|
לצבעים משמעות נרחבת הן מבחינה חיצונית, הנראית לעין, והן מהאספקט הפנימי, פסיכולוגי. לצבעים ישנה השפעה מכרעת על חיינו, מחשבותינו ובריאותנו. בפרק זה נזכיר בקצרה חלק קטן מהמשמעויות הנקשרות לכל צבע לפי הפנג שואי. יש להתחשב כמובן בכיוונים, באזורי הבא-גואה, בחמשת היסודות, בגוני יין-יאנג ומעל לכל בהעדפותיכם האישיות ובטעמכם. על מושגים אלה ואחרים תוכלו לקרוא במאמרים המיוחדים להם |
שחור- מרכז בתוכו את כל הצבעים. "בולע" את כולם לתוכו. השחור מייצג את המים, את מסענו בחיים.
הוא דרמטי, נחוש ובולט בסביבה. שחור הוא גם מיסטי ומסתורי ועשוי להפוך לקודר. לא בכדי בתרבויות רבות, מקובל ללבוש צבע זה לאות אבל. צבע זה מסמל חשיבות עצמית, אלגנטיות שקטה ורצינות.
כחול- רוב המים או השמיים שאנו מכירים נקשרים בדמיון לצבע הכחול. על פי מיקומן של הצ'אקרות, המרכזים האנרגטיים בגופנו, הכחול מסמל את צ'אקרת הגרון, הקשורה לביטוי עצמי ולתקשורת. כחול נחשב צבע רוחני, מרגיע ואצילי. בפנג שואי כחול מתקשר הן עם אנרגיית שמיים, אזור מס' 6 בבא-גואה, והן עם אנרגיית העץ, הגובלת בצבע תכלת-ירוק. הכחול הכהה מתקשר לאנרגיית המים.
סגול- צבע חושני ואצילי. יכול להוות את תחילתה של להבת האש המתפרצת, אך גם את הסגול-לילך המרגיע ומאזן. סגול מתקשר לשפע ולמזל -אזור מס' 4 בבא-גואה.
במרכז הקודקוד נמצאת צ'קרת הכתר. צ'קרה זו צבעיה סגול בהיר, היא מתקשרת עם היקום ומסמלת חיבור לעולמות עליונים.
ירוק- מלבד צבע הכסף הפופולרי בעולם- הלוא הוא הדולר, הירוק מסמל צמיחה, התחדשות ובריאות.
מוצרי בריאות רבים מעוצבים בגוני ירוק או מצולמים על רקע הטבע. ירוק מסמל את אלמנט העץ, כיוון מזרח שבו השמש עולה וזורחת, יום חדש נברא. צ'אקרת הלב מקושרת לצבע הירוק, הרגש הפנימי, המסמל את החיים הבלתי-פוסקים בפעימת הלב. ארגוני איכות הסביבה נקראים "הירוקים" ובכל תכנון עירוני מומלץ לשלב "ריאות ירוקות", כלומר שטחים ירוקים לרווחת הציבור.
צהוב- אצל הסינים סימל הצהוב את המלכותי והדרמטי. הקיסר היה לבוש במשי צהוב על גבול הזהב. הסינים קרויים גם "הגזע הצהוב" על-שום גון עורם המיוחד. צהוב נחשב צבע מעורר, עליז וחם. צהוב חיוור יכול להתקשר לצבעי המדבר והאדמה. צהוב -אש, מתקשר לתהילה ולנוכחות מלכותית. צהוב מייצג את השמש, כוכב אשר במשך אלפי שנים שימש כמקור לסגידה ולפולחן. הצ'אקרה המתקשרת לצהוב הנה באזור הבטן, כ-5 ס"מ מעל למיקום הטבור, אזור זה קרוי גם "מקלעת השמש", שממנו, מאמינים, יוצאת האנרגיה לשאר חלקי הגוף.
