נזילה מצנרת מים בבניין גורמים ודרכי מניעה
המאמר מתאר מדוע מתפתחות נזילות בבניינים וכיצד ניתן למנוע אותן
תיאור מצב הנזילות בצנרת הדירתית בעבר
בעבר הרחוק לא נתגלו נזילות בצנרת המתכתית בדירות בנייני מגורים אלא לאחר עשרות שנים, כאשר כתוצאה מתהליכים איטיים וארוכי שנים של קורוזיה פנימית נוצרו פרצות בצנרת. עיקר הבעיות נבע מתופעת התא הגלווני הנוצר בין אביזרי פליז לצנרת המגולוונת. החורים התחילו להופיע כמו מורסות בצנרת המגולוונת שליד הברזים והאביזרים האחרים, ובעיות דומות התגלו בצינור המגולוון בקטע הקרוב לחיבור עם צינור הנחושת בו משתמשים
לעתים גם כיום ביציאה ובכניסה לדודי מים חמים בדירה.
במספר גדול של מקרים התברר, כי נזילות מים מתחת לריצוף, מחיבור צנרת הדלוחין במקלחת או מתחת לאמבטיה גרמו להרטבה מתמשכת של חול המילוי, וכתוצאה מכך נוצר חור עקב קורוזיה חיצונית בצינור.
המעניין היה, שכאשר הוצאו להחלפה צינורות בני שלושים שנה אשר במהלך חייהם לא נרטבו כלל - הגלוון החיצוני שלהם נראה כחדש.
עם זאת, הצד הפנימי של הצינורות היה מכוסה בשכבות עבות של אבנית ומוצרי קורוזיה, ואלה גרמו לנפילה הולכת וגוברת של הלחץ בצינורות ולקשיים בהספקת המים בלחץ הדרוש לקצוות הרחוקים של הצנרת.
תופעה זו היתה הסיבה העיקרית לצורך בהחלפת הצנרת הישנה - השלמה אמנם - בחדשה.
בבדיקת צנרת שהותקנה במכון וייצמן לפני קום המדינה ניתן היה לראות בבירור את המיניום שהושם על ההברגות בחיבורי הצינורות. הצד החיצוני של הצינורות נראה כחדש, אך בדיקת חתך דופן הצינור גילתה גומות רבות שחדרו לדופן והיו קרובות לחירור מלא של הצינורות. מעניין להביא ממצא הנוגע לענייננו מתוך מחקר-סקר שנעשה על ידיהמכון לחקר הבנייה בטכניון עבור משרד השיכון, ואשר בדק אלפי דירות שנבנו על ידי משרד השיכון בשניםהראשונות להקמת המדינה.
במחקר התברר שמשך החיים של הצנרת הדירתית שהיתה עשויה כולה מצינורות מגולוונים
שיוצרו בישראל הוא שלושים שנה.
מרבית ההתפתחויות שחלו בארץ בתחומים שונים הקשורים לענף הצנרת הדירתית הביאו לשינויים לרעה בתחום העמידות ארוכת הטווח של הצנרת הדירתית, ולא אחת אנו נתקלים בתופעות נזילה כבר בשנה-שנתיים הראשונות לאכלוס הבתים.
מי שחווה נזילות כאלה בדירתו החדשה וראה את החורים הנפערים ברצפת הקרמיקה היפהפייה
שהתקין, יודע בוודאות כי אכן חלו שינויים, ולא לטובה.
כדי להשיג פתרונות טובים לבעיות הנזילה, יש לחקור אותן ולהגיע להבנת התהליכים הגורמים להן. כפי שיתברר בהמשך, השינויים לטובה לא יחולו על ידי שינוי פרט אחד. הדבר מותנה בהפעלת מספר אמצעים אצל כל הגורמים הקשורים לנושא: המתכננים (מהנדסי האינסטלציה, האדריכלים), המבצעים (קבלן האינסטלציה והשרברבים), המפקחים לסוגיהם השונים (ובכלל זה יש להביא את הגורם המכונה "אינספקטוראט"), התקנות והתקנים הקשורים.
