ערימת קומפוסט - השקעה כדאית
על טיוב/ דישון הקרקע באמצעות קומפוסט: מקורות הקומפוסט, תוספת אדמה ומינרלים לתערובת, הרכב ומבנה, טיפולים מיוחדים וכן עשרת הדיברות להכנת ערימת קומפוסט.
מטרת עשיית הקומפוסט היא יצירת תערובות של חומרי רקבובית, שיעמדו לרשות האורגניזמים בקרקע ולרשות הצמחייה לתקופה ארוכה. מקור המלה קומפוסט, המשמשת בלשונות האירופיות הנפוצות, הוא המלה הלטינית Compositum שפירושה מורכב, מעורב, והכוונה כאן היא לזבל משיירים צמחיים, פסולת מן החי ומינרלים, המעורבבים עם אדמה ועם תוספות שונות אחרות.
בתרבויות חקלאיות עתיקות, בעיקר במזרח הרחוק, הכירו בחשיבות הקומפוסט, ובעזרתו שמרו על פוריות מתמדת של הקרקע, שאפשרה אספקת מזון לריכוזי אוכלוסייה גדולים במשך אלפי שנים. בזמן האחרון מדובר רבות על הצורך במחזור. ערימת הקומפוסט ושיטת החיפוי הן למעשה הכלים, שבעזרתם ניתן להחזיר למעגל החיים את רוב החומרים אשר נלקחו מהקרקע. עלינו ליצור אפוא את התנאים המתאימים להתהוות מחודשת של חומרי המזון הדרושים לחיים.
מקורות הקומפוסט
יש להבדיל בין חומרים שמקורם צמחי ובין חומרים אחרים, שמקורם מן החי, אדמה ומינרלים. העיקרון הראשי חייב להיות - כל מה שנוצר בשטח הגן, צריך לחזור לקרקע, אם דרך ערימת הקומפוסט ואם על-ידי חיפוי. חומרים אלה הם: עלים, ענפים גזומים של עצים, שיחים ופרחים רב-שנתיים, כסחת של דשאים, עשבי-בר חורפיים וקיציים למיניהם. חומרים נוספים מבחוץ: תוצרת לוואי חקלאית, כגון קש, קליפות כותנה, קליפות פירות וירקות, גפת של יקב ובית-בד ועוד. בחומרים אלה יש להיזהר שלא להכניס לערימה שיירים, שרוססו בחומרי הדברה רעילים. אפשר להכניס גם נסורת עץ ושבבים, אך אלה זקוקים לתוספת תנקן מוגברת. אפשר להוסיף אצות-ים, אך רצוי לשטוף אותן מהמלח.
פסולת מטבח - כל שאריות הירקות והפירות, קליפות ביצים, שיירי עצמות ודגים. פסולת זו, ובעיקר
מן החי, טעונה כיסוי מיידי בשכבה דקה של אדמה, כדי למנוע תטולת זבובים ומשיכת מכרסמים
(עכברים, נברנים, חולדות).
חומרים מן החי - זבלים של חיות הבית (בקר, צאן, סוסים, עופות, יונים), קמח עצמות, קמח דם,
קמח דגים, חומרים מקרקעית בריכות דגים. הזבלים, שמקורם מן החי, חשובים כמקור חנקן, זרחן
ואשלגן בצורה מרוכזת. חומרים אלה דרושים לגופי המיקרואורגניזמים, המפרקים את התרכובות מעולם הצומח. (יש להקפיד הקפדה יתרה בהכנת קומפוסט מסחרי מאשפה עירונית, שלא ישתרבבו בה חומרי פסולת תעשייתית, הרעילים לאורגניזמים החיים בקרקע).
