זיגוג בטוח
המאמר עוסק בהיבט הבטיחותי של זיגוג בבתים. הוא מציג כמה סוגים של זכוכית בטיחות (זכוכית מחוסמת, זכוכית בטיחות שכבות) ומקומות שחשוב להשתמש בזכוכית כזו.
בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר על מקרים של פציעה ואף מוות כתוצאה מהיתקלות בדלתות זכוכית לא תקניות. הקפדה על כללי הבטיחות והתקנה נכונה של הזכוכיות יכולה למנוע אסון.
תקן ישראלי 1099 מדבר על ההיבט הבטיחותי של זיגוג בבתים וכולל התייחסות לדלתות אינטרקום בבתים משותפים, דלתות יציאה למרפסת או לגינה, ויטרינות גדולות, מקלחונים, דלתות כניסה למקומות ציבוריים, גגות ותקרות מזוגגים, חלונות ראווה ועוד.
מומחי מכון התקנים הישראלי ממליצים לבקש ממתקין הזכוכית להשתמש בזכוכיות בטיחות במיוחד באזורים המסוכנים (שיפורטו להלן).
התקן מתייחס לשני סוגים של זכוכית בטיחות:
1. זכוכית מחוסמת: זכוכית זו נשברת לרסיסים קטנים שאינם יכולים כמעט לפגוע באדם ואיננה יוצרת "סכיני זכוכית" כמו בזמן שבירת זכוכית רגילה.
2. זכוכית בטיחות שכבות: אלו הן למעשה שתי זכוכיות אשר ביניהן פילם דביק. במקרה של שבירת הזכוכית, הרסיסים נשארים דבוקים אל הפילם ולא מתפזרים ובכך מופחתת הפגיעה.
כמו כן חשוב לדעת שהתקן מתייחס להיבט של עמידות הזכוכית בעומסים. עובי הזכוכית נקבע לפי השטח שהיא אמורה לכסות כך שתוכל לעמוד בעומסי הרוח ובעומסים אחרים המופעלים עליה.
האזורים שבהם יש להקפיד על התקנת זכוכית בטיחות:
- דלתות אינטרקום בבתים משותפים ודלתות יציאה למרפסת או לגינה שבהן יש זכוכית הנמצאת בגובה של עד מטר וחצי.
- זכוכיות הסמוכות לרצפה (במקומות שבהם יש זכוכית בגובה של עד 80 ס"מ מהרצפה).
- מעקים, קירות מסך.
- אזורים מועדים להחלקה, כמו חדרי אמבטיה.
כדאי לדעת: בבית שלא הותקנו בו זכוכיות בטיחות, כדי להימנע מהחלפת הזכוכיות הקיימות, אפשר להדביק עליהן פילם מיוחד. פילם זה משאיר את הזכוכית דבוקה אליו במקרה של שבירה.