בתכנון ובהתקנה של מערכות הצנרת, היצרנים של המוצרים השונים, הקבלנים והיזמים אשר באחריותם הכוללת על הבניינים הם למעשה האחראים בפני הלקוח על תקינות הבניין על כל מרכיביו.
שינויים שחלו בתחומים שונים והשפעתם על הנזילות המתגלות בצנרת הדירתית כיום
במהלך השנים חלו שינויים במספר תחומים הקשורים, בסופו של דבר, להתנהגותה של
הצנרת הביתית:
1 . עלייה ברמת החיים.
2 . שינויים בטיב המים הזורמים בצנרת.
3 . תקנות חדשות המשפיעות על טיב המים מהיבט של קורוזיה.
4 . שינויים בתקנות החשמל (הכנסת הדרישה להארקה ע"י יסודות הבניין).
5 . ירידה ברמת הביצוע.
6 . שימוש בחומרי צנרת דלוחין ושפכים מטיב ירוד.
7 . שינויים במערכות מים חמים סולריים.
להלן נסקור את השינויים ונבהיר את השפעתם השלילית על הצנרת.
עלייה ברמת החיים:
בעבר, חימום המים נעשה על ידי דוד מים חשמלי דירתי שהיה מותקן בחדר האמבטיה או בצמוד לו, וצנרת החלוקה היתה קצרה ורובה לא עבר בריצפה. העלייה ברמת החיים גרמה למספר שינויים:
א.שימוש מסיבי במערכת מים חמים מרכזית. החימום המרכזי נעשה בתחילה באמצעות דודי מים חמים מוסקים בדלק או מחוממים בחשמל, שהיו ממוקמים במרתף או בקומת הקרקע, ולפני כ-15 שנה הוחל בשימוש במערכות אנרגיית שמש מרכזית שהותקנו על הגגות. כתוצאה מכך עלו טמפרטורות השימוש, גדל אורך הצנרת, ונולדה תופעה שלא הייתה ידועה בעבר: קורוזיה פנימית מהירה שחוררה את הצינורות תוך 7-3 שנים. התופעה הייתה קשורה בהיפוך פוטנציאל שכבת הגילוון ביחס לפלדה המוגנת, ובמקרים רבים היא התרכזה לאורך תפר הריתוך. על פי הניסיון מתרחש היפוך הפוטנציאל בטמפרטורה של 55 מעלות ומעלה, ובמקרים קיצוניים הוא גורם לחירור אפילו תוך שנה אחת.
כתגובה לתופעות אלה שונתה הדרישה, ולמערכות מרכזיות לאספקת מים חמים נדרש וצינורות ללא תפר בעובי גדול יותר - סקדיול 40.
בתקופה הראשונה, כאשר לצורך בידוד נעשה שימוש רב בצמר סלעים וזכוכית, נולדו גם בעיות של קורוזיה חיצונית בצינורות המבודדים, וזאת כתוצאה מכניסת מים לתוך הבידוד. בהתחלה ניסו לפתור את הבעיה בכך שהקו החוזר במערכת החימום המחזורית היה עשוי כולו מנחושת. אלא שאז התברר כי נוכחות הנחושת גרמה להחרפה גדולה של תופעת הגימום, החרפה שפגעה גם בצינורות ללא תפר, ובציבור פורסמו באותה תקופה הנחיות למניעת עירבוב צינורות נחושת במעגל זרימה מחזורי עם צינורות מגולוונים. קבלני הבניינים, שראו כי מירב הבעיות התרכז במערכות
מרכזיות לחימום מים, חזרו למערכות דירתיות. פירוש הדבר, בבניינים עד 4 קומות, מערכות תרמוסיפוניות או דוד מים חשמלי לכל דירה. גם כשמדובר במערכות אנרגיית השמש בבתים רבי קומות, הרעיון הוא להביא לכך שאספקת המים תהיה דירתית ולא מרכזית. באמצעות המיתקן המרכזי נאספת רק אנרגיית השמש, ואילו חום המערכת מובא לכל דירה ודירה במערכת סגורה, כאשר המים של הדירה הבודדת מתחממים באמצעות מחליף חום הנמצא בתוך דוד
האגירה הדירתי. אספקת המים החמים הופכת, איפוא, לאספקה דירתית ולא ביתית. מערכת אנרגיית השמש הופכת במקרה זה למערכת סגורה, ותופעות הקורוזיה הפנימית במערכות סגורות היא זעירה ביותר.