תוספת אדמה - על-ידי תוספת אדמה לערימת הקומפוסט אנו עשויים להשיג שתי מטרות: מקור
לאורגניזמים המצויים בקרקע, שבצורה זו נכנסים לערימה ומתחילים לפעול בתוכה, ושיפור מבנה
הקרקע בשכבה העליונה בגן. העיקרון כאן הוא, שאם הגן מצוי באזור אדמות חול, חמרה חולית, ומה שנקרא בשפה העממית אדמות "קלות", רצוי להוסיף לערימת הקומפוסט אדמות עשירות בחרסית. מאידך גיסא, בגן השוכן באדמות חרסיתיות (בזלת, טרה רוסה, אדמות העמקים), מן הראוי להוסיף חול וטוף. על-ידי תוספת אדמות אלה אנו משפיעים, ולו במידה מסוימת, על שיפור מבנה הקרקע בגן.
תוספת מינרלים - בגננות אורגנית אין משתמשים בדשנים כימיים בצורת מלחים, אך ברור שלא בכל הקרקעות מצויים כל המינרלים הדרושים לצמחים. לכן מומלץ להוסיף מינרלים שונים בצורה של קמחים שמקורם במסלע, כמו קמח בזלת, העשיר באשלגן, בצורן, במגנזיום ובחומרי קורט; פוספט גולמי העשיר בזרחן ובסידן. בקמחים אלה יש להשתמש בכמויות לא גדולות, בערך 1 ק"ג על 1 מ"ק של קומפוסט. הם חייבים להיות טחונים עד דק, על מנת להבטיח שטח פנים מקסימלי וריאקציות כימיות מהירות. החומצות האורגאניות בתוך הערימה פועלות על המינרלים ויוצרות תרכובות זמינות לצמחים ולמיקרואורגניזמים.
חומר חשוב נוסף הוא אפר עצים, פסולת תנורים ומדורות, העשיר במיוחד באשלגן ובמינרלים רבים
אחרים.
מצד שמאל - מיכל להכנת קומפוסט בגינה הביתית הקטנה מצד ימין - מתקן גדול להכנת קומפוסט | הרכב ומבנה הערימה העיקרון של האווארד, אחד מאבות תורת החקלאות האורגנית, הוא שערימת הקומפוסט צריכה להיות מורכבת מ-2/3 שאריות מעולם הצומח ו-1/3 פסולת מעולם החי, בתוספת אדמות ומינרלים. בונים את ערימת הקומפוסט שכבות- שכבות, בדומה לעוגת כלולות (!), שכבת שיירי צומח בעובי 30-20 ס"מ, שכבת זבל של 5-3 ס"מ, שכבת אדמה של 1-2 ס"מ, עד שמגיעים לגובה 1.50 -1.20 מ'. את הקמחים המינרליים מפזרים על הזבל. בסיס הערימה צריך להיות כ-1.80 מ' רוחב וכ-2 מ' אורך ויש לבנותה בצורת טרפז, כשהשטח העליון יהיה ברוחב של כ-1.20 מ'. |
רצוי להתחיל ערימה ולגמור אותה במינימום הפרשי זמן, כדי לקבל תהליכי פירוק אחידים. ערימה
שהגיעה לגובה הרצוי, חייבים לתת לה כיסוי מלמעלה ומהצדדים, כדי להגן עליה ולשמור על הלחות.
כחומר כיסוי באה בחשבון שכבת אדמה בעובי 8-5 ס"מ, או שכבת קש, עשבים יבשים, או שכבה של שקי יוטה. הקומפוסט חייב להיות במצב לח וגם מאוורר היטב. חלק מהרטיבות תתנקז כלפי מטה, ולכן חייבים בבסיס הערימה לדאוג לניקוז, אותו ניתן להשיג על-ידי שכבה של ענפים (גזם ירוק, גבעולי תירס וחמניות). אם ערימת הקומפוסט בנויה על אדמה כבדה, ממליצים גם להוציא שכבה של 40 ס"מ ולמלא אותה חצץ או חול. כדי להשיג יותר אוורור, יש להכניס צינור או מקל של 75 ס"מ, ניצב לערימה, כדי ליצור כעין ארובה, שמוציאים אותה עם השלמת הערימה. בזמן הערמת החומר כדאי להרטיבו, ובקיץ יש להשקות את הערימה המבשילה מדי שבוע, כדי לשמור על הלחות.
