רשלנות מקצועית של מהנדסים ואדריכלים
מלבד הגדרת הרשלנות בחוק והגדרת "האדם הסביר", מציג המאמר כמה נושאים מרכזייים שעליהם ניתן להצביע כמקורות לרשלנות.
המהנדס ו/או האדריכל העוסקים בתכנון, ייעוץ, ניהול ופיקוח אינם מצפים בדרך כלל למצוא
את עצמם או את יורשיהם ניצבים על דוכן הנאשמים ו/או הנתבעים בבית המשפט בעקבות
עבודתם המקצועית.
אולם, מדי פעם ולאחרונה יותר ויותר אנו מוצאים מהנדסים ו/או אדריכלים במעמד נתבעים
כאשר התביעה והדיון המשפטי באים שנים רבות לאחר שתכנון וביצוע הבניין הסתיימו.
הנזק שבעטיו נתבע המהנדס ו/או האדריכל יכול להיגרם לאנשים שהם לא הכירו ושלא היו
בקשרים חוזיים איתם. לדוגמה, הולך רגל שעבר ליד בניין שקרס, אדם שנשען על מעקה
מתמוטט בבניין שתוכנן לפני שנים רבות או הולך רגל על גשר.
בדיני נזיקין המקובלים במדינת ישראל לא כל מי שנגרם לו נזק מקבל פיצוי (למעט בתאונות
דרכים). האחריות של גורם הנזק צריכה להיות מבוססת על רשלנות או על הפרת חובה חקוקה.
הדברים במאמר זה אינם בגדר חוות דעת משפטית, אלא באים להאיר את עיניהם של העוסקים
בתכנון מבנים לגבי המשמעות הכבדה של האחריות המקצועית והצורך של בעלי המקצוע להכיר
את הנורמות המשפטיות הקובעות לגבי מקצועם.
מהי רשלנות?
ככל בעל מקצוע, מוטלת על המהנדס ו/או האדריכל חובה לפעול במסגרת מקצועו בזהירות
סבירה ובמיומנות. חובה זו יכולה לנבוע מהתחייבות חוזית או מדיני הנזיקין. חובת
הזהירות והמיומנות מותאמת לכל מקצוע לפי מאפייניו: המהות, הדרישה והמסגרת של המקצוע.
הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35 ו-36 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש):
סעיף 35 שכותרתו "רשלנות" קובע:
עשה אדם מעשה שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון
היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת
זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות
- הרי זו התרשלות: ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה
שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".
וסעיף 36 שכותרתו "חובה כלפי כל אדם" קובע: החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם
וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים
במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.
מכאן שלושה יסודות בעוולת הרשלנות:
א. קיום חובת זהירות של הנתבע כלפי התובע.
ב. הפרת החובה על ידי הנתבע.
ג. הנזק שנגרם לאדם אשר כלפיו היה המזיק חייב למלא את החובה.
תנאי מקדמי ליצירת עוולת הרשלנות היא גרימת הנזק. על התובע להוכיח את הנזק שנגרם,
מידתו והיקפו. כמו כן, עליו להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של המזיק -
דהיינו, להוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשיו של המהנדס או האדריכל והנזק.
המבחן לקביעת ההתרשלות הנו: האם מהנדס או אדריכל סביר (בר דעת רגיל) אילו היה נתון
במצבו של הנתבע היה חוזה מראש - כי במעשה שנעשה עלול להיגרם נזק לאותו אדם שנפגע
בפועל והיה עשוי לנהוג כאשר נהג או לא!
השופט ברק קובע (ע"פ 186/80 פ"ד ל"ה )1) עמ' 779 ):
"הקטגוריות של הרשלנות לעולם אינן סגורות, לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על
השמרים, אלא נקבעות הן בהתאם לתחושת המוסר והצדק החברתי והסוציאלי וצורכי החברה
המשתנים. כמובן, עם שינוי הגישות החברתיות מאבדים אינטרסים מסוימים את חשיבותם
ואילו אינטרסים אחרים זוכים לבכורה".
