הכנת הקרקע לקראת השתילה
המאמר מציג את השלבים בהכנת האדמה: ניקיון והדברה של עשבים רב שנתיים, תוספת קרקע, עיבוד וטיוב הקרקע - זיבול ודישון (וסוגי דשן), השקיית הנחתה והנבטה ויישור הקרקע.
גינה שצמחיה שופעים פריחה ומניבים פרי וירק, היא תוצאה של הקפדה על ביצוע טוב ונכון
(ועל פי הסדר) של מספר עבודות הכנה, כשהראשונה מביניהן היא עתירת עבודה ועם זאת חיונית
ביותר - הכנת הקרקע.
הכלל הראשון במעלת החשיבות, כשמבצעים עבודות עפר ובמיוחד אלה הכרוכות בעבודה עם כלים מכניים כבדים הוא - שהקרקע, המקומית או המיובאת, תהיה יבשה או כמעט יבשה, על מנת למנוע את הידוקה ואת הרס המרקם, אשר הופכים אותה לאטומה למעבר מים ואוויר, כלומר – לבלתי מתאימה לגידול צמחים.
הכנת הקרקע נעשית בשלבים, לאחר שבוצעו כל עבודות התשתית: חציבת התעלות לקווי החשמל, תקשורות, ביוב ומים; עבודות הפיתוח כמו חיבור מפלסי השטח למפלס הבית, בניית מסלעות (אם צריך), שבילים ורחבות מרוצפות, פרגולות וכד' (כדאי לזכור הנחת "שרוולים" – צינורות .P.V.C, או בטון בקטרים של " -"43 מתחת לשבילים, שמיועדים להעברת קווי מים וקווי חשמל לתאורת הגן) - הכל לפי הצורך.
שלב א': ניקיון והדברת עשבים רב-שנתיים
חובה לאסוף ולסלק פסולת בניין וכל פסולת אחרת מכל השטחים המיועדים לגינון.
אם קיימת צמחיית בר רב-שנתית שאינה משתלבת בתוכנית הגן ואינה רצויה - עוקרים אותה
באמצעות כלים ממוכנים או ידניים (ואם היא תתחדש, אפשר יהיה להדבירה ביתר קלות על ידי
ריסוס העלווה הצעירה בחומרי הדברה סיסטמיים). באיזורים שבהם משובשת האדמה בעשבים רב-שנתיים כמו יבלת, קנה, גמא הפקעים (סעידה), ינבוש ודומיהם - יעילה יותר ההדברה
הכימית בלא עקירה. כאשר מרססים על עלווה מפותחת ורעננה וממתינים מספר שבועות לאחר
הריסוס, להפקת מלוא התועלת מן הריסוס.
שלב ב': תוספת קרקע
במרבית המקרים אפשר ורצוי לגדל את צמחי הגן בקרקע המקומית. קרקע תוסף על אדמה טרשית או רדודה, בלתי מנוקזת או נוזית (= שכבת קרקע בלתי חדירה למים) או כשיש צורך בהרמת השטח לגובה רצוי - לפחות 50 ס"מ של קרקע. במקרה של מילוי עמוק, רצוי לעשות פעולת "הנחתה" (פעולה של הידוק קל, לצמצום הרווחים בין הרגבים ובין התלכידים, בעזרת מעגלה או גלגלי הטרקטור) אחרי כל תוספת של 20 ס"מ גובה.
את פיזור הקרקע לגבהים הסופיים רצוי לעשות על פי תוכנית ניקוז ולהקפיד על מתן שיפועים של - 2%1% באופן שמי הגשמים יזרמו מן הבניין אל סביבתו מבלי להציף משטחים ושבילים ומבלי שיצטברו בשלוליות בנקודות נמוכות.
הקרקע המוספת חייבת להיות דומה בהרכבה המבני לקרקע המקומית (כלומר, אדמה כבדה תפוזר על אדמה כבדה ואדמה קלה - על קלה), או מעט קלה ממנה. חשוב שהיא תהיה יבשה בעת הפיזור וחשוב ביותר לבדוק את הקרקע לפני פיזורה ולוודא שהיא נקייה מעשבים, מחלות ומזיקים.
בשטחים שבהם נדרשים תנאי גידול מיוחדים, כגון מגרשי ספורט וחנייה מדושאים, או שטחים
המיועדים לדריכה רבה, כדאי להיוועץ במומחים ולקבל המלצות באשר לסוג המצע ולאמצעים
שצריך לנקוט מראש, שיאפשרו ניקוז מהיר של המים וימנעו את הידוק השטח.
