תסמונת הבית החולה

זה קרה בטקסס: לאחר שנים של עבודה קשה הצליחו בני הזוג ברונסון להגשים את חלום חייהם ולעבור עם שני ילדיהם לבית דו קומתי, חדש ויפהפה, ממוקם בשטח מיוער ומצויד בבריכת שחייה רחבה, בג'קוזי מרוצף אריחי מוזאיקה מאוירים, ובחצר נפרדת לכלבים. התאריך: נובמבר 1993. 

בית חלומות לא בונים כל שנה, וכדי להפוך אותו ל"באמת שלהם" החליט להעניק לו צביון אישי, ובזבזו את כל חסכונותיהם על רצפת עץ מיוחדת, שלארי ברונסון עיצב במו ידיו, ועל קישוטי טיח על מעטפת הבית. היום הם מתחרטים: "לו היינו מסתפקים בכמה הדגשים דקורטיביים של הטיח במקום לצפות בו את כל הבית - היינו מונעים מעצמנו ומילדינו ייסורים לא קטנים" התוודו במאמר שהתפרסם בדצמבר 2001 בעיתון המקומי.

 

גם החברה שייצרה את הטיח אינה חוגגת היום: בשנת 1996 חדלה לייצר אותו לאחר שהתברר שאיכותו הפגומה גרמה להצטברות מים בעומק הקירות ולהירקבות העץ. עד אותה שנה לא הבינו הברונסונים מדוע מייד עם כניסתם לביתם החדש החלה ילדתם בת ה -13 לסבול מבעיות בריאות, שהביאו אותה שוב ושוב לחדר המיון. רק לאחר שלוש שנים התגלתה הסיבה: התפשטות סמויה של עובש קטלני בקירות הבית ובעיקר בקיר הסמוך למיטת הילדה. עובש שכמעט עלה לה בחייה. הם גם לא הבינו מדוע בנם חוטף התקפי נזלת שחולפים ברגע שהוא יוצא לביה"ס. מחלתה של הבת החמירה מיום ליום, ובמקביל החלה האם לסבול ממיגרנות, מדלקות ומבלבול שכלי. מרגע שזוהה העובש, המליצו המומחים למשפחה לעזוב מייד, לא רק את הבית אלא גם את תכולתו, כולל: רהיטים, ספרים, תמונות, כלים וצעצועים. המשפחה "התכווצה" לתוך דירה קטנה בהרבה, ובתוכה היא נאבקת היום לשקם את בריאותה. "בית החלומות" ניצב נעול ונטוש ללא קונה. כדי להסיר את כל הרקבובית הרעילה ולהחליף את העץ יש צורך בכ -100,000 דולר, ופוליסת ביטוח הבית אינה מכסה זאת. המשפחה תבעה את חברת הבנייה ואת יצרנית הטיח אך המשפט מתנהל בעצלתיים. נקודת האור היחידה: מאז העקירה החלה הנערה להחלים במהירות. לאחר פרסום המקרה, דיווח עורך דינה של המשפחה על פניות רבות של אנשים בגלל בעיות עובש דומות שגרמו לשורה של נזקים בריאותיים: מהקאות ועד עיוורון.

 

וזה קרה ביפן: ביוני 1996 רכש זוג בריא בשנות החמישים לחייו בית עץ דו קומתי חדש בעיר קובא. מייד לאחר הרכישה נמצאה דליפת מים שאילצה את חברת הבנייה לבצע איטום. לאחר עבודה האיטום החלה ראייתם של הבעל ואשתו להידרדר. האישה הפכה משותקת במחצית גופה התחתון, ובאוקטובר 1998 אובחנו בני הזוג כסובלים מבעיות במערכת העצבים המרכזית. הפעם נפל החשד על "פורמלאדהיד" - כימיקאל נדיף שמצוי בחומרי בנייה. גם הפעם נאלצו הנפגעים לעקור מדירתם תוך הגשת תביעת נזיקין לחברת הבנייה. המקרה פורסם ב"דיילי ניוז" היפני, ופקידים רשמיים ממוקד המידע לצרכן אמרו שעד מרץ 1998 נרשמו 449 תלונות על תסמונות שקושרו לגורמים דומים.