ב. גובה הבניינים גדל ומספר רבי הקומות עלה. פירוש הדבר מהלכים ארוכים מאד של קווי צינורות והעברת מספר רב של צינורות בקירות או בפירים. ככל שהקווים ארוכים יותר, הסיכוי לתקלות גדול יותר.
ג. מספר החדרים בדירה הממוצעת עלה, וכמוהו מספר הקבועות התברואיות. לעתים קרובות מותקנים כיום שני בתי שימוש בדירה אחת.
הארכיטקטים תכננו את חדרי הדירה ללא כל ניסיון לצמצם את אורך הצינורות העוברים בריצפה.
שינויים בטיב המים הזורמים בצנרת:
טיב המים בישראל הולך ונעשה גרוע מההיבט של קורוזיה. לדוגמה: תכולת הכלורידים במים גדלה באופן קבוע במשך שנים רבות, ונתונים על כך ניתן לראות בתרשים שלהלן, אשר הופיע בפירסום חדש של נציבות המים: "זיהום מים ושימור אקוויפרים - המלחה וניטראטים".
התרשים מראה בבירור כי העלייה הממוצעת בתכולת הכלורידים בכל קידוחי אקוויפר החוף בישראל מ-1967 ועד 1993 היא של כ-50%.
קריטריונים מספר להערכת קורוזיביות של מים כלפי מתכות קובעים שתכולת כלורידים של עד 100 מ"ג כלור בליטר אינה נחשבת לקורוזיבית. ערכים גדולים מ-100 מ"ג כלור בליטר מעידים על קורוזיביות כלפי מתכות. הקורוזיביות הולכת וגדלה ככל שגדלה תכולת הכלורידים. להבהרת עניין כמות המלחים והקורוזיה נציין, כי מים מליחים מכילים כמויות גדולות מאד של כלורידים, ועל כן נחשבים לקורוזיביים מאד. מים כאלה גורמים, למשל, לבעיות חריפות של התקפה על ציוד הקידוח בחברת מקורות, ורק לאחרונה נערך מחקר ונעשו בדיקות למציאת חומרים עמידים בתנאי
מים אלה. למותר לציין שמי-ים, המכילים כ-3% כלורידים, נחשבים לקורוזיביים ביותר אפילו כלפי פלב"מ
(נירוסטה).
עליית קוריזיביות המים משפיעה גם על שלמות ואטימות ציפויי המגן הטבעיים הנוצרים על פני הצנרת. בעבר, כאשר תכולת הכלורידים היתה נמוכה, נוצרה שיכבת מגן רצופה ויציבה של אבנית (מעורבת בכמות קטנה של חלודה) על פנים הצנרת הביתית. כיום, כאשר תכולת הכלורידים גדלה מאד, שכבות המגן הנוצרות לעתים הן פורוזיביות. פירוש הדבר הוא שהשיכבה הנוצרת כיום איננה רצופה ואיננה אטומה, ולכן אינה מסוגלת להגן היטב על המתכת שמתחתיה.
כמויות החלודה שבתוך הציפוי גדולות במידה ניכרת מאלו שהיו בעבר.
תכולת הניטראטים במי ישראל עולה לעיתים ובמקומות רבים אף בשיעורים גבוהים עוד יותר, ובערכים העולים בהרבה על המותר.
