שימוש באספלט לאיטום
למרות שאספלט יצוק הוא חומר אוטם בן מאות שנים (השימוש בו החל כבר במאה ה- 16),
עדיין נעשה בו שימוש נרחב במספר ארצות.
אספלט הוא אבן גירית או חולית, רוויה בפוסיל ביטומן המצוי בטבע.
המרבצים העשירים ביותר באירופה נמצאים בדרום איטליה ובאזורים שונים בצרפת. הם מכילים
כמות ביטומן הנעה בין 4 אחוזים ל- 20 אחוזים.
ייצור החומר:
מכינים גושי מסטיק אספלט, המהווים חומר גלם לאספלט יצוק.
מסטיק אספלט מכיל כ- 15% ביטומן, המתקבל מאבן האספלט על ידי המסה. מערבבים אותו
בחומר מינרלי דק ויוצרים גושים בני 25 ק"ג. אם אבן האספלט אינה עשירה מספיק, מוסיפים
ביטומן שאפשר להפיק מאותם סלעים, או ביטומן טבעי, או ביטומן שנגזר מנפט. המסטיק נחשב
ל"טבעי" אם הוכן מאבן אספלט ול"סינתטי" אם הופק מסלעים גיריים, שהוסיפו להם ביטומן
טבעי או ביטומן נגזר מנפט.
אספלט יצוק הוא שכבה אוטמת רציפה, בעובי 25-15 ס"מ, המתקבלת על ידי יישום שכבה או
כמה שכבות של תערובת מסטיק אספלט וביטומן באמצעות מפזרי עץ , בטמפרטורה של 240
מעלות צלסיוס. אפשר להכין אותו באתר על ידי ערבוב הרכיבים - אבן אספלט, ביטומן ואבן
גרוסה - אולם מקובל יותר להשתמש בגושי מסטיק אספלט המומסים עם ביטומן בדוודים.
הוספת חול ואבן גרוסה לשכבה מאפשרת עמידה בתנועת הולכי רגל, וכך ניתן לרצף ולאטום
למים בו-זמנית טרסות, גני גג, מדרכות ורצפות תעשייתיות עמידות בחומצות ובניצוצות.
כאשר אוטמים גשרים וכבישים למים, מוסיפים הגנה של תערובת ביטומנית. בארצות רבות
פועלים יצרני אספלט, המספקים במכליות מיוחדות את החומר, כשהוא מותך, לאתר הבנייה.