ערוגת פרחים מעורבת
עקרונות בתכנון הערוגה המעורבת, בחירת הצמחים והטיפולים שהיא דורשת.
| ערוגת הפרחים המעורבת היא למעשה המרכז לפעילות גננית אינטנסיבית ביותר של החובב והגנן המקצועי גם יחד. גידול ערוגת הפרחים מקורו בגינת האיכרים האירופית. וזו ניזונה מגינות המנזרים. לעומת זאת, בתרבויות גן באסיה - בפרס, ביפן או בסין - אין מכירים ערוגת פרחים נפרדת. הערוגה המעורבת התפתחה בעיקר בגן האנגלי הטבעי, הרומנטי, במאתיים השנים האחרונות. אחד האלמנטים החשובים בגן האנגלי הוא - ערוגת- גבול בין המדשאה וגדר השיחים או העצים, או לאורך שביל המוליך לשער הבית. זו תערובת של פרחים רב-שנתיים עמידים, בתוספת שיחים, גיאופיטים ופרחים חד-שנתיים, שהגיעה לדרגה של אמנות ממש. מתקיימות תחרויות על תכנון ואחזקה של הערוגות הללו. כאן ניתן כר נרחב לביטוי החוש האסתטי והאמנותי על-ידי בחירת החומר הצמחי ושיבוצו, והדבר תובע גם מאמץ רוחני בתכנון פריחה מתמדת, המתואמת לשטח נתון. קיימות וריאציות אינסופיות של ערוגות מעורבות ונביא כאן כדוגמה את הערוגה הכחולה, המורכבת מפרחים בכל גוני הכחול, המותאמים זה לזה היטב מבחינת המעבר מגוון חזק לגוונים עדינים יותר והשונים זה מזה בצורות ובמבנה הפרחים. הנוסע בדרכי אירופה ודאי שם לב לשטיחי פרחים, המורכבים משלל צבעים, ברוב עונות השנה, מן האביב ועד לסתיו המאוחר. בגרמניה פעל בתחילת המאה שלנו גנן נודע, קרל פרסטר, מחבר הספר "גן הפרחים של העתיד" -- zukunft der bluetengarten Vom אשר הניח את היסוד להכנסת הפרח הרב-שנתי לתרבות הגן והשפיע רבות על הפצתו. כיום קיימות משתלות המתמחות במיוחד בצמחים אלה. בקטלוגים שלהן ניתן למצוא עשרות זנים מאותו המין וכמות רבה של צמחים מכל קצות העולם. |
בארץ, מקשים התנאים האקלימיים והקרקעיים על גידול ערוגת פרחים מעורבת. אם באירופה ניתן לשתול אגרטון מקסיקני, מרווה הדורה, שלהב (פלוקס), וכל אלה יפרחו ממאי עד אוקטובר, הרי בארץ חיי הפרחים קצרים בהרבה מאשר באירופה או באמריקה הצפונית. עלינו להשקיע הרבה יותר עמל מאשר בארצות בעלות האקלים הממוזג, בגלל יובש האוויר, אינטנסיביות האור והחום הרב.
בארץ גם הקרקע הבסיסית אינה מאפשרת גידול של צמחים רבים, המעדיפים ריאקציה חומצית. בכל זאת אין לומר נואש, וגם בארץ ניתן למצוא מספר רב של צמחים, שאפשר לגדל בערוגת פרחים מעורבת בתנאים המקומיים.
כמה עקרונות בתכנון הערוגה המעורבת
נציין מספר כללים, אשר יסייעו לנו בתכנון הרכב הערוגה:
 | 1. רבגוניות בוטאנית. הדבר חשוב לא רק מבחינה ויזואלית, אלא יש לכך השפעה הדדית טובה על בריאות הצמחים ועל פוריות הקרקע. 2. תכנון נכון של המרחב בהתאם לגובה ולרוחב החומר הצמחי. יש להקצות תחום התפתחות מספיק לכל צמח, בהתאם לגודלו הטבעי בשלב הפריחה. באופן כללי אנו מדרגים את הצמחים לפי גובהם - לנמוכים, בינוניים וגבוהים, ושוני זה מאפשר לנו צירופים מעניינים, כאשר לרוב נמקם את הצמחים הנמוכים לפנים והגבוהים יישתלו מאחור. |
3. רצף הפריחה. יש להבחין בין גלי פריחה ורצף פריחה. קל לתכנן גל פריחה באביב, אך יותר קשה להגיע לכך באמצע הקיץ, בסתיו או בסתיו המאוחר. למעשה, ייתכן גם גל פריחה חורפי.
בין גלי הפריחה יש להבטיח רצף של צמחים הפורחים זמן ממושך, כגון גרניום, גזניות, סלסלי-כסף. יש להבדיל גם בין רצף פריחה לבין פרחים הפורחים זמן קצר. כדוגמה, ניתן לזרוע בהפרשי זמן מסוימים טגטס או ציניות, על מנת לקבל פריחה רצופה. אני מציע שלושה מועדי זריעה של פרחי קיץ - מארס, יוני, אוגוסט. גם פרחי חורף ניתן לזרוע לפחות פעמיים-שלוש (אוגוסט, אוקטובר, ינואר).