ביישום אריחי קרמיקה יש להקפיד על יצירת מרווחים בין אריח לאריח ("פוגות") ומילוים בחומר אטימה ומילוי הנקרא רובה. בארץ תרבות הקרמיקה שונה מזו שבאירופה והרבה מן הלקוחות מעדיפים ריצוף ללא מרווחים: חלקם מעדיפים משטח דריכה בעל מראה אחיד ואחרים טוענים כי מצטבר לכלוך בין המרווחים וקשה לנקותו. למרות זאת חשיבות הרובה ביישום אריחי הקרמיקה היא גדולה והסיבות להלן:
א. החומר הקרמי עובר שינויים דרמטיים עקב הצריפה בטמפרטורות גבוהות, ויוצא שלא כל האריחים הם בעלי מידות זהות : ייתכנו הבדלים מילימטריים בין אריח לאריח. לכן ביישום ללא מרווחים ייווצרו קווי מפגש לא ישרים. לעומת זאת ביישום עם מרווחים, המרווחים יאפשרו לסטייה זו להיעלם ברובה.
ב. קיימים אריחים בעלי שוליים מעובדים בסגנונות שונים אשר לא מאפשרים ריצוף ללא מרווחים.
ג. יישום הרובה מונע חלחול מים אל המצע התחתון או אל גוף האריח. במקרים של ריצוף ללא מרווחים קיים תמיד רווח מילימטרי בין אריח לאריח אשר אינו ניתן לאטימה טובה על ידי רובה ועלול לגרום עם הזמן לרטיבות.
ד. אריחים קרמיים מושפעים מהבדלי טמפרטורות קיצוניים - אלו גורמים להם להתרחב או להתכווץ, דבר שעלול לגרום להופעת סדקים או פיצוצים בגלזורה. מרווחים בין האריחים מאפשרים להם את מרחב ההתפשטות ומונעים אפשרות זו.
ה. פסי הרובה מצוינים למניעת החלקה בחדר האמבטיה, במטבח או בשטחים ציבוריים.
ו. במקרה של פגיעה, כאשר אריח נפגע או נשבר, כשיש ריצוף עם מרווחים ניתן לשלוף את האריח הפגוע ולהחליפו באחר בלי לפגוע במשטח גדול.
ז. בתהליך העיצוב נרצה לפעמים לשלב כמה אריחים השונים בגודלם, בצבעם או בסדרת הייצור שלהם. ריצוף עם מרווחים יטשטש הבדלים בין האריחים וימנע חוסר התאמה בולטת.
ח. מבחינה עיצובית אריחים המוצמדים יחד נותנים תחושה של משטח לא טבעי, "פלסטי", במיוחד כשמדובר באריחים בסגנון אבן או באריחים רוסטיים. המרווחים הם חלק מאופיו ויופיו של החומר הקרמי ומדגישים את ייחודו של האריח.
את הרווח בין האריחים יוצרים בעזרת שימוש בספייסרים (מרווחונים) העשויים חומר פלסטי ומעוצבים בצורת צלב. מניחים אותם בין אריח לאריח וכך יוצרים מרווחים שווים. את הספייסרים משאירים עד שמגיעים ליישום הרובה. לקראת יישום הרובה יש להוציאם ולנקות את המרווחים מכל לכלוך או דבק. מידת המרווחים נתונה לטעמו של הלקוח. מידת המרווח המינימלית היא 2-3 מ"מ.