תהליך הפירוק גורם להתחממות בתוך הערימה - עד 60-50 מעלות צלסיוס, שכתוצאה ממנה נשמדים זרעים ומחוללי מחלות, המצויים בתוך החומר. אחרי התחממות התחלתית זו באה תקופה של שינויים איטיים, בה נכנסים לערימה אורגניזמים המפרקים את החומרים בצורה איטית יותר.
הבולטים שבהם הם השלשולים (תולעי הגשם). הקומפוסט יהיה מוכן לשימוש, כשהשלשולים יסיימו את מלאכתם ולא ניתן יהיה להכיר במרכיבים השונים של השכבות, והחומר יהיה אחיד,
חום-שחור, עם ריח האופייני לרקבובית והדומה לכבול במרקם שלו.
יש לזכור, שבכל שלבי התהוות הקומפוסט אסור שיהיו זבובים או ריח אופייני של ריקבונות או
של אמוניאק, המציין את ערימת הזבל המסורתית, המהודקת. אם אלה מופיעים, סימן הוא,
שהתהליך האירובי (אווירני) אינו כשורה, או שהופר שיווי המשקל בין מרכיביה השונים של
הערימה. כמו כן ייתכן שכיסוי הערימה לא נעשה כהלכה. בתנאי הארץ ובתנאיי טיפול נאותים
ניתן לקבל קומפוסט כבר אחרי 6-3 חודשים. מומלץ להפוך את הערימה לפחות פעם אחת, כדי
לזרז את החמצון.
היחס פחמן/חנקן
אמנות עשיית הקומפוסט תלויה בהבנה של היחס בין הפחמן לחנקן בתוך החומרים הבונים את
הערימה. הדבר פשוט: כדי לפרק את החומרים הצמחיים דרושה פעילות של מיקרואורגניזמים.
לבניין גופם של יצורים אלה, המורכב מחלבונים שונים, דרוש חנקן. הם יכולים לקלוט חנקן
זה באופן חלקי מן האוויר או על-ידי פירוק חלבונים מן הצומח ומן החי. צמחים צעירים
עשירים בחנקן, חלקים מעוצים דלים בחנקן ועשירים בפחמן. אם אנו משתמשים אפוא בחומרים
כמו נסורת, שבבים, ענפים מעוצים, עלי שלכת, קש - היחס פחמן/חנקן (C/N) בהם יהיה רחב
(בערך מ-N:80-30C1), והפירוק יהיה איטי. משום כך עלינו להוסיף במקרה זה חנקן באמצעות
כמות גדולה יותר של זבל עופות או מי שתן. אם אנו קוצרים עשבי בר באביב, נקבל חומר עשיר
בחנקן, היחס C:N יהיה צר יותר ( N:80-30C1) וההתפרקות תהיה מהירה. נוכל להשתמש בתוספת זבל בקר, המכיל פחות חנקן מזבל עופות. בדרך-כלל אנו משתמשים בתערובת של חומר צמחי. לכן הגעתי למסקנה, שרצוי להשתמש גם בתערובת של זבל בקר עם זבל עופות.
הקומפוסט לגינה הקטנה ולגינה הגדולה
בגינה קטנה רצוי שיהיו תמיד שלוש ערימות, שבונים אותן בהפרש של חודשיים: אחת במצב של
בנייה, שנייה במצב של פירוק התחלתי, ושלישית, שהופכים אותה במצב של הבשלה. זה יבטיח
רצף של הספקת קומפוסט מוכן ותקופה מספקת להבשלתו. אם רוצים להשתמש בקומפוסט כחומר לעציצים או לערוגות פרחים, רצוי להעביר את הקומפוסט מהערימה דרך נפת רשת, ולהחזיר את החומרים שלא נרקבו לערימה המותחלת.
