לאחר שהוחלט על סוג האריחים ועל ייעודם (המקום הרצוי) והם נרכשו, מתחיל פרק חדש בתהליך הריצוף - זוהי עבודת הריצוף עצמה. כאן נכנס לתמונה בעל המקצוע - הרצף.
בשלב זה של לפני התחלת העבודה בשטח, מומלץ מאד לבצע כמה בדיקות:
1 . לבדוק שהאריחים שסופקו בפועל הם אלה שהוזמנו על ידי הלקוח.
2 . לבדוק את כמות האריחים - האם היא מתאימה לכמות שהוזמנה.
3 . לבדוק את כל האריזות ולוודא כי הן כולן נושאות את הסימון של אותה סדרת הייצור. סימון זה מופיע במילה טון ton ואותו הקליבר cal.
4 . במקרה שהוזמנו אריחים מעוטרים - לבדוק את התאמת הגוון לשאר האריחים.
5 . מומלץ לבצע פריסה של האריחים לבדיקה נוספת של פגמים, סדקים או שברים לפני היישום.
עוד כמה המלצות חשובות :
א. כדי למנוע אי נעימויות בזמן עבודת הריצוף כדאי לבקר באתר על בסיס יומי ולהצטייד במטאטא. בסיום יום עבודה יש לטאטא את הלכלוך המכסה את האריחים ולבדוק אותם ואת עבודת הרצף. במקרה של אי שביעות רצון יש לדבר עם הרצף ולהחליף את האריחים הפגומים. כל זאת חשוב לעשות בזמן שהעבודה מתבצעת מפני שלאחר מכן רוב בעלי המקצוע לא יחזרו לבצע תיקונים.
ב. יש לשמור את אריזות האריחים עד גמר העבודה למקרה של תקלה או בירור מול הספק.
ג. אם הריצוף מתבצע זמן מה לפני האכלוס, יש לאטום את החלונות ביריעות ניילון ולכסות את האריחים על ידי פריסת יריעות יוטה ויישום שכבת גבס בעובי 2-3 ס"מ עליהן. זאת כדי ליצור משטח דריכה עד אשר כל שאר בעלי המקצוע יגמרו את עבודתם בבית. שכבה זו מספקת לאריחים הגנה מפני מכות, שריטות ושחיקה.
|
תהליך הריצוף
ההרכבה מותאמת לתשתית הקיימת בשטח:
ריצוף על גבי חול ומלט - בישראל עדיין נהוג להניח
את צנרת החשמל והמים על גבי רצפת הבטון החשופה,
ליצור עליה שכבת חול מיוצבת, ולהשתמש בשכבה זו
כתשתית לריצוף. בארצות אחרות מעבירים את הצנרת
בקירות. חשוב מאד שהאריחים יהיו מחוברים כהלכה
ושכל גב אריח יהיה מכוסה בטיט שהוכן ללא סיד. חשוב
גם שהטיט המחבר את האריח לתשתית ייושם במרווחים
בין האריחים.
ריצוף על גבי מדה לחה (שכבת בטון מפולסת) שיטה זו
אינה מיושמת בישראל ואילו באיטליה הרצפים מיומנים
בה. בשיטה זו האריחים מיושמים על המדה לפני הייבוש
הסופי שלה וכך נוצר חיבור חזק בין האריח לתשתית.
ריצוף על משטח בטון - משטח הבטון צריך להיות נקי
מכל פסולת בנייה, ישר, מפולס ומוחלק ללא בליטות או
שקעים. כדאי להשקיע בשכבת מידה אשר סופגת את
העיוותים של משטח הבטון. את האריחים מדביקים על
גבי הבטון. לחישוב גובה הריצוף הסופי יש להוסיף את
עובי האריח בתוספת 3 מ"מ דבק.
הדבקה על גבי ריצוף קיים - יתרונה של שיטה זו הוא שהריצוף הקיים מהווה תשתית יציבה לעבודה. לפני התחלת היישום יש לבדוק שהריצוף הקיים קבוע היטב במקומו ושאין בו בליטות, שברים או שקעים. יש לנקות את הרצפה מכל שאריות לכלוך ומשאריות חומרים כגון חומרי ניקוי, וקס או פוליש, אשר עלולים לגרום לניתוק האריחים מהתשתית עם הזמן.
הדבקה על גבי שטחים מפולסים להלן פירוט שלבי הריצוף או החיפוי בשיטה זו:
1. עירוב והכנת הדבק.
2. מריחת הדבק על קטע מהשטח.
3. חירוץ או שינון משטח הדבק לחיבור טוב של האריח.
4. הנחת האריחים לאחר סימון ומדידה.
5. הידוק האריחים למקומם.
6. המתנה לייבוש סופי של הדבק.
7. יישום הרובה.
|
ריצוף בשטחים רטובים
* שיטת ריצוף זו מתאימה לשטחים אשר נמצאים בסביבה רטובה, כגון מטבחים, חדרי אמבט, שירותים ומרפסות.
* בחללים רטובים ההמלצה היא להשתמש באריחים קטנים 20 / 20 ולפתוח פוגות (מרווחים בין אריח לאריח) שרוחבן המינימלי הוא 8 מ"מ. יישום שכזה ימנע מצב של החלקה.
* תשתית עשויה מצע חול: יש לאטום את התשתית על ידי ממברנת פוליאוריטן (חומר נוזלי או יריעה על בסיס פוליאוריטן, היוצר משטח גומי גמיש לאיטום משטחים אופקיים או אנכיים) או על ידי איטום צמנטי.
* תשתית עשויה מדה או ריצוף קיים: יש לאטום את התשתית על ידי ממברנת פוליאוריטן (חומר נוזלי או יריעה על בסיס פוליאוריטן, היוצר משטח גומי גמיש לאיטום משטחים אופקיים או אנכיים) או על ידי איטום צמנטי.