ומוסיף השופט ברק במאמרו (משפטים כרך כ"ט תש"ן 644):
"הרשלנות מבוססת על עיקרון הבנוי על מדיניות... המאפיין לעיקרון זה שהוא מבוסס על
ערכים אתיים (הגינות, צדק, מוסר), על מטרות חברתיות (כגון פיצוי הנזק) ועל אמות
מידה (כגון סבירות). בגיבוש של העיקרון יש לשופט שיקול דעת נרחב".
בפסק דין שנתן בית המשפט העליון בנושא שביתת הימאים (ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד
בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל פ"ד מ"א ( (3169) ובהסתמך על ספרות אנגלית, קובע בית המשפט
שמונה שיקולים שעל בית המשפט להביא בסוגיית הרשלנות:
(א) מה הייתה ההסתברות שהנזק יארע?
(ב) מה היו עשויות להיות ההוצאות הכרוכות במניעת הסיכון?
(ג) מה מידת רצינותו של הנזק או הפגיעה שהיו צפויים?
(ד) מהו הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לסיכון?
(ה) מי היה בעמדה הטובה ביותר כדי למנוע את הסיכון?
(ו) מי הפיק את התועלת הרבה ביותר מהפעילות שגרמה לסיכון?
(ז) מהי רמת הזהירות שאנשים אחרים היו נוקטים בדרך כלל לגבי סיכונים דומים?
(ח) האם דרושה, בנסיבות אלה, על פי חוק חרות רמת זהירות פרטיקולרית? מובן שאין זו
רשימה סגורה של שיקולים וניתן להוסיף או לגרוע מהם לפי נסיבות העניין.
יש לציין כי השיקולים האמורים ודומים להם, כוחם יפה הן בשלב התיאורטי-מושגי, והן
בשלב הקונקרטי-מעשי של קביעת החובה.
מיהו האדם הסביר?
כפי שציינו כדי שתוכח רשלנות צריכה התנהגותו של המהנדס והאדריכל לסטות מרמת ההתנהגות
של המהנדס והאדריכל הסביר.
הגדרת "האדם הסביר" היא למעשה קביעה של בית המשפט, כפי שאומר השופט ברק בבג"צ
935/89 (פד"י מ"ד ( (2513) :
"הסבירות אינה עניין פרסונאלי. היא עניין מהותי. לא סבירות של מקבל ההחלטה עושה את
ההחלטה לסבירה, אלא סבירותה של ההחלטה עושה את המקבל אותה לאדם סביר. סבירותה של
ההחלטה נקבעת על פי המשקל הפנימי הראוי שניתן לגורמים העיקריים המעצבים אותה".
"סבירות היא לעולם פועל יוצא של הגורמים הרלבנטיים ושל המשקל הראוי שיש ליתן להם
ביחסים הפנימיים, מושג הסבירות מניח תפיסה פלורליסטית והמכירה בקיומם של מספר
שיקולים ראויים והמבקשת לאזן ביניהם על ידי מתן שיקול "ראוי" ליחסים הפנימיים
שביניהם".
בקביעת הסבירות מצטרף בית המשפט לתהליך החקיקה, על ידי כך שהוא מעצב את האינטרסים
שיש להגן עליהם לדעתו.
הפרת "חובת חקיקה"
גורם נוסף לחיוב בנזיקין של בעל מקצוע הוא הפרת חובה חקוקה.
סעיף 63 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע:
א. מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה
זו והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה
לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק, אולם אין האדם האחר
זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון
להוציא תרופה זו.
ב. לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי
פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני
אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני.
בפסק הדין (שצוטט כבר קודם בנושא שביתת הימאים) מצטט בית המשפט בעניין הפרת חובה
חקוקה את השופט ברק:
"8. בע"א 145/80 פד"י לז ( (1113 נותחו יסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה והם
חמישה במספר:
(א) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק (ב) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק (ג) המזיק
הפר את החובה המוטלת עליו (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק (ה) הנזק אשר נגרם הוא מסוג
הנזק שאליו נתכוון החיקוק".
