-1,500 ליטר בשעה. הדרך המומלצת היא להשקות באמצעות טפטפת או מתז (הפולטים בין 4 ל-50 ליטר בשעה) הנשלטים על-ידי מנגנון ממוחשב. לחלופין ניתן להשקות באמצעות מזלף.
מדשאות לא ניתן להשקות באמצעות טפטפות ומתזים, אלא רק באמצעות ממטרות. זו שיטה בזבזנית יותר, אך גם בה ניתן לחסוך, אם מקפידים על הכללים הבאים:
מומלצת השקיה ממושכת אחת לכמה ימים על-פני השקיה קצרה מדי יום. הסיבה: כך משתדל הצמח להשיג מים בכוחות עצמו על-ידי הארכת שורשיו.
יש להשקות בשעות הבוקר המוקדמות או בערב. הסיבה: באותן שעות שיעור האובדן של המים כתוצאה מאידוי הוא מינימלי.
בימים גשומים בחורף יש להפסיק לחלוטין את ההשקיה האוטומטית. עיריות רבות אינן מקפידות על כך, ולכן ניתן לראות לעיתים קרובות מחזות אבסורד: ממטרות משקות כרי דשא גדולים בעוד הגשם ניתך בעוז.
יש להפסיק לחלוטין את הדישון במהלך חודשי הקיץ הלוהטים. הפסקת הדישון מאטה את קצב גידולו של הדשא ומביאה בכך לחיסכון במים. אזהרה: דישון הדשא ללא השקייתו עלול לגרום לו נזקים קשים. ניתן להפסיק למשך חודשיים את השקיית שטחי דשא המוצלים בשיעור של 100% (למשל על-ידי עצים) וכן דשאים ותיקים בני 5-4 שנים אשר מושרשים היטב בקרקע. גם שיחים לא ייפגעו אם לא יושקו חודשיים.
השקיית עצים - אסור להצמיא עצים, הם זקוקים להשקיית עומק, לכל בית השורשים. כשאנו שמים לב לסימני צמא (פני העלים מאבדים ברק, מתייבשים), כבר איחרנו בפעולת ההצלה והפגיעה עלולה להסתיים במותו של העץ.
השקיית עצים בוגרים: הטוב ביותר להניח עיגולים של קווי טפטוף, אחד או שניים - ולא בקרבת הגזע אלא החל ממרחק של מ' עד 1 מ' - תלוי בגיל העץ ובצמרתו (מערכת השורשים מקבילה בגודלה פחות או יותר להיקף הצמרת). עדיפה מאוד השקיה טובה מבחינה כמותית במרווח זמן של שבועיים ויותר, מאשר השקיה בכמות קטנה לעיתים קרובות החודרת בקושי 10-20 ס"מ לקרקע וממנה נהנים רק העשבים/המדשאה.
השקיית עצים צעירים: חשובה ביותר השקיה סדירה, פעם בשבוע ניתן לפתוח גומה סביב העץ ולהשקות בצינור, או לסדר טפטפות, כנ"ל.
צמצום שטחי הדשא
ניתן לצמצם באופן משמעותי את שטחי הדשא על-ידי כיסוי המשטחים בריצופי אבנים ובטון, בטוף צבעוני ובחלוקי נחל בגדלים שונים. כידוע, אבנים אינן צורכות מים.
במקום לשתול דשא, המצריך אחזקה יקרה, אפשר לבנות בריכות דגים. עלות הקמתן ואחזקתן זולה מעלות השתילה והתחזוקה של מדשאה. ניתן לקבל ייעוץ ללא תשלום במרכז הבנייה הישראלי בגעש על אופן בנייתן של בריכות דגים בגינות.
פתרונות נוספים: חיפוי, דשא סינתטי, גינות מדבריות
חיפוי - גם אם מחליטים לשתול בגינה צמחים ולא להסתפק בריצוף, מומלץ לשקול חיפוי של הקרקע.