בגן הגדול ניתן לעבוד גם בצורה אקסטנסיבית, כלומר מכינים ערימות בפינות שונות של הגן
מתחת לעצים ומשאירים את החומר במשך שנתיים-שלוש, עד שמתקבל קומפוסט בשל.
אם רוצים להכין בגן הקיבוצי או בפארקים קומפוסט אינטנסיבי, ניתן להשתמש בציוד מכני, כמו
מעמיס ומפזרת זבל אורגני. כיום, קיימות מכונות מיוחדות לריסוק ענפים ועשבים, המותאמות
לפי גודלן לגינה הקטנה, למטעים, לפארק הגדול ואפילו לשטחי יער. רצוי לפתח מיכון מיוחד
לעשיית קומפוסט גם לגינה הקטנה.
השימוש בקומפוסט בגן
בניגוד לאירופה, לא קיימת בארץ תקופה של מנוחה וחוסר פעילות בקרקע הנגרמת על-ידי הקרה.
אך קיימת מנוחה קיצית מחמת יובש וחום. בתנאי שלחין באקלים של ארצנו, מתפרק החומר
האורגני בקיץ במהירות רבה. את טיפולי הקרקע עלינו לכוון אפוא לפי התנאים המקומיים. בגן
הגדול האקסטנסיבי, בתנאי בעל או במשטר של השקיות-עזר, כדאי לתת לצמחים את הקומפוסט
בסתיו, עם עונת הגשמים, כדי שישפיע בחורף ורצוי להיעזר גם בשיטת החיפוי. בערוגות
הפרחים ובדשא, בעצי פרי, בערוגות הירקות, שהם כולם במשטר שלחין, עלינו לתת את הקומפוסט באביב, כדי לכוון את פעולתו לקראת הקיץ. בשני המקרים, גם בסתיו וגם באביב, אסור להשאיר את הקומפוסט על פני השטח, אלא חייבים להצניעו על-ידי קלטור קל או לכסותו בעזרת חיפוי.
היות שאין לנו בדרך-כלל כמות מספקת של קומפוסט, עלינו להשתמש בו לפי סדר עדיפויות
מסוים, המותנה על- ידי אינטנסיביות הגידול: בערוגות פרחים וירקות, בגומות עצי פרי,
במדשאות, בשיחיות ומסלעות, בעצי נוי, ורק בסוף בצמחי חורש ויער.
קשה להעריך את כמות הקומפוסט הנחוצה לגן ממוצע, אך מקובלת כמות של 2 מ"ק לדונם. במדשאות ובמגרשי ספורט מדושאים, הסובלים לעתים קרובות מנזקים מכניים וממחלות, אנו ממליצים להוסיף באביב בקרחות, או עדיף על פני כל השטח, שכבת חיפוי המורכבת מתערובת של קומפוסט עם טוף (או חול-חמרה) ביחס 1:1, בעובי 4-2 ס"מ, במגמה שהדשא המתחדש יבקיע את שכבת החיפוי. כדאי שכל גנן, שמדשאתו סובלת מהפגעים הנ"ל, ינסה את השיטה המתאימה לו ויסיק מסקנות. אנו בטוחים, ששיטה זו יכולה להחליף דישון כימי לצורותיו וגם לחסוך ריסוסים נגד מחלות.
טיפולים מיוחדים
כדי להשלים את הידע על הכנת הקומפוסט, אנו חייבים להזכיר שיטות לזרוז תהליך הפירוק,
שפותחו באסכולות השונות של החקלאות האורגנית. לא קיים עדיין בארץ ניסיון מדעי מבוקר,
כדי לתת המלצות בדוקות.