בכל מקרה יש לבדוק את החיקוק המתאים. עיקרם של הדברים למקצועות הבנייה והאדריכלות
הנו בחוק התכנון והבנייה (תשכ"ח - 1968 ) ותקנותיו.
בתי המשפט רואים את החוק והתקנות כמי שבא להגן על הדייר והמשתכן ומטילים חובה על
האדריכל והמהנדס בגין אי קיום התקנות.
לדוגמה: לפי חלק טו' (יציבות הבניין) של תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו
ואגרות), התש"ל -1970 , מחויב מתכנן שלד הבניין להגיש חישובים סטטיים כתנאי לקבלת
היתר בנייה.
נניח שהוא לא נהג כך וקרה נזק לדייר, אזי מוגשת נגד המתכנן תביעה על הפרת חובה
חקוקה. למרות שהתקנות באות לקבוע קריטריונים לתכנון, יש בהם כדי לשמור על האינטרסים
של היחיד המשתמש בבניין.
בנידון זה נקבע גם שתוכנית מתאר ואף היתר בנייה הם כדין חיקוק לצורכי הפרת חובה
חקוקה, וניתן לתבוע מתכנן ו/או רשות ציבורית בגין נזק שנגרם מתכנון ו/או ביצוע
בניגוד להיתר בנייה ותוכנית מתאר.
מקורות לרשלנות
עו"ד אברהם זר מסכם בספרו "רשלנות מקצועית של עורכי דין, רואים, מהנדסים
ואדריכלים" (הוצאה "תמר" חיפה) את חובותיהם של הארכיטקטים והמהנדסים בהסתמך על פסקי
דין שניתנו בארץ, באנגליה ובאוסטרליה בנושאים של רשלנות מקצועית.
נציין להלן מספר מועט של נושאים מרכזיים שעליהם ניתן להצביע כמקורות לרשלנות:
חובת השימוש בזהירות ובמיומנות לפי הפרקטיקה המקובלת בין בעלי המקצוע הממוצעים
באותה עת.
כל עקרונות הזהירות והמיומנות מתייחסים לזמן שבו בוצע התכנון ולא למצב שבו מתברר
הדיון (זמן רב אחרי כן). לכן יבדוק בית המשפט מהו התקן שהיה בזמן תכנון המבנים, מה
היו הנורמות התכנוניות, כיצד נהגו בעלי מקצוע באותה תקופה ועוד.
מצפים מהאדריכלים ומהמהנדסים שיהיה להם ידע בהוראות החוק הרלוונטיות למקצועם, במידה
כזו המאפשרת להם ביצוע עבודתם בצורה נאותה.
דרישה זו היא חמורה כלפי המתכנן הרגיל שאינו בקי בדרך כלל בהוראות החוק. לאחרונה,
בחנה קבוצת מומחים (חברת "אנוש" אדר' שמאי אסיף, אדר' דוד שלסקי וכותב מאמר זה) את
הוראות החוקים הרלבנטיים ומצאה קרוב ל-10,000 עמודים של הוראות חוק, תקנות, תקנים
והוראות גופים הנוגעים לנושאי הבנייה. משרד הפנים עוסק בהכנת קובץ תקנות חדש לענף
הבנייה.
ועל זה אומר השופט א.סטרשנוב בפסק הדין בע"א 882/93 (ת"א) (אילון חברה לביטוח בע"מ
נ' אברהם וזילדה קוצר דינים מחוזי, כרך כו' ( (2729):
"עינינו הרואות כי בעל המקצוע הסביר חייב לנהוג במיומנות ובמקצועיות ראויים, ובעיקר
לדעת את הוראות החוק הרלבנטיות הנוגעות לתחום מומחיותו ואומנותו. דומה, כי בחובה
בסיסית זו לא עמד המערער במקרה זה הן מכוח החוזה שנחתם בינו כמתכנן לבין חברת גד
כמבצעת והן מכוח דיני הרשלנות הכלליים".
