צביעה אמנותית ושימוש בצבעוניות
מגמת השימוש בצבעוניות ובצביעה אמנותית הולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות. במאמר מובאות בקצרה היסטוריית השימוש בצבע בארץ והיסטוריית הצביעה האמנותית וכן סוגים של טכניקות צביעה אמנותית.
בישראל כמעט לא מעזים לגוון בצבעים כהים, חזקים או נועזים. אופנת הצביעה האומנותית והצבעוניות החלה לחדור אלינו לפני מספר שנים והיא נוגסת לאט בחלקו של הצבע הלבן בצביעת בתים. אולם, ברוב הבתים עדיין שולטים גוני לבן, בז', קרם וחומים בהירים.
מעטים הם המעזים לצבוע את ביתם בגוונים כהים, אם כי מספרם גדל בהתמדה: אם בשנים האחרונות עברו הבתים מלבן מסורתי לגוני הצהבהב והחול, כיום ניתן לראות בתים בצבע טרה קוטה, זית, תכלת, כחול ים תיכוני וצבעים אחרים.
כיום ניתן לראות גם שימוש בצבעים מטאליים בגוני זהב וכסף. צבעים אלה נפוצים ואהובים מאוד במגזר הערבי, ובאחרונה משתמשים בהם גם במגזר היהודי ביישום אלמנטים לא גדולים כנקודות צבע. יש המשלבים את הצבעים המטאליים עם צבעים אחרים בטכניקת הווש (ראה להלן) , למשל ווש שני צבעים - ירוק עם נגיעות זהב. הצבע המטאלי נכנס חזק לנישה של צביעת משרדים בחברות הייטק בגלל האווירה ההייטקית שצבעים אלה, בייחוד גון הכסף, משדרים.
בנוסף, ניתן לראות היום מגוון סגנונות בצביעת קירות חוץ, שילוב של כמה צבעים, שילוב עם אבן וחיפויים אחרים. הצבע משתלב באופי המבנה מבחינה צורנית ומבחינת אווירה.
הצביעה המגוונת עושה שירות לארכיטקטורה על ידי הדגשת קווי בניין ואלמנטים שונים לפי רצון המתכנן. הצבעוניות משרתת גם בתי עסק: חנויות, משרדים, מועדונים, מסעדות וכו', זאת באמצעות צביעת המקום ויצירת האווירה הראויה לאופי העסק. למשל:
צבעים כהים כמו אדום וחום מגבירים את התיאבון ומומלצים לצביעת מסעדות, בעיקר כאלה המגישות בשר. צבעים בהירים יוצרים תחושה של אווריריות ומתאימים יותר לבתי קפה המגישים אוכל קר או מנות קטנות וקלות. חנויות יכולות לבחור את שילוב הצבעים שיעביר את המסר המבוקש, כגון אווירה צעירה בחנות ג'ינס ובגדים לנוער, צבעים סולידיים ומאופקים לחנות יוקרתית וכיוב'. מגוון האפשרויות והשילובים הוא אינסופי וניתן להשיג כמעט כל תוצאה ולהעביר כל מסר רצוי דרך המודע או התת מודע בעזרת הצבע.
השימוש בצבע באזור הים התיכון ובארץ לאורך השנים
השימוש בלבן באזור הים התיכון החל עם הנוהג לצבוע את הבתים בסיד לבן כדי להגן על הקירות ממזיקים ומזיהומים, אחר כך הוסיפו לסיד פיגמנטים צבעוניים, שהנפוץ ביניהם היה כחול, נגד עין הרע. כיום ניתן לראות נטייה גוברת לשימוש בצבעים בעלי מרקם או גימור לא אחיד כגון ווש, סטוקו ואנטיקו (ראה להלן), שיוצרים אפקטים שונים של מראה כפרי, מראה מתוחכם ומבריק וכיוב'. בעשור האחרון נכנסו לאופנה צבעי אדמה, כחלק ממגמת החזרה לטבע ולראשוניות.