 

הרבה לפני כן, באוקטובר 1987, עם סיום השיפוץ בבניין המשרדים של "המוסד האמריקאי להגנה סביבתית" שבוושינגטון, התלוננו המדענים העובדים בבניין על גירויים בעיניים ובאף, בחילות, כאבי ראש ופריחות. בדיקות מצאו בחלל הבניין ריכוז גבוה של כימיקלים רעילים (ובראשם: phenyl-cyclohexene-4) שהפיצו השטיחים החדשים. עשרות מטרים רבועים של שטיחים הוסרו, אולם רגישות יתר לכימיקלים שהתפתחה אצל כמה מהעובדים עדיין מונעת מהם לשוב לעבודה.

 

פעם נוספת עלתה התסמונת לכותרות כשאצל קבוצת פקידי ממשל אמריקאיים שהשתתפו במסיבה, התגלתה התפרצות מחלה חיידקית ("מחלת הליגיונרים") שנגרמה ממערכת מיזוג האוויר שבבניין שבו התקיימה המסיבה.

 

 

תסמונת הבית החולה

 

בתחילה נהגו לכנות תופעות כאלה "תסמונת הבנייה החולה". מאוחר יותר הוחלף השם ל"תסמונת הבית החולה". בתחילת שנות ה-90 הוקמו במספר מדינות גופים ציבוריים למאבק בהתפשטות ה"מגיפה". ב-1992 התפרסמה בשבדיה הערכה רשמית שלפיה דיירי 1,500 בתים בתוך שטוקהולם סובלים מסימפטומים של "הבית החולה". ואילו מועצה משפטית מיוחדת במסצ'וסטס טוענת שזיהום האוויר בפנים הבתים אחראי ל - 50% מכל המחלות בארה"ב.

 

ה"מרכז האמריקאי לבריאות סביבתית" מגדיר "בית חולה" כ"בית שגורם מחלה לאנשים השוהים בו בגלל חשיפה למזהמים כימיים או ביולוגיים שמצויים בפנים הבית. מקור הבעיה יכול להיות מוגבל לחדר אחד או להיות מפוזר בבניין כולו. איכות האוויר הירודה עלולה לנבוע מתכנון לקוי של הבניין, מהפעלה או תחזוקה בלתי נכונה או מפעילות הדיירים". 

בין הסימפטומים הנפוצים מונה המרכז: כאבי ראש, גירויים בעיניים, באף ובגרון, שיעול יבש, זיהומים, דלקות ריאה, עור יבש או מגורה, אלרגיות, סחרחורת ובחילה, קשיים בריכוז, עייפות, רגישות לריחות. המרכז מדגיש כי "לעתים קרובות אין אפשרות לקבוע בוודאות קשר למזהם ספציפי, אבל מרבית המתלוננים חשים הקלה לאחר עזיבת הבניין".

באחד המחקרים נמצא ש-24% מהאנשים שהתלוננו על תופעות של שפעת סבלו למעשה מהרעלת חמצן פחמני. "אוויר פנים הבית הוא בעיית הזיהום הגדולה ביותר שלנו" מצהירים פקידי "המוסד האמריקאי להגנה סביבתית", ומציגים מחקרים שמוכיחים כי לא חשוב מה איכות האוויר בחוץ - אוויר פנים הבית יהיה תמיד גרוע יותר, ובו אנו מבלים כ-90% מזמננו. 

 

למה עכשיו?

כל העוסקים בנושא מסכימים כי בשנים האחרונות עולה שכיחות התסמונת במהירות עצומה.

מדוע?

סיבה ראשונה: משבר האנרגיה שפרץ בשנות ה-70. לפני כן, נבנו הבתים כך שהאוויר הסתנן פנימה והחוצה וניקה את החללים הפנימיים מרעלים. מנגנוני הסינון הטבעיים מנעו הצטברות לחות וחום. גם לוחות רצפת הקרשים אפשרו לאוויר לחדור ולייבש את האריחים. עלות החימום והקירור בבתים חדירים אלה הפכה למופרזת בעקבות משבר האנרגיה. מצב זה הביא לבניית בתים דלים בפתחי אוורור. הבתים החדשים מבודדים וחתומים כה טוב עד שהלחות המצטברת אינה יכולה לברוח, וכך נוצרת קרקע מושלמת לשגשוג מגוון סוגים של עובש ופטריות. היום מאמינים המומחים, שהכספים שנחסכו דרך "ייעול השימוש באנרגיה", הוצאו על חשבונות רפואיים לטיפול בבעיות הבריאות שנבעו מחיים בבתים דחוסי אוויר.

