על טיח וציפויים
המאמר מציג את שכבות הטיח (בין השאר טיח תרמי) ואת אופן יישומן וכן סוגים של ציפויי גמר: ציפויים גמישים וציפויים קשיחים. בתוך כך מתייחס לתקנים רלוונטיים, למשל התקן הישראלי לטיח (ת"י 1920 ) ת קן הישראלי לציפויי גמר גמישים (ת"י1731 )
הטיח כשכבת תשתית לציפויי הגמר
כדי להגיע לתוצאות טובות ואיכותיות של גימור הבניין חשוב שכבר בשלב השלד יישמרו הזוויות והקוויםהאנכיים הנדרשים ויש להימנע מלתקן טעויות וליקויים ביישור הקירות על ידי טיח, הוא אינו מתאים לכך.
כהכנה לציפוי הגמר יש חשיבות לביצוע נאות של כל שכבות הטיח, שהן הבסיס והתשתית החשובה כדי
לשאת את שכבות הגמר. מסיבה זו יש לבצע את שכבות הטיח על פי התקן הישראלי לטיח ת"י 1920.
התקן קובע ומפרט את התכונות הנדרשות מכל סוג טיח. התקן מחלק את הטיח ל- 4 סוגים:
1) טיח פנים - חוזק הידבקות 0.1 מגפ"ס
2) טיח לסביבה רגילה - חוזק הידבקות 0.3 מגפ"ס
3) טיח לסביבה ימית (או אגרסיבית) - חוזק הידבקות 0.4 מגפ"ס
4) טיח להדבקת אריחים - חוזק הידבקות 0.5 מגפ"ס
* הערה: 0.1 מגפ"ס שווה ל- 1.0 ק"ג לסמ"ר
התקן מגדיר, בין היתר, את חוזק ההידבקות, חוזק הלחיצה, הספיגות, מעבר אדי מים וכן את העובי
המינימלי והמקסימלי בכל שכבה ואת דרישות מישוריות הטיח לסטייה מקסימלית מותרת של 3 מ"מ לכל 2
מטר אורך, זאת על מנת לא לקבל קיר טיח ב"גלים". כדי לקבל טיח מיושר רצוי להיעזר בשיטת
הפרופילים והמאייקים. את הפרופילים מתקינים בצורה אנכית ואופקית בפינות המבנה. דואגים שיהיו
ישרים, מפולסים ומקבילים זה לזה. לאחר שהותקנו הפרופילים, מותחים חוטים ביניהם. קובעים במרחקים
של כמטר את המאייקים, פרופילים מיוחדים שמניחים אותם על גבי "גבעת טיח" כך שיגיעו למישור
החוטים. על ידי כך מתקבל עובי טיח אחיד בכל קיר הבית. כל האמור לעיל הוא על מנת שהמעטפת
תבטיח אפשרות לציפוי גמר איכותי ויפה ותתקיים שנים רבות.
שכבות הטיח:
שכבת הטיח הראשונה היא שכבת ה"הרבצה הצמנטית" בעובי של כ- )51±) מ"מ, המיושמת על מעטפת
העשויה בלוקים רגילים, בלוקי פומיס, בלוקי בטון תאי מאושפר באוטוקלב (בלוק לבן) או בטון. שכבה זו
מכילה אחוז גבוה של צמנט ומוספים שונים. היא בעלת כושר הידבקות ואיטום טובים ואמורה לתת
אחידות לרקע, כהכנה ליישומן של שאר שכבות הטיח. בשכבה זו יש להטביע רשת סיבי זכוכית במקומות
הרגישים היסדקות, כמו קווי מפגש בין חומרים שונים, סביב פינות, פתחים וכד. במיוחד כאשר בונים ללא
שינני חיבור (שטרבות) בין עמודים ובלוקים.
ההרבצה הצמנטית היא שכבת הבסיס. היא בעלת חשיבות רבה שכן היא יוצרת תשתית אחידה לשכבות הבאות ותורמת רבות לאטימות. היא עשירה במלט לכן אסור ליישמה בשכבות עבות מדי (יותר מ- 7 מ"מ) - שכן היא עלולה להיסדק, ולא דקה מדי - מפני שכך היא לא תמלא את יעודה. מיישמים אותה במריחה במלג תוך הידוק לקיר טוב לקיר. שכבה זו אינה צריכה להיות חלקה מדי כדי שתתאפשר הידבקות טובה של השכבה מעליה- שכבת טיח היישור.
השכבה הבאה היא "טיח יישור". הטיח מיועד ליישור אבל אינו מיועד ליישור סטיות גדולות מדי
במישוריות הקירות. לכן יש לבצעו רק בעוביים מוגבלים המוגדרים בתקן )12-16 מ"מ בשכבה אחת).