הניטראטים מעידים על חדירת זיהום ביוב ומי השקייה לתוך מאגרי מי התהום, וחדירת הזיהומים
מלמדת כמעט תמיד גם על חדירת תכולת מלחים גבוהה יותר לתוך מי הקידוח.
חשוב לציין כי הניטראטים הם חומר הגורם לפסיבציה (תהליך שבו המתכת הופכת לפסיבית ואינה ניתקפת על ידי הסביבה) של האבץ, שהוא המרכיב העיקרי של שכבת הגילוון. בעבר נתן האבץ הגנה קתודית לכל נקודה שבה הפלדה של הצינור מתחת האבץ היתה פגומה ועצר את ההתקפה על הפלדה. אולם, מאחר שהאבץ הופך לפסיבי כתוצאה מנוכחות הניטראטים במים, הרי מקום שבו הציפוי נפגע או לא קיים - לא יקבל הגנה. יותר מכך: הפסיביות מתייחסת רק לאבץ ולא לפלדה. הפלדה נשארת אקטיבית, ולעתים האקטיביות שלה גדולה מזו של שיכבת הגילוון.
יוצא מכך שהנקודות הבודדות והקטנות, שציפוי האבץ שלהן נפגע ומתגלית הפלדה, מתחילות לתת הגנה קטודית לציפוי האבץ שבסביבתן והן נתקפות במהירות גדולה ומחוררות תוך תקופה לא ארוכה. בתופעות כאלה, אגב, נתקלנו גם בצנרת מים קרים בירושלים ובראשון לציון. תופעה נוספת הקשורה בגילוון ובנוכחות ניטראטים היא תופעת קורוזיה בין-גבישית של האבץ.
כאן ניתקפת בקורוזיה רצועה צרה שבין גבישי האבץ, והתוצאה היא חדירת קורוזיה לעומק מחד, והתקלפות גבישי אבץ מפני השטח מאידך. במקרה כזה, כאשר פותחים למשל את ברזי האמבטיה מוצאים במים חתיכות חומר אפור.
תקנות חדשות המשפיעות על טיב המים מהיבט של קורוזיה:
לפני שנים לא רבות יצאה תקנה שכל ישוב חייב לחטא את מי הרשת שלו כצעד המבטיח כי במקרה של חדירת זיהום בקטרי למים, הזיהום ייקטל לפני שיגרום לנזק ולמחלות אצל השותים מן המים. כך קרה שאפילו ישובים אשר מימיהם נתקבלו מקידוחים מקומיים ולא היו זקוקים לחיטוי, התחילו להוסיף למים חומרי חיטוי שונים. והנה, במחקרים שנעשו ברחבי העולם התברר כי הטיפול בכלור מגביר את קצב הקורוזיה של נחושת וסגסגותיה פי עשרה ויותר. מקרה מסויים של נזילות שארע בירושלים נמסר לטכניון לבדיקה, שבסופה הגיעו למסקנה כי האחראים
לקורוזיה היו יוני נחושת. המאמצים שנעשו בטכניון למציאת המקור לנחושת לא נשאו פרי. באותה תקופה חקרתי מספר מקרי נזילות במקומות שונים בארץ, והגעתי למסקנה שחדירת יוני הנחושת נגרמה עקב קורוזיה של אביזרי הפליז שמהם עשויים כל הברזים, השסתומים החד-כיווניים ומודדי המים. התקפה מוגברת זו נבעה משני גורמים:
א.עליית קורוזיביות המים כלפי פליז שמקורה בריכוזי כלור המוחדר למים לצרכי חיטוי.
ב.שינויים במבנה החומרים שמהם עשוייה מערכת מד-המים הדירתי.
בעבר, בין כל שני אביזרי פליז היה מותקן אביזר מיציקה חשילה, אשר נתן הגנה קתודית לאביזרי הפליז שלידו ומנע את התמוססות הנחושת. כיום נוהגות עיריות ומועצות רבות בארץ להרכיב מערכת שלמה של אביזרים ומודדים שכולם עשויים פליז. אביזרים כאלה ניתקפים בתופעת קורוזיה המכונה דצינקיפיקציה, ויוני נחושת שנוצרו בתהליך ההתקפה
נעים לעבר צנרת הנחושת וגורמים להתקפה של גומות.