 

סיבה נוספת מתקשרת גם היא ל"היגיון הכלכלי" של השנים האחרונות: היעלמות חומרים טבעיים ממבני הבתים, ושימוש בסוגים מסוימים של חומרי בנייה שמשחררים אדים מזיקים. היום ידוע למשל שה-PBC וחומרים דומים אחרים מייצרים כימיקלים שעלולים לפגוע בפריון ואפילו לעודד גידולים סרטניים.

 

סיבה שלישית קשורה לבתים שנבנו לפני יותר משלושים שנה מחומרים שידועים היום כמסוכנים ושהיום כבר אינם מותרים לשימוש (עופרת ואסבסט למשל), או כאלה שבמהלך תהליך ההתבלות יוצרים תרכובות כימיות מסוכנות.

 

הוסיפו לכך את המזהמים השכיחים המוחדרים לבית ע"י הדיירים: חומרי ניקוי כימיים, צבעים ודבקים, חפצים אוגרי אבק, חומרים וחפצים מפיצי קרינה, מערכות מיזוג שאינן מתוחזקות כהלכה (כולל מטהרי אוויר!), ופעילויות מגבירות לחות כמו בישול ורחצה - ותבינו למה התכוון המשורר כשאמר שהאדם הוא מה שהוא נושם ולא רק מה שהוא אוכל.

 

"תסמונת הבית החולה" הוא שם מוזר למצב המסוכן. אבל אם אתה חי עם אסבסט, ראדון, קרבון דיוקסיד, תרכובות אורגאניות נדיפות, עובש, טחב או מזהמים אחרים - אתה ומשפחתך מתגוררים בתוך "בית חולה".

 

גם בישראל?

 

"גם בישראל לא חסרים בתים כאלה" אומר ירון ארנון, ראש אגף כלכלה ותקינה במשרד לאיכות הסביבה. "גם פה מתגוררים אנשים בבתים שאינם מאווררים או אטומים כהלכה, ושצוברים לחות ועובש. ילד שגר בחדר עם רטיבות בקיר, או בבית שתחלופת האוויר בחללו אינה מספקת בגלל פתחים לא נכונים - חשוף גם הוא לתסמונת. כשהחום הנפלט מהמיקרוגל והתנור מצטבר בבית - איכות האוויר נפגעת פעם נוספת. וכשחיידקי "מחלת הליגיונרים" מתיישבים על צנרות מיזוג האוויר - אין סיבה שלא נחלה בה גם אנחנו".

 

"טכנולוגיות הבנייה בארץ הן סופר-ישנות" מוסיף האדריכל יפתח הררי, שהשתלם בארה"ב בתחום הבנייה האקולוגית. "המודעות הבריאותית נמוכה. הדבר היחיד שמעניין את היזם והמתכנן הישראלי הוא הכסף. אבל כשמגיעים לנושא של חומרים בריאותיים, בנייה בריאותית או בנייה חכמה שמנצלת חומר ואנרגיה - נקודת הפתיחה היא מתחת לאפס".

 