אולי זה המקום להזכיר עוד פעם שאת השלד יש לבנות ישר, אנכי ובזוויות ישרות, לא לנסות ליישרו
בעזרת טיח וגם לא בעזרת ציפוי צבע ...
השכבה השלישית היא שכבת "השליכט". שכבה זו היא שכבת החלקה דקה, בדרך כלל בעובי 1-2 מ"מ, הבאה להחליק את הטיח המיישר ולהתאימו כתשתית לצבע או לציפויים, או כשכבת גמר צבעונית - שליכט צבעוני. במקרה שמבצעים שליכט צבעוני (הנקרא בפי רבים טיח צבעוני) או הדבקת אריחים, לא מיישמים את שכבת השליכט הרגילה. לשכבת גמר פנימית קיים ה"שליכט בגר" שהוא בעל טקסטורה חלקה במיוחד.
טיח תרמי - טיח תרמי הוא טיח מבודד מקור ומחום. הטיח התרמי בא במקום שכבת הטיח המיישר ולא בנוסף אליו. בין שאר יתרונותיו, הוא מבודד את כל מעטפת הבניין, כולל גשרי הקור (עמודים וחגורות העשויים בטון) ולא רק את השטחים שביניהם. הוא מונע את הפרשי הטמפרטורה בין הבלוקים לגשרי הקור ובכך מונע את הרטיבות הנוצרת ממי הקונדנס (עיבוי) על העמודים והחגורות ובפינות הבית היוצרת עובש ופטריות.
העובי הנדרש לטיח תרמי הוא בהתאם לתקן הישראלי לבידוד ת"י 1045. בדרך כלל נדרשת שכבה בעובי 20-40 מ"מ (לעיתים גם 60 מ"מ), תלוי באזור ובסוג השלד. לקבלת העובי הדרוש משתמשים בפרופילי מתכת מגולוונים אנכיים /פינתיים ותחתונים/אופקיים המתאימים לעובי הדרוש. בגלל אופי הטיח התרמי קל לקבל מישוריות אחידה כשהיישור נעשה בעזרת שימוש בסרגל אלומיניום ארוך - מטר אחד עד שני מטרים אורך.
כשכבות גמר ניתן להשתמש בכל סוגי הגימורים המוזכרים להלן ובשלל טקסטורות וגוונים.
איכות יישום הטיח בארץ
בישראל כדי להוזיל עלויות, משתמשים לא-אחת בחומרים לא איכותיים ובכמויות לא מדויקות. את החומרים מערבבים בשטח בארגז, כך שלא מקבלים חומר איכותי והומוגני שיכול לעמוד בדרישות התקן ובהמשך גם הביצוע גרוע. מיישמים שכבות טיח בעוביים שונים, לפעמים דקות מדי ולעיתים עבות מדי, וזאת כדי לתקן עיוותים גסים של מעטפת שלד לא ישרה. בנוסף לכל אלה גם לא מטביעים רשתות סיבי זכוכית לחיזוק, דבר שגורם לכך שהטיח חלש, רופף, מתפורר, נסדק ומעביר מים ורטיבות, ובנוסף הוא גם עקום.
כדי להגיע לתוצאות טובות יש להשתמש בחומרים איכותיים העומדים בדרישות התקן לטיח ת"י 1920. יש להקפיד על הרכבים מדויקים, יש לבצע ערבול טוב שיביא לאחידות (הומוגניות) של כל החומר. רצוי להשתמש בתערובת חומר מוכן מתועש (בשטח יש להוסיף רק מים), המיוצר תחת בקרת איכות. החומרים המתועשים משווקים בשקים או בצוברים (סילו) ומיושמים בעזרת מכונות התזה לטיח המעלות את המהירות והאיכות, או בשיטה הידנית של מריחת הטיח.
למרות שמחיר החומרים המתועשים גבוה במקצת מאלה העשויים באתר, התוצאות שמתקבלות זולות בהרבה בגלל השיטות החסכוניות. פחות חומר מתבזבז, העלויות קטנות ואין צורך לחזור לתיקונים.
כבר היום ניתן לראות באתרים יותר ויותר צוברים (סילוסים) שמחוברות להם משאבות ומכונות התזה לטיח, מערכות המשפרות בהרבה את איכות העבודה ואת ההספקים, תוך חיסכון בחומר והקטנת העלות בבתים גבוהים וגם בבניינים צמודי קרקע כמו וילות ובנה ביתך.
בגמר יישום שכבות הטיח הדרושות ניגשים לציפוי הגמר.