שלב ג': עיבוד הקרקע
את הקרקע המיועדת לגן רצוי לפלוח, לצורך שיפור האוורור. בשטחים קטנים אפשר לעשות זאת
באמצעות מקוש, קלשון חפירה או מעדר, לעומק של 15-20 ס"מ. שטחי גן גדולים ניתן לעבד
בעזרת כלים מכניים כמו משתת או מחרשה - תמיד כשהקרקע יבשה או מעט לחה, שכן דריכה
ועלייה בכלים כבדים על קרקע רטובה יגרמו להידוק יתר, במקום אוורור.
שלב ד': טיוב הקרקע
טיוב אדמת הגינה לפני שתילת הצמחים - חשוב ביותר! זיבול ודישון מעשירים את הקרקע בחומרי
מזון ומהווים "בסיס אספקה" לצמחים למשך תקופה ממושכת.
בכל מקרה, רצוי לקחת דגימת קרקע (מקומית ומיובאת) לבדיקה מעבדתית, כדי לדעת את טיבה ולאתר מחסורים (הניתנים לתיסוף), או גורמים בעייתיים כמו מליחות, PH גבוה וכד'.
תוספת חומרים אורגניים
תוספת של כ-20 ליטר קומפוסט ל-1 מ"ר, תשפר את מבנה הקרקע ואת פוריותה (קומפוסט הנו חומר אורגני מרוקבב. קומפוסט משובח הנו פריך, צבעו כהה והוא נטול ריח ונקי מכל פסולת ומזרעים של עשבים).
חומרים אורגניים אחרים כגון כופתיות זבל או הומוס, יכולים לשמש כתוספת רצויה - אך אינם
יכולים לבוא במקום אותה כמות מומלצת של קומפוסט, המוספת לקרקע לפני שתילת הגן.
תוספת דשנים
מבין שלושת היסודות העיקריים החשובים להזנת הצמח, , N,P,K, אין מוסיפים N (חנקן) בשלב
של הכנת הקרקע (אלא במהלך הגידול), כיוון שהוא מסיס מאוד ונשטף מהר לעומק, הרחק משורשי הצמחים. דשן זרחני מוסיפים בדרך כלל בצורת 'סופר-פוספט' (O3, P2) בכמות של 100 גר' ל-1 מ"ר. מאחר שהזרחן חיוני ביותר לגידול השורשים ומסיסותו נמוכה, חשוב להקפיד על הצנעתו בקרקע. תוספת מרובה של זרחן לקרקע היא מיותרת ובלתי רצויה לצמחים מסוימים כדוגמת חלק מן הצמחים האוסטרליים. על כן רצוי לתיתה על סמך בדיקות המעבדה. דשן אשלגני מוסיפים בצורת 'אשלגן כלורי' (KCL), בכמות של 80 גר' ל -1 מ"ר.
בקרקעות חוליות מוסיפים אותו בכמות קטנה יותר בשלב זה, אבל אחרי השתילה והתבססות
הצמחים, מוסיפים אשלגן כלורי ב-2-3 מנות, לשיעורין. את הקומפוסט והדשנים מצניעים
בקרקע לעומק של 10-20 ס"מ, באמצעות מתחחה או קלשון. בשלב זה, עוסקים בסימון ובהנחת מערכת השקיה תת-קרקעית כפי שתוכננה, ועם סיום עבודה זו, אפשר להביא את הגינה אל גובהה הסופי, ולהשקות.
שלב ה' : השקיית הנחתה והנבטה
חשיבות רבה נודעת להשקיה זו המכונה השקיית "הנחתה" משום שהיא מפוררת את הרגבים ומקטינה את החללים על ידי הנחתת חלקיקי הקרקע ומילוי הרווחים; היא גם מנביטה זרעי עשבים, אשר ניתן להדבירם לפני הנטיעות ולהקל בכך על האחזקה בהמשך. כמות המים המומלצת בהשקיה זו כ-5-8 מ"ק ל-100 מ"ר.
שלב ו': יישור הקרקע
יישור סופי של השטח הוא יישור עדין המתבצע בעזרת מגרפה, קורת עץ או ארגז מיישר. שטח המדשאה חייב להיות מיושר כהלכה ובשיפועים המתאימים לניקוז, כשפניו נמוכים ב-3-4 ס"מ
מפני השביל, כדי שגובה הדשא ישתווה לגובה השבילים, לנוחות הכיסוח, השבילים ולאחזקה שוטפת יעילה.