אבל יש גם מי שמנסים להרגיע. ד"ר אריק קארסנטי, מומחה משרד הבריאות לאפידמיולוגיה סביבתית, טוען שדילול חמצן וזיהום אוויר הבית מתרחשים רק בבניינים גדולים מאוד. "כאלה יש מעט מאוד בארץ, ופה גם הבניינים הגבוהים מצטיינים באוורור טוב". כשמדובר באסבסט, הוא מזכיר שהשימוש בו הוצא מחוץ לחוק בשנת 72, ובכלל: "כדי לפתח סרטן מאסבסט צריך להיחשף לו במשך שנים. עד היום גם לא הוכח אפילו מקרה אחד של התפתחות סרטן מחשיפה ביתית לגז הראדון. כדי שזה יקרה צריך להיחשף לו 18 שעות ביממה במשך 72 שנים. אוויר שמתייבש מהפעלה רציפה של מערכות מיזוג מגביר אמנם אלרגיות והתקפי אסטמה אבל ניתן לפתור זאת באמצעות מכשירי אדים קרים. הצטברות עובש אינה יכולה לגרום ליותר מבעיות אלרגיות. אמנם יש חומרים שבשעת ההתפרקות עלולים לגרום לכאבי ראש ואלרגיות אך אלה אינן בעיות קשות מאוד. ובאשר לריכוז של מחלות בבניין או בשכונה - אמנם נוטים לקשר זאת לגורם סביבתי, אולם קשה לכמת ולהוכיח דברים כאלה. חולים שמחפשים סיבה לסבלם הם תופעה בריאותית מוכרת".

 

יהודה אולנדר, מנהל אגף איכות הסביבה של אזור השרון, דווקא מתייחס ברצינות לדיווחים של הרשויות המקומיות על תלונות שקשרו פגיעות בבריאות תושבים עם זיהום אוויר וליקויי דיור. "אנשים רבים התלוננו על אי יכולת לישון, על ילדים שלקו בקשיי נשימה ואסטמה ועל היעדרויות מעבודה. לא נכנסנו לזה ברמה רפואית אלא ברמה של הבנת מצוקת התושבים וחוסר האונים של הרשויות. הסקנו שקיימים ליקויים כבר ברמת התכנון של אזורי המגורים בגלל התעלמות מהצרכים הסביבתיים של התושבים.

למדתי שבעולם התפתח מאוד תחום "הבית האקולוגי" ומוצעים פתרונות יפים מאוד, המתייחסים להיבטים בריאותיים של סביבת המגורים, כולל קרינה אלקטרומגנטית וראדון. נקודת המוצא של ישראל היא בעייתית: אנחנו מדינה קטנה וצפופה, דלה במשאבים טבעיים כמו אוויר, מים ואנרגיה, ומשום כך דווקא פה נכון ליישם את "הבנייה הירוקה". חזרתי מכנס בינלאומי, נדהם מהניסיון הרב וההישגים שהציגו בו מדינות כמו יפן, ספרד, קנדה, ארה"ב אנגליה, דנמרק ופינלנד. והחלטתי שאת זה אני רוצה להביא למדינה שלנו". רצונו של אולנדר מוגשם היום במסגרת פרויקט הבראת הדיור הגדול ביותר בתולדות המדינה. בפרויקט זה תשמש מצפה רמון כעיר הדגל לבנייה הירוקה. תוכנית המיתאר החדשנית של העיר מנצלת את המשאבים הטבעיים (שכוללים שמים ואוויר נקיים) מתחשבת בתנאי האקלים ואפילו בצבעי המקום. המקום מתוכנן להפוך למרכז עירוני תיירותי, ללא מפעלים תעשייתיים.

 

מה ברשימה השחורה?

 

 

 1) אוורור בלתי מספיק

סגירת הבית במשך תקופות קרות או חמות עלולה להגביר את רמות הלחות, הטחב והאבק. המצב האידיאלי הוא שכל נפח האוויר בחלל הבית יתחלף כל שעתיים-שלוש. בבית דחוס אוויר רמות הקארבון דיוקסיד (פחמן דו חמצני - נפלט מחומרים המצויים בהרבה חומרי בניין ומתוצרי בעירה שלהם) גבוהות פי שניים עד ששה מאשר בחוץ - מה שיכול לגרום לך להרגיש עצל וישנוני. "גם חימום יתר, בייחוד באמצעות גז, מייבש את האוויר, מפחית את כמות החמצן ומגביר את הקארבון דיוקסיד" אומר הביוכימאי ד"ר אנטוניו וולניצ'ר. "כשנושמים אותו בשעת השינה, הוא מתרכב עם הדם, ויוצר בגופנו רעל מסוכן המכונה קרבוקסיהמוגלובין".

  

2) מיקום שגוי של פתחי האוורור

אוויר חיצוני מזוהם יכול גם הוא להיות מקור לזיהום פנימי אם הוא חודר לבניין דרך פתחי אוויר שממוקמים לא נכון.