ציפוי הגמר
ציפויים גמישים:
קיים תקן ישראלי לציפויי גמר גמישים - ת"י 1731. תקן זה מבדיל בין צבע לציפוי. חומרים המוגדרים
כצבע מיושמים בשכבות דקות, עד עובי של 150 מיקרון. ציפויים הם חומרים בעלי תכונות גמישות גבוהות
יותר ומיושמים בעובי שכבות גדול יותר.
הציפוי נבחן ביכולתו לגשר על פני סדקים ולא רק על פי מידת גמישותו באחוזים, מידה שהשתמשו בה
בעבר והייתה מבלבלת.
התקן מבדיל בין 4 סוגים של ציפוי:
1) ציפוי לגישור על פני סדקים עד 0.2 מ"מ
2) ציפוי לגישור על פני סדקים עד 0.5 מ"מ
3) ציפוי לגישור על פני סדקים עד 1.0 מ"מ
4) ציפוי לגישור על פני סדקים עד 2.0 מ"מ
לפרטים על ת"י 1731
ציפוי גמיש: ציפוי גמיש נועד לתת מענה לסדקים שנוצרים בטיח כתוצאה מיישום לא נכון או משימוש בטיח לא איכותי. הציפוי יכול לגשר על פני סדקים שעוביים מ - 0.2 מ"מ ועד 2.0 מ"מ. הציפוי מיושם בשכבה של - 11.5 מ"מ. הציפויים הפופולריים ביותר הם אלה העשויים על בסיס אקרילי. הציפוי הגמישמיושם באמצעות מכונת התזה או רולר, בגימורים חלקים או בעלי טקסטורות שונות כמו "קליפת תפוז" עדינה או גסה יותר, או שפריץ עדין. מידת הגמישות תלויה הרבה גם בעובי השכבות. לכן יש לקרוא היטב את הוראות היצרן וליישם בהתאם להן.
לא מספיק לקנות חומר שמוצהר כמתאים לגישור על פני סדקים עד 2.0 מ"מ אלא יש לוודא איזו כמות דרושה, אילו שכבות יש ליישם וכיצד, וכמובן, יש לפעול בהתאם.
שליכט צבעוני (שכאמור מכונה בפי רבים טיח צבעוני) מתחלק לשני סוגים עיקריים:
* שליכט צבעוני אקרילי- שליכט זה מיושם בעוביים דקים. החומרים אוטמים ודוחים מים, עמידים בפני קרינת V.U. ומוצעים בשלל גוונים וטקסטורות. יש לשים לב לכך שיש שליכטים אקריליים גמישים יותר
וגמישים פחות. הם אינם מגיעים למידת הגמישות שאליה יכולים להגיע הציפויים הגמישים.
* שליכט צבעוני על בסיס מינרלי.
ציפויים מינרליים, על בסיס צמנט/מינרלי:
* שליכט צבעוני - ציפויים אלה מיושמים בעובי של 2-3 מ"מ, הם פחות מתאימים לגישור על פני
סדקים ופחות גמישים, אך מקובלים כציפוי בעל מראה טבעי. יישום השליכט הצבעוני מתבצע במריחה והחלקה בספוג.
* ה"שפריץ" המסורתי, גם הוא מסופק היום כחומר מוכן בשקים. היישום של השפריץ על הטיח מיושם בעוביים של כ- 4-6 מ"מ וגם יותר, באמצעות אקדח התזה מחובר לקומפרסור.
* "קרצפוץ" או טיח מגורד- ציפוי אחר ממשפחה זו. הוא היה מקובל בארץ בין שנות ה- 20 לשנות ה- 50, באירופה מקובל עד היום. ניתן לקבל אותו בגוונים מוכנים מראש במפעל. הקרצפוץ מיושם בשכבה עבה יותר, של כ- 10 מ"מ, שהיא למעשה חלק ממערכת הטיח. שלוש - ארבע שעות לאחר יישומו, מגרדים אותו בעזרת מברשת מסמרי פלדה שמוציאה חלק מהאבנים הקטנות המרכיבות את הטיח וכך מתקבלת טקסטורה בעלת שקערוריות בקוטר 3-4 מ"מ (כעין היפוך של הגרנוליט, שבה האבנים בולטות מהטיח).
על החומרים העשויים על בסיס מינרלי/צמנטי כדאי ליישם סילר, חומר על בסיס סילוקסאן, החודר לתוך החומר הסופג, אוטם אותו מפני חדירת מים אבל משאיר את תכונת הנשימה. בגשם או ברטיבות נשארת רק שכבת מים דקה, היא מתייבשת במהירות, כך שלא נדבק אליה אבק והיא אינה משמשת מצע להתפתחות
פטריות/עובש.