שינויים בתקנות החשמל:
בשנת 1984 הוכנסה לחוק החשמל דרישה לביצוע הארקת החשמל בבתים באמצעות יסודות הבטון המזויין ומבנה הבטון המזויין של הבניין. במסגרת חוק זה נידרש חיבור של צנרת המים לפס השוואת הפוטנציאלים המחובר אל הארקת היסודות. יוצא מכך שצנרת המים, שבעבר היתה עצמאית מהיבט של קורוזיה, נאלצת מאז יישום החוק להיות מחוברת אל ברזלי הזיון של הקונסטרוקציה.
ידוע כי ברזלי הזיון המצויים בתוך בטון נחשבים לפסיביים מהיבט של קורוזיה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהבטון, שהבסיסיות שלו גבוהה מאד, יוצר שכבת הגנה מצוינת על הפלדה, וזו יכולה להישמר במשך עשרות ומאות שנים ללא כל סימן של קורוזיה. ואולם, חיבור ברזלי הזיון אל הצינורות המגולוונים יכול לגרום לתא קורוזיה חריף ביותר בכל מקום שבו קיימת הרטבה של חול המילוי. הרטבה כזו גורמת ליצירת קשר חשמלי (אלקטרוליט) בין הזיון לצינור. הפרש הפוטנציאלים החשמלי הנוצר בין ברזלי הזיון לבין הצינורות המגולוונים מגיע עד ל-0.7 וולט, בעוד שלפני יישום חוק הארקת היסודות הפרש פוטנציאלים שיכול היה להיווצר בין שני חלקי צינור מגולוון היה מקסימום
0.1 וולט. ואמנם, מאז הוחל ביישום חוק זה נתקלתי במקרי קורוזיה מהירים מאד בתוך ריצפת הדירה. מקרי קורוזיה מהירים מתרחשים גם בחצר הבניין משום שהצינורות בחצר מחוברים חשמלית להארקת היסוד.
ירידה ברמת הביצוע:
בשנים שבהן קיים "בום" בענף הבנייה, כמו זה שהתעורר עם התחלת גל העלייה הגדול מרוסיה, קיימת דרישה עצומה לקבלני ולעובדי אינסטלציה. אולם מאחר שכמות אנשי המקצוע נקבעת על פי היקף הבנייה בתקופות שלפני הבנייה המואצת, נוצר מחסור באנשי מקצוע טובים ורמת הביצוע של מערכות האינסטלציה יורדת מאד.
אחד הביטויים לכך הוא עלייה משמעותית במיספר הנזילות ברצפת הדירה. באיזור פיתוח שבו ניבנו 900 ווילות ובכולן צינורות מגולוונים, הופיעו נזילות בכ-30 בתים. מאחר שאת האינסטלציה הרכיבו שלוש חברות שונות, ביקשתי מהיזם את רשימת הבתים עם הנזילות לפי שמות הקבלנים שביצעו את האינסטלציה. כבר מרגע קבלת המידע היה ברור כי מרבית הנזילות קרו אצל קבלן אינסטלציה אחד מתוך השלושה. בבדיקות שנעשו בצינורות שנפגעו והוצאו מהרצפה התגלו תופעות המעידות שרמת הביצוע של הצנרת היתה ירודה.