הרשלנות הנה גם תולדה של החוזה שנכתב בין הצדדים.
כל חוזה תכנון כולל הוראות לגבי אחריותו של המתכנן, כגון אלו העומדות להיכלל בחוזה
התכנון שמוכן על ידי החשב הכללי עבור משרדי הממשלה.
"5. הצהרת המתכנן
א. המתכנן מצהיר כי הוא מכיר את מהות העבודה ההנדסית המוזמנת אצלו וכי הוא בעל ידע,
ניסיון, הכשרה מקצועית ומומחיות מתאימים בכל התחומים של העבודה ההנדסית וכי הנו בעל
האמצעים והציוד המתאימים לביצוע התחייבויותיו על פי חוזה זה.
ב.1) המתכנן מצהיר כי הוא מתחייב לבצע את העבודה ההנדסית בנאמנות וברמה מקצועית
גבוהה, והוא אחראי לטיב העבודות שהוזמנו, שהוכנו או שבוצעו על ידו או בפיקוחו".
"14. אחריות מקצועית
א. המתכנן יהיה אחראי לכל נזק, הפסד או אובדן שייגרמו למזמין עקב העבודה ההנדסית
ו/או כתוצאה ממנה ו/או שיהיו כרוכים בה, עקב רשלנות ו/או התנהגות אחרת של המתכנן.
המתכנן מתחייב לשלם למזמין את עלות הנזק, ההפסד או האובדן, שייגרמו כאמור.
ב. המתכנן יהיה אחראי כלפי צד שלישי בגין נזק, הפסד או אובדן שייגרמו לו עקב העבודה
ההנדסית ומתחייב לשלם לצד שלישי או לשפות את המזמין בכל סכום שיחויב בו ו/או שישולם
על ידו בגין הנזק, ההפסד או האובדן. בנוסף מתחייב המתכנן לשלם למזמין את ההוצאות
שייגרמו לו עקב התביעה. המזמין מתחייב להודיע למתכנן על כל הגשת תביעה נגדו בתוך
זמן סביר לאחר הגשתה".
סעיפים אלו הופכים את המתכנן לאחראי גם בדיני החוזים בנוסף לדיני הנזיקין.
חובה על המהנדס והאדריכל לבדוק את הקרקע שעליה מתעתדים לבנות.
נושא זה נדון במספר פסקי דין בארץ, לדוגמה בסיפורו המופלא של הבניין ברחוב יפתח 20
בתל אביב שנגלל בפסקי הדין - ע"א 573/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובצין ואחרים (פד"י
מא' ) 365 2) ) ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בליבאום ז"ל ואחרים
(פד"י מט' ) 485 5)) ותופס מקום נרחב במשקל שניתן לרשלנות המהנדס. בהקשר זה נביא את
דברי השופט מ. סלוצקי נשיא בית הדין המחוזי בחיפה (פס"ד מחוזי - ת"א 1202/92 ( ח"י)
רוני ניסבאום נ' טורין סימונה ואחרים, דינים מחוזי כרך כו' () 1565) :
"דעתי היא, כי האדריכלים והמהנדס התרשלו בכך שתכננו את הבניין, כל אחד בתחומו, בלא
שהייתה בפניהם חוות דעת של יועץ קרקע.
הנתבעים 4-1 הסתבכו בעדותם לעניין קיומה של חוות דעת ועדותם לעניין זה אינה אמינה
עלי, ורק מדגישה את החשיבות הרבה שייחסו לחוות דעת זו. התעלמות מהצורך בחוות דעת של
יועץ קרקע פירושה שעבודת התכנון והפיקוח שלהם נעשתה בצורה בלתי מקצועית ורשלנית
וכפי שהתוצאות מראות, מה גם שהם היו מודעים לבעייתיות של אדמות יבניאל. תכנון
ובניית כלונסאות בלא הסתמכות על בדיקת קרקע נאותה באדמה בעייתית היא בבחינת הפרת
חובה מקצועית שהייתה מוטלת על נתבעים אלה כלפי התובעים".