כתום- באזור טיבט נחשב הכתום לצבע של הנזירים וכן בתרבויות מזרח-אסייתיות רבות. הכתום נחשב צבע רוחני, מרגיע ואצילי אך בהחלט יכול להוות צבע מתגרה ומגרה, בהתאם לגוון שלו. בעיצוב המכסיקני או המרוקני, ניתן למצוא צבע זה, המסמל חמימות, ביתיות והתמזגות עם צבעי המדבר וגוני האדמה החמים של אזורים אלו.
מעט מתחת לטבור, נמצא את הצ'אקרה שצבעה כתום. היא מייצגת את המיניות, את היצירתיות, את כוח-המנהיגות ואת האומץ.
אדום- אם נתבונן על רוב המסעדות הסיניות, נמצא שהצבע האדום שולט ברובן, מבחינה עיצובית. אדום מייצג אצל הסינים, את ההכרה הציבורית, את האש, את המוניטין ואת הכבוד. היצירתיות והפעלתנות מתעוררות לחיים ליד גוני האדום. אדום מעורר אותנו, מושך תשומת-לב כמעט כמו השחור, אך בניגוד אליו מגרה ולא משקיט. אדום הוא צבע הדם, צבע הבד בזירה של מלחמת-שוורים, צבע הווילונות באולמות האופרה והקולנוע ובכך מדגיש את הדרמטיות וההתבלטות. המילה "אדום" בעברית, נגזרת משורש ה"אדם" וה"דם". יש להשתמש באדום בזהירות כדי לא לגרום עצבנות או חוסר-מנוחה. אדום מתקשר למיניות, ל"פאם-פטאליות" כמו גם צ'אקרת ההישרדות הנמצאת בבסיס עמוד השדרה.
לבן- הלבן הוא הצבע "חסר הצבע", המקרין מתוכו את כל הצבעים. הנייטרלי. הלבן יכול להיות אצילי וחגיגי, החל ממגרש הטניס ושיט על יאכטה וכלה בשמלת כלה מתנפנפת. "אנשי הצווארון הלבן" קרויים כך משום עיסוקם ומעמדם הכלכלי האיתן. בתרבויות מסוימות לבן מייצג אבלות, באחרות מסמל טוהר וזכות. לבן מסמל בפנג שואי, מתכת, קור וגם את אלמנט ההר והגות והתכנסות של חורף. במרכז הקודקוד נמצאת צ'אקרת הכתר. צ'אקרה זו צבעה לבן סגול-בהיר, היא המתקשרת עם היקום וקשורה להיותנו פתוחים ורוחניים.
ורוד- ורוד מתקשר לתינוקות, לצבע מתקתק ממש כמו צמר-גפן מתוק בלונה-פארק. הוא צבע אופטימי, עליז ומלא אהבה, מעורר אך עדין. ורוד מומלץ בחדרי-שינה על כל גוניו. ההודים משתמשים רבות בגוון זה לסמל אהבה ותשוקה. ורוד דומה לצבע הוורד, ומלא תקוות ממש כמו בשירה המפורסם של אדית פיאף, "החיים בורוד". בלוטת הטימוס, הממוקמת קרוב לעצם הבריח, מתקשרת לצבע הוורוד. בלוטה זו מייצגת על פי הרפואה האלטרנטיבית, את משכן האהבה.
חום - החום כשמו כן הוא מייצג חום. חומה של האדמה, כלי חרס חומים וספל קפה חם בבוקר. החום מייצג את האדמה, את צבעי החול ואת היציבות. הוא צבע קלאסי, שני אחרי שחור, המשדר צניעות ופשטות. בתקופת מאו-טסה-טונג, בזמן המהפכה בסין, הפך החום להיות צבעם של הפועלים ושל "העם". מומלץ להשתמש בצבע זה כדי לחזק אדמה, לתמוך במתכת, או כדי להחליש אזור שבו המים חזקים מדי וישנה תחושה של חוסר-יציבות ותנועה.
עדיין איזה מתלבטים איזה צבע יתאים לאווירה אותה אתם מעוניינים ליצור? היכנסו לפורום פנג שואי וקבלו מענה ממומחים בתחום.