 

3) מערכות אוורור, קירור ומיזוג בלתי מתאימות

מרכיבים רבים בתוך מזגני האוויר נוטים לצבור עובש. אוורור שמחדיר פנימה אוויר לח עלול להגדיל את העובש כשהמזגן אינו מצליח להתגבר על הלחות באוויר. משום כך הסכנה גוברת באקלים חם ולח.

 

4) תרכובות אורגאניות נדיפות

אלה הם גזים שמשתחררים לאוויר מכימיקלים המצויים בצבעים, בדבקים, בחומרי גימור ובנייה, בחומרי ניקוי והדברה וכו'. הם שמעניקים את ה"ריח החדש" לבית שנבנה או ששופץ, ואפילו לשטיח חדש. חשיפה קצרת טווח לחומרים אלה יכולה לגרום כאבי ראש, בחילה וגירויים בעיניים, באף ובגרון. ריכוזים גבוהים של כמה מהחומרים הללו עלולים לעודד התפתחות גידולים סרטניים. אם אתה מבחין בריח בשעת פתיחת דלת ארון או מזווה - קרוב לוודאי שזהו ה"פורמאלדיהיד" שנמצא בין השאר בקרשים ודיקטים. גם כלור, עשן טבק, בגדים שחזרו מניקוי יבש, מכונות צילום והלכה המצפה את הפורניר או את רצפת הפרקט - יכולים לפלוט מזהמים כימיים חזקים.

 

5) מים עומדים

עלולים להצטבר במרזבים, בצינורות, באגני הניקוז של המקררים, בין האריחים, בחומרי בידוד, אריגים ושטיחים, ולעודד התרבות של מזהמים ביולוגיים: עובש, בקטריות, וירוסים, טפילים, שעלולים לגרום חום, צמרמורות, שיעול, לחצים בחזה, כאבי שרירים ואלרגיות.

 

6) אסבסט ופיברגלאס

בעבר כיכב האסבסט בחומרי גג ורצפה, קירות וצינורות בידוד, ציוד ובידוד אקוסטי. האסבסט (וכמוהו הפיברגלאס) מורכב מסיבים מינרליים מיקרוסקופיים, הנשאפים בקלות לתוך הריאות ועלולים לצלק את רקמת הריאה, ולגרום לסרטן ריאה. כשהחומר מתכלה, גוברת סכנת האסבסט כיוון שסיביו נחשפים לאוויר. הסרת אסבסט ישן בצורה בטוחה דורשת מומחיות מקצועית.

 

7) עופרת

עלולה לגרום אנמיה חמורה, נזק מוחי מתמשך ובעיות אחרות. 90% מהבתים שנבנו בעולם לפני 1940 מכילים צבעי עופרת. רק ב-1978 הוחרם השימוש בעופרת.

 

8) קרדית האבק

משגשגת בשטיחים ובמצעים. גם ניקוי ושאיבת אבק לא ייפטרו ממנה.

 

9) שטיחים

לו משאית טעונת אבק בריכוז רעלים דומה לזה שמצוי ברוב השטיחים, פרקה את מטענה בחוץ - היה מקום הפריקה מסומן כמפגע בריאותי חמור. השטיח הוא כלי קיבול אדיר לתרכובות רעילות, חיידקים מסוכנים ואלרגנים, עשרות מיליונים של נבגי עובש, קרדית האבק ומיקרואורגניזמים אחרים. שטיח נקי היא מבצע לא פשוט. בנוסף פולטים השטיחים אדי כימיקלים אורגאניים נדיפים שמצויים אפילו בבטנת השטיח, ובציפויים עמידי האש/כתמים/טחב. השטיחים גם קולטים מזהמים מן האוויר, ומסוגלים לספוג לחות של עד 20% ממשקלם. חומרי הדברה שבדרך כלל מתפרקים במשך כמה ימים, עלולים להישאר בשטיח, שלמים ומוגנים, במשך שנים.

