עלות האי-איכות בישראל
המאמר מציג ממצאי מחקר שנערך על ידי ד"ר איתן נוה וד"ר אבנר לוי, אשר בדק את "עלות האי- איכות" בענפים שונים במשק ובכלל זה בענף הבנייה.
בחודש אוגוסט 1996 פורסם דו"ח מחקר בנושא "עלות האי-איכות בישראל". את המחקר יזם המרכז לאיכות ולמצויינות במשרד ראש הממשלה, ובביצועו השתתפו המרכז למדעי איכות של האוניברסיטה העברית בירושלים והיחידה לייעוץ סטטיסטי של אוניברסיטת חיפה.
עורכי המחקר, ד"ר איתן נוה וד"ר אבנר הלוי, מסבירים בדו"ח כי "עלות האי-איכות בישראל הינה סך המשאבים, בייחוד הון וכוח אדם, המבוזבזים עקב תהליכים בלתי יעילים במשק. עלות האי-איכות בישראל מבטאת את פוטנציאל גידול התוצר הלאומי ושיפור ערך סל השירותים המוענק לאזרחי ישראל, בהשקעה מינימלית של תכנון, הדרכת עובדים ומנהלים ופעילויות למניעת בזבוזים. מדד עלות האי-איכות בישראל נועד להיות מכשיר בקרה, בדומה למדדי המשק האחרים, המאפשר הערכה של מידת ההקטנה התקופתית בעלות האי-איכות במשק".
לדבריהם, "לשימוש במדד עלות האי-איכות שלוש מטרות:
1. לספק הערכה של היקפי עלות האי-איכות במישורים הארגוני והציבורי בישראל ולהצביע
על המרכיבים העיקריים של עלות זו.
2. ליצור מודעות ציבורית, בייחוד אצל קובעי המדיניות ומנהלים במשק, היקפי עלות האי-איכות ולאופן הקטנתה.
3. לשמש מדד בקרה שנתי לשיעורי שיפור האיכות והיעילות במשק".
הערכת עלות האי-איכות בענף הבנייה בוצעה בשיטת "דלפי", המוגדרת כתהליך אינטראקטיבי המבוסס על ניסיונם הקולקטיבי של מומחים מן התחום. החוקרים ערכו סבב "דלפי" שכלל 22 מומחים מתחומים שונים בענף. בשיתוף עם המומחים גובש שאלון הכולל את הסעיפים הנדרשים להערכה.
בהתבסס על שאלון זה התקיימו שני סבבי הערכה בהם העריכו מומחים את עלויות האי-איכות בענף. בסבב הראשון המומחים קיבלו את השאלון שנוסח והעריכו את עלויות האי-איכות בענף בהתייחס לעלות נוכחית והעלות אליה ניתן להגיע במידה שתופעל תוכנית שיפור בענף. בסבב השני קיבלו המומחים את ההערכה הממוצעת של הקבוצה בסבב הראשון והעריכו שוב את עלות האי-איכות בענף. (הנתונים מוצגים בגרפים ובטבלה המובאים להלן).
תפוקת ענף הבניה היא 13,312.6 מיליון שקלים, עפ"י לוחות תשומה-תפוקה פרסום 1996, המתייחס לנתוני 1990.
סך עלות האי-איכות שהוערכה בענף היינה 6,857 מיליוני שקלים, הערכה המלמדת על עלות אי-איכות בענף המגיעה לכ 50-% . (הנתונים אינם כוללים את עלות הקרקע).
מגרף זה ניתן לראות שהיקפי עלות האי-איכות בענף הבנייה הם הגבוהים ביותר במשק )50% לעומת 35% בשירותי הבריאות, 30% במגזר הציבורי, ו-17-%19 בתעשייה כולל תחבורה).
עורכי המחקר מודעים לשאלה שעשויה להתעורר בדבר ההשפעה שהייתה לשימוש בשיטת "דלפי" - השיטה בה נעשתה הערכת עלות האי-איכות בענף הבנייה לעומת שיטות מדידה אחרות שננקטו לגבי מגזרים אחרים במשק - על הנתון שהתקבל. הם מודים כי "בענף הבנייה לא קיימים נתוני עלות אי-איכות שיכולים להוות בסיס, ולו חלקי, לאישוש הערכת המומחים". "אולם", הם מוסיפים, "אינדיקטורים אחרים לגבי הענף בהחלט מאששים את הנתון ומלמדים על עלות האי-איכות הגבוהה. אינדיקטורים אלה הם: דיווחי תושבי ישראל בסקר על עלויות גבוהות
הנגרמות להם ישירות, בעיקר בבתים עד גיל של 10 שנים, ונזקים ממשיים לארגוני מסחר בגלל עיכובים בפתיחת סניפים. גם סקרי שביעות רצון ונתוני תביעות משפטיות מלמדים על עלויות הכשל, הגבוהות בענף. מעבר לכך, כיוון שברצוננו לקבוע מתכונת מדידות בקרה לאורך זמן, הרי שהשיטה תאפשר קביעת מגמה בענף, לפחות עד ביסוסן של מדידה תומכות".