פולימרים במוצרי איטום
המאמר עוסק בהרכב הכימי של הפולימר, מציג מונחים בתחום (אלסטומרים,פלסטומרים) ושמות של פולימרים.
פולימרים עשויים ממקרו-מולקולות, הנוצרות משרשרות של מולקולות אחידות קטנות, הנקראות
מונומרים. אם לא כל המולקולות הקטנות שבשרשרת אחידות, אלא משני סוגים שונים, הפולימר נקרא
קו-פולימר. ואם הן משלושה סוגים שונים, הוא נקרא טר-פולימר.
אם לוקחים את המונומרים לבדם במצבם הטבעי, הם מהווים נוזל . למעשה, המולקולה כל כך קטנה וקלה
בדרך כלל, שבטבע נמצאים המונומרים במצב גזי. ברגע שהמונומרים עוברים ריאקציה כימית של
פולימריזציה ונעשים למולקולות גדולות, הם עוברים שינוי צורה לחומר מוצק. לדוגמה, אתילן הוא הבסיס
המונומרי לפולימר הנקרא פוליאתילן ומשמש לייצור שקיות קנייה מפלסטיק. במצבו הטבעי, אתילן הוא גז,
בדיוק כמו הפרופילן ההופך לפוליפרופילן עם היהפכותו לפולימר.
פולימרים הם לא סתם חומרים מקרו-מולקולריים, הנוצרים באופן מלאכותי בידי אדם, אלא קיימים בטבע
בצורות שונות. קרן, שנהב ושרפים צמחיים שונים הם חומרים מקרו-מולקולריים. לטקס, הנחלב מעץ
הגומי, הוא פולימר טבעי, וכמוהו גם תאית צמחית, החומר הכימי המחקה את הטבע.
קיימות הרבה מולקולות קטנות שאפשר להפוך אותן לפולימרים, וניתן לקבל פולימרים רבים בעלי אופיינים
שונים. השמות והסיווג של פולימרים נקבעים לפי מקורם. "שרפים סינתטיים" נקראים כך משום שהם
מתקבלים באופן מלאכותי, בניגוד ל"שרפים טבעיים" המצויים בטבע. להלן מספר שמות של פולימרים,
הנגזרים מהקידומת "פולי" - ואחריה השם הכימי של המונומר :
פולי-אתילן
פולי-פרופין
פולי-אסטר
פולי-ויניל (כוהל)
פולי-ויניל כלוריד
השמות הבאים נגזרים מהוספת הסיומת - "פלסט":
פנו-פלסט
פרוטאינו-פלסט
תיאו-פלסט
לעתים קרובות מזהים אותם לפי השם המסחרי הניתן להם על ידי היצרן:
היפאלון- פוליאתילן כלורוסולפונט
נאופרן - פוליכלוריד בוטדיין
בונה - S קו-פולימר בוטדיין סטירן
פלקסיגלס - פוליאקרילט
ניילון- פוליאמיד
טיהוקול- פוליסולפידים
בתקנים חדשים מזוהים כמה מהם בראשי תיבות או קיצורים :
PVC - פוליויניל כלוריד
PE - פוליאתילן
PP - פולפרופילן
PET - פוליאסטר
סוגים מסוימים נכללים בפרק העוסק ביריעות איטום סינתטיות. אפשר לזהות פולימרים גם לפי שם
המשפחה הכימית שהמונומרים שלהם משתייכים אליה.
השם "פוליאולפינים" מסמן מגוון עשיר של פולימרים תרמופלסטיים, המתקבלים מפולימריזציה של
"אולפינים", השם הניתן לפחמימנים או אלקנים ליניאריים לא-רוויים, הנקראים גם פחמימנים אולפיניים
משום שאם מפעילים עליהם ברום, הם משנים צורה למוצרים שמניים. לפני מאות שנים כינו אותם גם
"שמן כימאים הולנדי". פוליאתילן, פוליפרופילן וקו-פולימר אתילן-פרופילן וכן הלאה, נמנים עם משפחה זו
(הכוללת גם (APP.
כל האמור לעיל נותן מושג על התוהו ובוהו המאפיין את השימוש בשמות כימיים, למרות קיומו של מינוח
רשמי. לא באשמת היצרנים בלבד, שמות חסרי-היגיון משמשים להגדרת פולימרים במפרטים, המסבכים
אחר כך מהנדסים ומומחי איטום.
הפולימרים מתחלקים למשפחות, תוך התחשבות בתכונות הפיסיקליות והמכניות שלהם. לפולימרים המשנים
צורה עקב הפעלת לחץ עליהם וחוזרים לצורתם הקודמת עם הסרת הלחץ, יש תכונות של אלסטיות. הם
נקראים אלסטומרים, גומי סינתטי וכדומה. לפולימרים המשנים צורה עקב הפעלת לחץ עליהם אולם
שומרים על הצורה החדשה עם הסרת הלחץ, יש תכונה של פלסטיות. הם נקראים חומרים פלסטיים או
פלסטומרים. אם הם נמסים בחום, מתמצקים עם קירורם וניתנים להמסה חוזרת, הם תרמופלסטים. ואם
מדובר בפולימרים המתקשים בחום ואינם נמסים, הם חומרים תרמוסטיים.
לגופרית יש השפעה מקשה על מספר פולימרים אלסטומריים, והתהליך נקרא גיפור או וולקניזציה.
משתמשים בו בתעשיית הגומי כדי להעניק לפולימר אלסטומרי טבעי (גומי טבעי) או לפולימר אלסטומרי
סינתטי את התכונות הדרושות של אלסטיות וקשיות. אם אין מגפרים את הגומי עם גופרית, הוא יהיה
פלסטי ודביק עד כדי חוסר תועלת. גופרית וגורמי גיפור אחרים יוצרים קשרים בין השרשרות הפולימריות
המקשות ומקנות לחומר אלסטיות.
כיום קיימים פולימרים אלסטומריים בעלי אופיינים דמויי-גומי פנימיים, אשר אינם זקוקים לגיפור.
התכונות הפיסיקליות והמכניות שלהם מאפשרות להגדיר אותם בחומרים פלסטיים ואלסטיים כאחד (כמו
.(SBS
קשת רחבה של תעשיות עושות שימוש בפולימרים. בתחום האיטום נגד מים הם משמשים למטרות הבאות :
* יריעות סינתטיות הומוגניות מזוינות ולא-מזוינות.
* יריעות נוזליות, שבהן הם משמשים כאלמנט העיקרי של קישור ויצירת קרומיות.
* עירוב עם ביטומן ביריעות ביטומן משופרות בפולימרים.