מהו חיפוי? חיפוי פירושו כיסוי פני הקרקע בשכבה של חומר אורגני או אינרטי, המכילה אוויר
ואינה אטומה. הוכח ששכבת חיפוי בעובי 8-10 ס"מ מונעת התאיידות של מים ושומרת על לחות הקרקע זמן רב יותר ועל ידי כך ניתן להגדיל עד פי שניים את מרווח הזמן בין השקיה להשקיה. יתרונות חשובים נוספים: החיפוי משמש כחומר מבודד בין הקרקע לאטמוספירה. כשהקרקע מתחממת פחות, נוצרים תנאים נוחים (מיקרואקלים) לכל אותם יצורים החיים בקרקע, אשר להם תפקיד חשוב ביותר בפירוק חומרים אורגניים לתרכובות הזמינות לצמח. שכבת חיפוי גם מונעת צמיחה של עשבים שוטים, שמתקשים
לנבוט בתנאים אלה.
חומרי חיפוי: סביב עצים ושיחים, ואפילו בין צמחי הגינה, אפשר לפזר שכבת עלים, מחטי אורן, פריחות שנשרו, שבבי עץ מנגריות, או רסק עץ קנוי וכד', חומר אנאורגני/אינרטי כגון חצץ, טוף, חרסים, חלוקי נחל.
דשא סינתטי - פתרון נוסף הוא דשא סינתטי, שזוכה להצלחה רבה גם במדינות שאינן סובלות ממחסור במים. הדשא הסינתטי אינו מצריך אחזקה, אם כי מומלץ להברישו אחת לכמה חודשים כדי לשמור על
מראהו הרענן. תוחלת חייו - כ-20 שנה בממוצע. המחיר אינו זול, כ-100-60 דולר למ"ר.
 | גינות מדבריות - בעוד שדשא הוא זללן מים, ולמעשה אינו מתאים למדינה מדברית כמו ישראל, הרי ישנם צמחי מדבר רבים, שצריכת המים שלהם קטנה מאוד, ואשר אינם נופלים ביופיים מצמחים זוללי מים. ייחודו של צמח מדברי הוא במנגנונים שונים שפיתח למניעת אידוי מים ולניצול יעיל יותר של מעט הלחות ומי הגשמים שבנמצא. צמחי מדבר מגדלים ומשווקים במשתלות שונות בארץ - בין היתר במושב נבטים בנגב על-ידי אלון סקלי ויוסי גרשקוביץ'. השניים ייבאו צמחים ממדבריות בכל העולם, ואלה הותאמו לאקלים הישראלי על-ידי פרופ' יוסי בן-דב ופרופ' יוסי מזרחי מהמכונים למחקר שימושי של אוניברסיטת בן-גוריון. צמחי המדבר מסתפקים במי הגשמים שהם מקבלים בחודשי החורף ואינם זקוקים להשקיה בחודשי הקיץ היבשים. העצה האחרונה לחיסכון מופנית למדינת ישראל: הגינות שזוללות את כמויות המים הגדולות ביותר מצויות בעיקר בצמוד לווילות ולקוטג'ים. והנה רבים מהמבנים צמודי הקרקע האלה מצויים באזורים שנחשבים עדיין לחקלאיים, אף שהפכו ברבות השנים לשכונות וילות יוקרתיות. משמעות הדבר: מי שגר באיזור כזה - למשל במושבים רשפון או בני-עטרות - נהנה עדיין ממים מסובסדים כמו כל חקלאי (פחות משקל למטר מעוקב במקום 4.5 שקלים שמשלם כל עירוני רגיל) גם אם הגידולים היחידים שהוא מגדל הם מדשאות רחבות ידיים. |
עד לא מכבר נהנו אפילו תושבי סביון וכפר-שמריהו ממים מסובסדים, אך שם הופסקה החגיגה הזאת. מחיר זול מעודד, כמובן, בזבוז, ויש לשים קץ לאבסורד הזה בכל מקום שבו הוא קיים. ספק אם יש מקום לסבסוד מים לחקלאות, אבל בוודאי שאין לסבסד מים ליאפים שוחרי איכות חיים.
מאות מיליוני מטרים מעוקבים של מי שפכים מטוהרים נשפכים לים בגלל ויכוחים על מימון הצנרת שתוביל אותם לצרכנים. גם לטירוף הזה יש לשים קץ.