 

10) ראדון

זהו גז רדיואקטיבי שנפלט מהאדמה או מחומרי בנייה מסוימים (למשל: חומרים על בסיס גבס כימי או בטון המכילים אחוזים גבוהים של אפר פחם). הראדון מכיל ראדיום בריכוזים קטלניים. כשגז הראדון מתפרק, נקשרות נגזרות רדיואקטיביות לחלקיקים מרחפים שנשאפים לריאות יחד עם האוויר ועלולים לגרום סרטן. גז ראדון יכול לחדור דרך חריצים ברצפת המבנה והקירות, תעלות שופכין ובורות ניקוז, חיבורים ופתחים אחרים. הוא יכול גם לעבור דרך מים. כיוון שהראדון כבד מהאוויר הוא שוקע במרתפים. בארה"ב מעריכים שאחד מכל 15 בתים מכיל רמות מסוכנות של ראדון.

בשטוקהולם נפטרים מדי שנה בין 20 ל-120 איש כתוצאה מהרעלת ראדון. ד"ר קוסטה קובלר, מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, מתריע: "עד עצם היום הזה לא נעשה בארץ מחקר מעמיק אודות קצב פליטת הראדון ממוצרי בנייה אופייניים בישראל, ויש לעשותו". לדבריו, ערכי פליטת הרדון מבטון גבוהים מאוד בדרך כלל וחשיפה מתמשכת של בני אדם למנות נמוכות של קרינה רדיואקטיבית עלולה לגרום נזקים בריאותיים המופיעים 5-30 שנה לאחר החשיפה. עם זאת הוא מדגיש כי יותר מחומרי הבנייה, משפיע על ריכוז הראדון שבחדר קצב תחלופת האוויר, משום כך מקומות ללא אוורור (כמו ממ"דים ומקלטים) מהווים למעשה "מלכודת" ראדון.

                            

 

דרכי התגוננות:

- אם ידוע מקור זיהום ספציפי - לנסות לסלק אותו: להחליף אריחי תקרה או שטיחים שנפגעו במים למשל.

- להזמין איש מקצוע כדי לבדוק רמות של מזהמים (גז ראדון למשל) לפני הכניסה לבית חדש או משופץ.

- אם יש בביתך חומרים עשויים אסבסט - בדוק אותם. אם הם ניזוקו או נחשפו או אם אתה מתכנן שיפוץ כלשהו קרא למומחה בהסרת אסבסט.

- אם גילית עופרת בביתך - כסה אותה בצבע/טפטים/פנלים/שכבת צבע טוב. אל תנסה להכין את המשטח בעצמך אלא בעזרת בעל מקצוע. אבק העופרת עלול למלא את חלל החדר.

- איטום סדקים במבנה וצנרת חשופה להפחתת סיכוני פליטת הראדון.

- רצוי להשתמש במערכת מיזוג אוויר מרכזי עבור כל הבית.

- להקפיד שאמצעי האוורור אכן יפלטו אוויר אל מחוץ לבית.

- להתקין מפלט אוורור במטבח, באמבט ובחדרי השירותים.

- להשאיר חלון פתוח גם בעת חימום/קירור הבית.

- לשמור את המרזבים נקיים, לנקות גם את פתחי האוויר ואת אגני הניקוז של המערכות השונות (מזגן, מקרר וכו') למניעת טחב. להחליף מדי חודש את הפילטרים של גופי החימום/קירור/מיזוג השונים. לנקות באופן קבוע את המכשירים העובדים על דלק.

- לטפטף למכשירי האדים מספר טיפות של תמצית זרעי ענבים (למניעת התפתחות עובש).

- להתקין מערכות סינון וטיהור מים שמונעות חדירת מיקרואורגניזמים וכלור. "המים במדינה הם באיכות גרועה מינוס, וכל מה שמחובר להם מזדהם: מצנרת ועד מדיחי כלים וקומקומים" אומר אדריכל יפתח הררי.

- להשתמש בחומרי בידוד נטולי פורמלדהיד.

- להשתמש בצבעים, לכות ודבקים מדוללים במים ולא בטרפנטין. צבעים, ממיסים, מדבירים ודבקים - לשמור במיכלים סגורים ובאזורים מאווררים היטב.

- להשתדל להשתמש בחומרים הנ"ל כשהבית ריק או מצוי בתפוסה מינימלית, ולהמתין להתנדפות הכימיקלים לפני הכניסה לבית.