ציפויים קשיחים:
בשוק הבנייה נמכרים סוגים שונים של ציפויים קשיחים.
* אריחים קטנים, המכונים פסיפסים : 2 x 2ס"מ, 5 x 5 ס"מ, 10 x 10 ס"מ וכד.
* אריחים גדולים יותר, מלבניים או מרובעים, המכונים קרמיקה: 15 x 15 ס"מ, 20 X 10 ס"מ,
30 X 30
ס"מ, 40 X 40 ס"מ וכד.
* אריחי אבן גדולים במידות גדולות יותר, גם בגודל 60 X 60 ו- 100 X 100 ס"מ וכד.
סוגי האריחים מתחלקים גם לפי מידת ספיגות האריח, חוזקו, מידותיו ועוד. האריחים עשויים מחומרים שונים ובשיטות עיבוד שונות, כגון פסיפס, פסיפס קרמי, פסיפס זכוכיתי, חרסינה, קרמיקה, גרניט-פורצלן ועוד.
כל טיפול ביישום של אריח על הקיר מחייב להתאים את התשתית והרקע לסוג האריח ושיטת החיבור של האריח לקיר. יש חשיבות לסוג הבטון, מישוריות הבטון, הבלוק , הטיח וכל תשתית אחרת.
יש אריחים שניתן להדביקם בעזרת חומרי הדבקה ויש כאלה שיש לחברם בחיבור קשיח.
לחיפויים הקשיחים, קיימים מפרטי מכון התקנים הישראלי, כגון:
ויש תקנים ישראלים:
המקובל הוא לקבוע אבן בעזרת חיבורים קשיחים בשיטות שונות ומגוונות בשיטה היבשה או בשיטה הרטובה. משתמשים לשם כך בחומרים טובים כמו פלדה בלתי מחלידה או מגולוונת היטב אבל לעיתים גם בחוטי פלדה חלודים ודקים. בדרך כלל התוצאות טובות, אך יש גם כישלונות הגורמים לנפילת אבן בכל השיטות. קיימת הצעה לת"י 2378 לקירות מחופים אבן טבעית בהדבקה. השיטה מתבססת על שכבת דבק גמישה במיוחד. דבק בעל מודול אלסטיות נמוך המאפשר לו לעמוד בפני הכוחות הפועלים עליו מבלי להתנתק מהאבן או התשתית.
בגלל ריבוי סוגי האבן, החוזקים השונים, הספיגויות שונות והתגובה השונה לתנאי מזג אוויר יש קושי
בקביעת תקן מוסכם להדבקת אריחי אבן על הקיר. חלק נכבד מהבעיה, שהיא אינה תלויה רק בסוג האבן והתאמה נכונה של הדבק, אלא, הרבה תלוי ביכולת המבצע, בכישוריו, ברצון שלו ובאמינותו. אנו מקווים שבעתיד נגיע לכך שאיכות הביצוע תהיה כמו איכות הדבקים ומידת התאמתם לתשתית ולאריח ואז הבעיות תקטנה. עד אז עלינו לבדוק בכל פרויקט מה אפשרות היישום בהדבקה, לפי סוג הרקע, המישוריות, גובה וגודל המבנה, סוג וגודל האריחים, והכל בהתאם לתקנים הישראלים.
כדי להגיע להדבקה תקינה של האריחים עלינו לדאוג שקירות הבניין יהיו ישרים, אנכיים ובמינימום סטיות מהמישור, שהתשתית תהיה מותאמת לדרישות ההדבקה ושהרקע והטיח יעמדו בדרישות התקן להדבקת אריחים. כך נקבל בניין שיהיה איכותי ומעוצב לפי כוונת המתכנן. אם לא נפעל כך, נקבל בניין שאמנם מצופה חיפוי קשיח אך נראה כמו טיח ב"גלים". יש לדאוג שהאריחים הנפגשים בפינות הבניין ייצרו קווים ישרים וזאת ניתן להשיג על ידי תכנון נכון. יש לתכנן אילו אריחים חותכים, יש לדאוג שגודל החיתוך יהיה שווה ואחיד לכל הגובה ובכל הקווים האנכיים והאופקיים של הקיר, שיהיו מישקים אחידים ברוחבם שישמרו על קווים אנכיים ואופקיים ישרים, פרופילי הפרדה ומישקי התפשטות מתאימים ומבוצעים במקומות ובקווים המוגדרים על ידי המתכנן. את המישקים יש למלא בכוחלה או ברובליט לאיטום ועיצוב.