| גרניט הגרניט שייך למשפחת סלעי היסוד. הוא מורכב בעיקר מהמינרלים קוורץ ופלדספרס המלווים במינרל כהה אחד או יותר. לגרניט מראה גבישי, צבעיו נעים בין ורוד לאפור בהיר עד כהה, והטקסטורה שלו מאופיינת בדרך כלל במראה של "גרעינים" או "נימים" למיניהם. חוזק ועמידות - הגרניט נחשבת לאבן חזקה מאד ועמידה בפני שברים. רוב סוגי הגרניט מצטיינים בדרגת קושי גבוהה ועמידים בשחיקה, שריטות וחומרים חומציים. עם זאת, כמו כל האבנים הטבעיות, הגרניט ניחנת במידה מסוימת של ספיגות ולכן עלולה לספוג כתמים. במקרה זה, חומרת הנזק, אם נגרם, תלויה בגוון ובטקסטורה של הגרניט. הגרניט משמשת בעיקר למשטחי מטבח, חיפוי קירות, ריצוף ומדרגות במבני ציבור (פחות לריצוף בתים פרטיים בעיקר בגלל המחיר ובעייה עיצובית). ניתן להשתמש בה ביישומי פנים וחוץ. את הגרניט מחזיקים במפעל בצורת לוחות. אריחי גרניט ניתן לקבל על פי הזמנה. אבן גיר אבן הגיר מקורה בסלעי המשקע. היא מורכבת בעיקר מהמינרלים קלציט או דולומיט או הרכב של שניהם יחד. המאפיין הבולט של אבני הגיר הוא מאובנים, חלקי אבן ו"גידים" ו"נקודות" למיניהם. זוהי אבן נפוצה מאוד המשמשת לריצוף משטחים, מדרגות וחיפוי, בין השאר בחדרי אמבטיה. היא אינה מומלצת לשימוש במשטחי מטבח. אבן הגיר ניחנת ברמת ספיגות גבוהה יחסית (גבוהה מזו של הגרניט והשיש) ורגישות רבה להכתמה. היא אינה עמידה בחומרים חומציים ובעלת עמידות נמוכה יחסית בשחיקה. במקרה של שריטות או של פגיעה על ידי חומר חומצי ייגרם נזק לפני המשטח, אך ניתן לתקנו על ידי ליטוש. היא מתאימה ליישומי פנים ולרוב יישומי החוץ בעיבוד שאינו מבריק. את אבן הגיר ניתן למצוא בצורת לוחות ובצורת אריחים. במשפחת אבני הגיר נכללות כל האבנים הישראליות: אבן חברון, אבן מצפה, גלילית, עצמון, כורכר ואבן ירושלמית. בקבוצה זו נמצאות גם הטרוורטין- אבנים תורכיות וספרדיות למיניהן. |
| שיש מקור המילה "שיש" ביוונית, ומשמעותה היא אבן זוהרת. לאבן השיש יש שתי הגדרות האחת מדעית והאחרת מסחרית: מבחינה מדעית אבן השיש היא אבן גיר מותמרת, דהיינו אבן גיר אשר עברה שינויים מטמורפיים. ההגדרה המסחרית של השיש דומה לזו של אבן הגיר (על פי המכס בישראל ההגדרה היא סלע קריסטליני המורכב מקלציט ו/או דולומיט ו/או סרפנטין שיכול לקבל ברק בתהליך מכאני). כדאי לדעת שבהרבה אולמות תצוגה משתמשים במילה "שיש" לתיאור אבני גיר, לדוגמה "שיש חברון". בגלל ההגדרה השונה עלול הצרכן לשלם עליהן כפליים. ההבחנה בין אבן גיר לשיש: בשיש אין גידים וסדקים המאפיינים את אבן הגיר. אבן השיש היא בעלת פני שטח חלקים ונחשבת לחומר הומוגני. אבן השיש ניחנה בתכונות של ספיגות גבוהה יחסית ורגישות להכתמה. היא נחשבת לחומר רך יחסית, אינה עמידה בפני חומרים חומציים, ויש לשמור על פני השטח מפני שחיקה ושריטות. בשיש משתמשים גם לפיסול. את השיש ניתן ללטש במקרה של פגיעה או שחיקה. השיש משמש לריצוף, למדרגות, לחיפוי ולחדרי האמבטיה. הוא אינו מומלץ לשימוש במטבח בגלל תכונת הספיגה והצורך להגן על פני השטח משריטות. השיש מתאים בעיקרון לכל יישומי הפנים וגם לרוב יישומי החוץ בעיבוד שאינו מבריק. אבן השיש מגיעה בעיקר מספרד, פורטוגל ותורכיה אך גם מסין ואמריקה. הצפחה מקור אבן הצפחה הוא בסלע מותמר בעל מבנה מיקרו גבישי. הצפחה מורכבת מהמינרלים מיקה, כלוריד וקוורץ (מבנה המינרל מיקה מאפשר ליצור מהחומר אריחים דקים יחסית אך קשיחים בחוזקם). אחד המאפיינים הבולטים של הצפחה הוא מבחר הגוונים המעניינים שבהם היא מופיעה. היא מופיעה בצבעים אחידים שחור, שחור ירוק, ירוק, כתום ועוד, אך גם בתערובות של כמה צבעים יחד. הצפחה משמשת בעיקר לריצוף משטחים חיצוניים ולחיפוי פנים וחוץ ומצטיינת בעמידות גבוהה בתנאי אקלים וברמת ספיגות נמוכה - לכן היא מתאימה כל כך ליישומי חוץ. רוב סוגי הצפחה קשים מאוד ועמידים בשריטות ושחיקה. לצפחה יכולת עמידות בפני חומרים חומציים והיא אינה מוכתמת בקלות. זוהי אבן בעלת מראה פראי ומתאימה לאוהבי המראה הטבעי. בריצוף הצפחה כדאי לדעת כי: - אריח הצפחה כלל אינו עובר עיבוד, ולכן ניתן לרצפו בכל צד שרוצים. - פני השטח השכבתיים של האריח אינם מאפשרים ריצוף בעזרת פלס ויש להיעזר בחוטים לשם הפילוס. - יש לקחת בחשבון אי יציבות של רהיטים על ריצוף בצפחה (בשל פני השטח שלה). - בגלל מבנה הצפחה מומלץ לרצף עם פוגות (מרווחים בין אריח לאריח) ולמלאם ברובה. |