| בישראל, מדינה שמרנית באופן יחסי בענייני עיצוב, עדיין אוהבים את הצבע הלבן. ריבוי השימוש בצבע הלבן בישראל החל, כנראה, את דרכו בחזון של העיר תל-אביב כעיר לבנה, עם בתים לבנים, אף על פי שהצבעוניות הים תיכונית שהייתה נהוגה באזור היא מסנוורת ובוהקת פחות ונעימה יותר לעין בשמש הישראלית. עם זאת, כאמור, בשנים האחרונות חל שינוי בשימוש בצבע, שינוי הנובע ממודעות הולכת וגוברת להשפעות מאירופה ומארה"ב: אנשים נוסעים לחו"ל, מתעניינים בירחונים בשפות זרות וקולטים את האפנות השונות ברחבי העולם, כולל מגמות עיצוביות מהמזרח, מיבשת אפריקה וכן מאירופה ומארה"ב - שם כ-50% מהמצע לקירות הוא צבעוני: קירות נצבעים בשני גוונים ולעיתים אף התקרה נצבעת בגוון שונה. גוני הקרם, השמנת והבז' ה"מהפכניים" שלנו נחשבים לגוונים של לבן. בארץ, על פי נתונים של חברת טמבור, כ-20% עוברים לצבע שאינו לבן. באופן כללי, בהקשר לעיצוב פנים ודקורציה, אנשים הפכו להרפתקנים והחלו להעז הרבה יותר בעשר השנים האחרונות, עד כי הצבע הפך לאלמנט החשוב ביותר בעיצוב הבית בשנות ה-90 . צביעה אמנותית כבר לפני 4000 שנה, בתרבות מיקנית בים האיגאי, נהגו לעטר כלי חימר בשיש מצויר. 2000 שנה מאוחר יותר, בפומפיי, יצרו מרקם צבע הדומה לשיש, כדי למסגר ציורי קיר ולחקות שיש אמיתי. זו הייתה תחילת דרכם של הגימורים המצוירים: טכניקות אמנותיות שונות שהתפתחו בעיקר במטרה לחקות את הטבע. בתקופת הרנסנס באירופה, הגימורים המצוירים בדוגמת שיש הפכו לנפוצים מאוד, למרות שלא היה חוסר בשיש אמיתי. השיש המצויר הוערך כעבודת אומנות והמרבלינג, או שיוש, נחשב להתמחות. השיוש היה פופולרי מאוד בקרב אדריכלי התקופה, בעיקר כתחליף לשיש אמיתי במקומות שבהם לא ניתן היה ליישם שיש עקב בעיות של משקל, גודל או קונסטרוקציה. 3000 שנה לפני הספירה, במצרים העתיקה, יצרו משטחי צבע הדומים לעץ -GRAINING (עיוץ). לעיוץ הייתה פחות הצלחה מלשיוש. טכניקה זו פרחה בעיקר בצפון אמריקה: המתיישבים החדשים לא יכלו להרשות לעצמם בנייה בעץ יקר, לכן בנו בעץ אורן זול וצבעו בגימור של עץ יקר. ובקפיצה למאה ה-20 : בשנות ה-20 וה-30 , עם התפתחות ענף הקולנוע, נוצרה דרישה לצבעים אומנים מומחים בצביעה דקורטיבית -DECORATIVE PAINTING הביקוש התמקד בעיקר בטכניקות של FAUX FINISHES: גימורים המחקים את הטבע, L'OEIL TROMP: ציורי קיר או אשליות בצבע ו-AGING : טכניקות יישון. בשלב מסוים יצאה הצביעה הדקורטיבית מן האולפנים ועברה לשימוש הכלל. כיום יישון קירות ורהיטים נפוץ ביותר בעיצוב פנים ועיצוב רהיטים אתניים. טכניקות היישון אופנתיות מאוד גם בעיצוב בסגנון צרפתי עכשווי. משנות ה-70 התפתחו טכניקות צביעה דקורטיביות נוספות, שנוצרו מתוך הצורך בשיפוץ ושחזור מבנים היסטוריים, תוך שמירה על המראה המקורי, או כדי ליצור אפקטים ויזואליים דרמטיים ואוונגרדיים. הצביעה הדקורטיבית מאפשרת מבחר אינסופי של גוונים וטקסטורות ולכן היא מהווה כלי עזר יעיל בידי המעצב. |
כיום משמשת הצביעה האמנותית לצרכים שונים, עיצוביים ופונקציונליים כאחד: בעלי בתים, מעצבים ואדריכלים מחפשים מקוריות ומגע אישי בפתרון בעיות של חלל ארכיטקטוני, תאורה, קנה מידה לא מתאים, אלמנטים פונקציונליים מכוערים או תקציב נמוך, שלא מאפשר שינויים מבניים.