שימוש בחומרי צנרת מטיב ירוד למערכות הדלוחין: והשפכים
ה"בום" בענף הבנייה יצר גם מחסור בחומרי בנייה, כולל מחסור בצנרת. קבלן שהתחייב לסיים את עבודתו בתאריך מסויים מוכן לעשות הכל כדי לעמוד בדרישה, ואינו בודק בציציות החומרים בהם הוא משתמש. כך קרה שצינורות שפכים ואטמים מפלסטיק שיוצרו במפעלים קטנים בשטחים מצאו דרכם לבניינים, וזאת על אף שיוצרו ללא בקרת האיכות הקיימת בתעשיית הפלסטיקה המתקדמת בארץ. אחד ה"להיטים" של אותה תקופה, שהוכנס לשימוש בחיבור בין צינורות שפכים, היה אטמים שנראים, אמנם, אלסטומריים, אך למעשה הם פלסטיים רגילים, עשויים פי.וי.סי. גמיש. שימוש באטמים כאלה מביא לכך שתוך זמן קצר נפגמת אטימות החיבורים
ומתחילה נזילת מים מהצנרת לתוך מילוי הריצפה, וכשרטיבות כזו מגיעה לצינור מגולוון היא יוצרת בו חור תוך מספר חדשים.
שינויים במערכות מים חמים סולריים:
לפני כ-15 שנים התקבל חוק שחייב קבלנים להתקין בבניינים רק מערכות סולריות, וכתוצאה מכך עלה היקף השימוש במערכות כאלה במידה ניכרת. שנים מספר לאחר הפעלת החוק החלה חדירה גוברת והולכת של צנרת נחושת לקולטים, וזאת למרות שקובצי הנסיון הטוב - - Practice of Code שפורסמו בעולם על סמך ידע וניסיון מצטבר בארצות רבות התריעו נגד התקנת צנרת נחושת לפני צנרת מגולוונת. בבדיקת תופעות קורוזיה שנערכה לאחרונה התברר שהאינספקטוראט ציין כי מצא צינורות נחושת לפני צינורות מגולוונים, אך הוא לא פסל צורת התקנה זו.
הדבר היחיד שצויין בנושא זה בדו"ח האינספקטוראט היה ש"קיים חשש לשיתוך (קורוזיה) עתידי".
כדי להמחיש את אחריותם של קולטי הנחושת ליצירת חורים בצנרת היורדת מהגג אביא את המקרה הבא: לפני כשנתיים נבנו במפרץ חיפה 8 בניינים בני 4 קומות כל אחד. כל שמונת הבניינים נבנו על ידי אותו קבלן, אספקת המים עבור כולם הייתה ממערכות שמש תרמוסיפוניות רגילות, תיכנון הצנרת והתקנתה היו זהים בכל הדירות, וכך גם טיב המים שזרם בצנרת. כל הבניינים אוכלסו בערך באותו זמן. ההבדל היחיד היה, שבארבעה מהבניינים הותקנו
קולטי נחושת ואילו בארבעת הבניינים האחרים הותקנו קולטים מצינורות מגולוונים. כשנקראתי למקום כשנה וחצי אחרי האכלוס התברר, כי בבתים שבהם הותקנו קולטי נחושת התגלה מספר גדול של חורים בצנרת היורדת מהגג לדירות. צבעם של המים החמים שהגיעו לברזים היה חום, ובדיקת תכולת הנחושת שנעשתה על-ידי במספר דירות הראתה במים כמויות נחושת גדולות מהמותר. בבתים בהם הותקנו קולטים מצינורות מגולוונים לא התגלתה אפילו נזילה אחת.
לסיכום נקודה זו נדגיש, כי התקנת צינורות נחושת לפני צנרת מגולוונת אסורה על פי התקנות בישראל, ומי שנוהג אחרת מסכן את הצנרת המגולוונת שלו. תפקיד המתכננים להבטיח באמצעות המפרטים כי לא יימצאו צינורות נחושת לפני צינורות מגולוונים, ותפקיד המפקחים להשגיח בקפדנות שההתקנות תתבצענה כיאות. האינספקטוראט עצמו חייב להיות תקיף וחד-משמעי: בדו"חות שהוא מוציא אסור לו לאשר מערכות שליקוי מסוג זה קיים בהן ולהסתפק בהערת-אגב בדבר הסכנות העתידיות משיתוך. באשר לקבלנים, לדעתי עליהם להתארגן ולהוציא מפרט מחייב, ולדרוש מכל מי שמתקשר עימם לצורך התקנת הצנרת הביתית והדירתית על כל חלקיה, שיתחייב לביצוע קפדני ומלא של כל דרישות המפרט, ללא חריגות.
מניעת התופעות שהוצגו לעיל:
במהלך תיאור השינויים ותופעות הקורוזיה שהצגתי לעיל הסבתי את תשומת הלב לאמצעים ולדרישות השונות שניתן ליישמם על ידי כל הצדדים המעורבים, על מנת למנוע את התופעות. ברצוני להציע כאן גישה חדשה להגנת פנים הצנרת, לפיה ניתן לתכנן את מערכת המים בצורה כזו, שלמרות כל המחדלים או הביצועים שייעשו בניגוד לתקנות, המערכת תתפקד כיאות ותיתן שירות ללא תקלות. גישה זו מתייחסת לגורם שלא הוזכר במאמר, והוא השפעת החמצן
המומס במים הזורמים בצינורות על תהליכי הקורוזיה. לא אכנס כאן לדיון מעמיק בנושא זה, ואסתפק רק בציון העובדה שקצב ההתפתחות של כל תהליכי הקורוזיה הפנימית בצנרת הביתית תלוי בתכולת החמצן המומס שבמים.
הקטנת תכולת החמצן במים מאיטה את קצב הקורוזיה, וגם תופעת היפוך פוטנציאל אינה יכולה להתרחש כאשר תכולת החמצן נמוכה.
את הקטנת תכולת החמצן במים ניתן להשיג באמצעות מיתקן המכונה "הגנה אלקטרוליטית", אשר יותקן בכניסת המים הקרים של הבניין. המיתקן ייתן למים המגיעים לבית - הן לצרכי המים הקרים והן לצורכי המים החמים - טיפול שיקטין את תכולת החמצן בהם בצורה אלקטרוכימית. כתוצאה מטיפול זה בכל הנקודות שאליהן יגיעו המים, קצב הקורוזיה יקטן במידה ניכרת ותופעות החירור המהיר תעלמנה. אפקט נוסף של טיפול זה הוא הקטנת קשיות המים המסופקים. המגבלה היחידה של מיתקן ההגנה האלקטרוליטית היא, שהמיתקן מחייב טיפול חד-שנתי, בו
מוחלפות אנודות האלומיניום המצויות בתוכו. דיירי הבית יהיו חייבים לקחת את הטיפול השנתי הזה - שאגב, איננו יקר - על עצמם.
הרווח הנובע מהשימוש במיתקן ההגנה האלקטרוליטית לטווח של שנים רבות הוא עצום :
* לא יתגלו תופעות של מים חומים.
*קשיות המים תרד במידה ניכרת.
*הוצאות האחזקה על תיקונים בצנרת יירדו פלאים.
*יעילות מערכות אנרגיית השמש התרמוסיפוניות תעלה.
*אורך החיים של הצנרת כולה מהיבט של קורוזיה פנימית יעלה במידה ניכרת.
באשר להגנה מפני קורוזיה חיצונית, זו צריכה לכלול שימוש בצינורות מגולוונים, עטופים בצינורות פלסטיים בבית החרושת. רק את השלמת הציפוי על נקודות החיבור של הצנרת ועל גבי האביזרים - ההסתעפויות, הזוויות וכו' - חייבים לבצע באתר אחרי השלמת ביצוע בדיקת הלחץ. בדיקת הלחץ חייבת להשתנות. יש לדרוש שהצנרת תמצא תחת לחץ במשך 24 שעות, ורק בסופן יש לבדוק באמצעות העברת כף היד על פני כל החיבורים וכל האביזרים שלא קיימת אפילו "הזעה". מתברר שהזעה כזו, שבה קיים טפטוף של טיפה כל כמה דקות, אחראית למרבית המקרים של הקורוזיה והנזילות מתחת לריצוף.
המאמר באדיבות אינג' נחום נוה