- לאוורר בחוץ רהיטים חדשים, שטיחים ווילונות. להקצות חדר מאוורר נפרד לעישון.

- לכבס מצעי מיטה לעתים קרובות במים חמים כדי להפחית את קרדית האבק.

- להסיר את שקיות הפלסטיק מהבגדים שחזרו מניקוי יבש, ולאוורר אותם (רצוי בחוץ) לפני תלייתם בארון.

- להעדיף שטיחים קטנים על שטיחים מקיר לקיר (רצוי שטיחי כותנה שניתנים לכביסה במכונת כביסה).

- כשמתקינים שטיח מקיר לקיר - לבקש מהמתקין לאוורר אותו בחוץ כמה ימים לפני ההתקנה (ניתן לגלגל ולהניח במחסן - אם יש).

- כשמצמידים שטיח לרצפה רצוי לנעוץ ולא להדביק או לוודא שהדבק בטוח יחסית.

- לאחר ההתקנה להשאיר את החלונות פתוחים ואת המאווררים פועלים במשך יומיים-שלושה.

- לשאוב את השטיח לעתים קרובות, ולמסור אותו לניקוי עמוק אחת לשנה.

- להשתמש בשואב אבק בעל פילטר עדין שלוכד חלקיקי אבק זעירים, או שואב אבק עם

פילטר מים מיוחד או שואב מרכזי עם מפלט חיצוני.

- כדי להפחית את פליטת הראדון מקירות הבטון בממ"ד, כדאי לצבוע את החדר בצבע מיוחד (כמו "פיקסיל 550" של "כרמית" ו"אנטי ראדון" של "טמבור") או להשתמש בחומרי איטום עמידים לחדירת ראדון.

- בבניית מקלטים יש לדאוג מראש לאוורורם באופן רציף ותמידי כדי להפחית סכנת ראדון. 

על מה חשוב להקפיד בשלב התכנון?

המלצותיו של אד' יפתח הררי, אדריכל הבית של מרכז הבנייה בנושא בנייה ירוקה :

 

- תכנון ומיקום נכון של הפתחים ליצירת אוורור טבעי, תאורה טבעית ומניעת בעיות אקוסטיות.

- שיפור האוורור הטבעי ע"י הסידור הפנימי של המחיצות.

- מיקום הפתחים באופן שיאפשר חימום טבעי של המבנה ע"י השמש.

- הקפדה על בחירת חומרי מעטפת (תקרות, גג, רצפה, קירות, חלונות, מסגרות וזיגוג) שימנעו כניסת מים למבנה ובו זמנית ישיגו השפעה רצויה של הטמפרטורה החיצונית על פנים המבנה.

- בידוד מספיק ונכון שלא יאפשר עיבוי מים בפנים המעטפת. לשם כך בקשו מהאדריכל לבצע "בידוד תרמי בגשרי הקור" (מדובר בנקודות מפגש בין אוויר קר ואוויר חם בגלל השוני בין חומרי השלד לבין חומרי המבנה. בהיעדר בידוד תרמי בנקודות אלה עלול להיווצר עיבוי ובעקבותיו עובש).

- תכנון הצללות שינצלו קרינה ישירה בחורף וימנעו כניסתה בקיץ, על הפתחים שבחזית הדרומית של המבנה.

- בחירת חומרי הבנייה שעומדים בתקן המתייחס לקרינת ראדון (סימנו: ת"י 5098).

- שימוש בחומרי בנייה שעומדים בתקן ה"תו הירוק" (תו ירוק - סימן המאשר שהמוצר עומד בקריטריונים המוכיחים שפגיעתו בסביבה פחותה. מטרתו לפתח בקרב הציבור "צרכנות ירוקה". הענקת תו ירוק על ידי מכון התקנים מונעת הטעיית הציבור הנובעת משימוש חופשי של יצרנים רבים במונחים כמו "מגן על שכבת האוזון", "חומר מתכלה", "ידידותי לסביבה" וכדומה, מבלי שיהיה לכך ביסוס ומבלי שיהיה לכך אישור על ידי

גורם אמין שבדק את המוצר).