קיימת שיטה של שימוש בתמיסות בדרגות דילול נמוכות מאוד של צמחי רפואה (תמיסות
הומיאופטיות) ממשפחת המורכבים בעיקר, כגון בבונג, אכילאה, שן-הארי, וכן סרפד, ולריאנה,
קליפות עץ אלון. תמיסות אלה מערבבים ומוסיפים בכמויות זעירות במקומות שונים בערימת
הקומפוסט. לפי ניסיון מבוקר באנגליה, מתפרקת הערימה ביתר מהירות, ואיכות החומר עולה.
באירופה ניתן לרכוש תמיסות מוכנות בשוק, והן מכונות "מפעילים" (Activators). בשיטה
אחרת מכינים תמיסה של צמחי סרפד ( 1 ק"ג צמחים על 20 ליטר מים), משהים את התמיסה למספר ימים לתסיסה ראשונה ומוסיפים שמרים. יוצקים תמיסה זו לתוך הערימה דרך חורים. גם שיטה זו אמורה לזרז את פירוק החומר והבשלת הקומפוסט. קיימת שיטה לגדל מין מיוחד של שלשולים, יותר קטנים ויותר אדומים מהמין המצוי, המותאמים לערימות קומפוסט וזבל. הם מתרבים במהירות ומועברים מערימה לערימה בהתאם לדרגת ההבשלה.
מתקנים
קיימים מתקני-עזר שונים להכנת קומפוסט, המורכבים ממסגרות עץ, מרשת ואפילו מיציקות בטון
מוכנות. מתקנים אלה מתאימים לגינה הקטנה, אך הניסיון מוכיח שאין בהם צורך. היות שהם
מסייעים לשמירת הסדר והניקיון בסביבת הערימה, יש המעדיפים להשתמש בהם, והדבר תלוי כבר באופיו של הגנן.
לסיכום פרק זה ברצוננו להביא כעין "עשרת דיברות" להכנת ערימת הקומפוסט: 1. המקום. הכן מקום מאוורר ומנוקז בחצי-צל. 2. צורת הערימה. טרפז, שרוחב בסיסו 1.80 מ' ורוחבו העליון 1.20 מ'. גובהו עד 1.50 מ'. 3. הרכב הערימה. השתמש ב-2/3 חומר צמחי ו-1/3 פסולת מן החי. בנה את הערימה בשכבות והשתדל לסיים אותה במהירות. 4. אוורור וצל. הגן על הערימה נגד קרינה ופגיעה של בעלי חיים בעזרת שכבת מגן (אדמה, קש, עשבים, שקים). הפוך אותה מדי פעם, כי קומפוסט נוצר רק בתנאים של אוורור ולחות. 5. השקיה. השקה את הערימה בהתאם לצורך. זכור, ללא לחות לא יהיה פירוק מהיר; עודף מים יגרום לריקבון. 6. גופים וחומרים זרים. פסולת בניין, פח, זכוכית, שקיות ניילון, גומי וחומרים אחרים שאינם מתפרקים - אין להם מקום בערימת קומפוסט. 7. טמפרטורה. הטמפרטורה ההתחלתית צריכה להיות 60-50 מעלות צלסיוס, ואחר-כך הטמפרטורה תרד עד 20 מעלות צלסיוס בתוך הערימה. זכור, אם תהפוך את הערימה - תעלה הטמפרטורה שוב, וזה רצוי. 8. משך תהליך ההבשלה תלוי בהרכב החומר, במשטר ההשקיה, בעונת השנה. הוא יכול להשתרע מ-3 חודשים ועד לשנתיים. 9. החומר מוכן לשימוש, כשהוא אחיד, פריך, כשאין בו כבר הרבה שלשולים, וסימן היכר מובהק מחוץ לריח ולצורה - כשאי-אפשר להעמיסו בעזרת קלשון, אלא באת. 10. השתמש בקומפוסט בצורה חסכונית, הצנע אותו בקרקע או כסה אותו על-ידי שכבת חיפוי. |