אחת הטכניקות החדשות היא צביעת ווש, העושה שימוש בצבעים שקופים. קיימות בין 15 ל-20 טכניקות של ווש, ואמני הצבע מתחדשים כל העת וממציאים טכניקות: צביעה באמצעות ספוגים, ג'ילדות, סמרטוטים ובדים, קלף ועוד, בצורות יישום שונות. הסגנון האישי וה"יד" של המבצע יכולים ליצור טכניקות חדשות ולגרום לאותה הטכניקה להיראות שונה.
אלה הם שמות כמה מטכניקות הצביעה האומנותית הנפוצות כיום:
COLORWASH - שימוש בחומר שקוף בעל גוון צבעוני על גבי משטח צבוע בשכבת צבע בסיס.
SPONGING - ערבוב שני צבעים או יותר, תוך יצירת גוני ביניים על ידי ספוג ים טבעי.
RAGGING - אפקט דומה לטכניקת ה -SPONGING . מיושם בשימוש בסמרטוט, פיסת בד כותנה, ניילונים או אפילו ניירות.
STAMPING - שימוש בחותמות לעיטורים.
STANCILING - יישום שבלונות (סטנסילים).
עבודה עם טיח דקורטיבי - יצירת טקסטורות על ידי שימוש בטיח מסוגים שונים למראה חלק, מחוספס, מבריק (סטוקו), מט, ישן (אנטיקו) וכו'. לעיתים ניתן לצבוע על גבי הטיח שכבה של צבע ווש (לאחר הייבוש). קיימים בשוק גם סוגים של טיח אקרילי רחיץ, שניתן למרוח בטכניקות מריחה שונות ובעוביים שונים לקבלת האפקט והמרקם המועדפים.
מרמרינו בשילוב וושים: אחד מסוגי הצביעה הנפוצים כיום הוא מרמרינו באפקט אבן משולב עם וושים בצבעים שונים. מרמו - שיש באיטלקית, מרמרינו - אבקת שיש. טוחנים את השיש, מצרפים אליו את מרכיבי ההדבקה ויוצרים אבקת שיש. החומר הולך ומתחזק עם השנים ויש לו כל התכונות של חומר על בסיס מים: דוחה פטריות ובקטריות ונושם טוב לשני הכיוונים.
מיושם רבות בחדרי אמבטיה ובחדרים רטובים, למעט במשטחים שעליהם זורמים מים ישירים, כדי שלא לפורר את החומר. חומר נושם טוב מתלכלך יותר, לכן מגנים עליו בסילר. החומר רחיץ אולם פרקטי פחות מאריחי קרמיקה או חרסינה. יש להביא בחשבון כי במגע עם ידיים, שמנים וחומרים שונים החומר מתלכלך ומראהו נפגם לאחר זמן.
בנוסף קיימות טכניקות רבות ומגוונות, ייחודיות לכל צבע או אמן בצבע, שאותן הוא מגלה תוך כדי עבודתו, או מפתח עם הזמן.
כדאי לדעת!
חברות הצבעים פיינטמג'יק ומעודד צבעים מקיימות קורסים וסדנאות לצביעה אמנותית של קירות ורהיטים. חלק מהקורסים מיועדים לקהל הרחב וחלקם לאנשי מקצוע - צבעים.
קישור רלוונטי: