שיטות בנייה
המאמר מציג בקצרה את שיטות הבנייה העיקריות המשמשות לביצוע שיפוצים והרחבות בבתים: בנייה קובנציונלית, בנייה בעץ ובנייה קלה (קירות "סנדויץ' וקירות מגבס), והנחיות לבנייה בבלוקים ולבנים (סטיות קיר מותרות, שימוש בלבני זכוכית ועוד). המאמר מתאים גם לבונים.
בעיקרון יש להבחין בין:
א. בנייה קונבנציונלית.
ב. בנייה בעץ.
ג. בנייה קלה.
ד. בנייה טרומית.
ה. בנייה מתועשת.
לעבודות שיפוצים והרחבות, נתמקד בשלוש השיטות הראשונות:
א. בנייה קונבנציונלית - מתבססת על שילוב יציקות מבטון מזוין (עמודים, קורות, תקרות)
בקירות ומחיצות מבלוקי בטון (רגילים או משופרים מבחינת כושר הבידוד התרמי שלהם) או
מבלוקי חול- סיד.
לעתים ראוי לשקול בנייה קלה או בנייה בעץ (כאשר מדובר בצורך בהקטנת משקל ועומסים, וניתן
לשלב ארכיטקטונית).
בלוקי הבטון הרגילים זקוקים לטיח תרמי כדי לעמוד בדרישות הבידוד. הבלוקים המשופרים
מחולקים לבלוקים בעלי חללי אוויר רבים יותר (5 חורים), בלוקים מאגרגט קל (טוף טבעי או
מלאכותי), בלוקים עם מחיצות "קלקר" ובלוקים מבטון קל. כדי להגיע להחלטה, ראוי להשוות
נתונים, ובכל מקרה - לעמוד על התאמה לתקן.
בבלוקי החול-סיד - רצוי להשתמש בערבים או בתחליפים לטיט וטיח המסופקים על ידי היצרנים
ולהקפיד על אשפרה טובה (הרטבה לפני ואחרי הבנייה).
ב. שיפור מרנין לטובה הם בתי העץ הנחלקים לשני סוגים: ציפויים דו צדדיים כמו "הסנדוויץ'
" (ראו להלן) או בנייה בגזעי עץ מנוסרים ("לוגים") - שמשקלם עולה על משקל הקירות כפולי
הדופן ולפיכך אינם מסווגים כבנייה קלה, אך עדיין קלים יותר מבנייה קונבנציונלית
ויעילים יותר מבחינת כושר הבידוד.
הטענות המושמעות בדרך כלל נגד בנייה בעץ הן "ומה עם שריפה? " (כאילו אין שריפות
משתוללות בבתים בנויים קונבנציונלית ובלי לדעת שהעץ ספוג בחומר מעכב שריפה), "ומה עם
תחזוקה? " (כאילו שטיח ושפריץ, אינם זקוקים לתחזוקה והעובדות מהשטח מדברות בעד עצמן
בצורת בתים קלופי טיח ועליהם סימני נזילות שחורות ועובש כתוצאה ממי הגשמים).
ראוי לשקול שיטת הקמה זו החוסכת משקל וזמן ונותנת תוצאה טובה יותר בדרך כלל עקב הבידוד
המשופר והמיומנות ורמת המקצועיות הגבוהה יותר של העוסקים בכך (אם כי יש כאן מקום
להסתייגויות).
ג. בנייה קלה מבוססת על קירות "סנדביץ' ": פח או רשת מתוחה בחוץ (ציפוי בטיח/ צבע),
פלטות גבס בפנים, וביניהן - חומר בידוד משופר. בשיטה זו קל להעביר בקירות צנרת מים
וחשמל. התקרות הן מאלמנטים דומים, המבוססים על בידוד מחומר מוקצף בין פחים.
קיימים יצרנים שונים למבנים אלו ועד לרגע זה אין לאף אחד מהם תו תקן או הסכם פיקוח עם
מעבדה מוסמכת. לפיכך יש להתייחס בזהירות להצעות מפתות.
הבנייה הקלה כוללת גם את הבנייה בגבס (בנייה יבשה בבלוקי גבס ומחיצות גבס - פירוט
להלן).
בהקשר זה יש להזכיר גם את השימוש במכולות המוסבות למגורים.
היתרון בשיטות אלו, מלבד החיסכון במשקל - קצב הביצוע ומהירות ההקמה.
החיסרון - קיום יצרנים בלתי מבוקרים המרבים באלתורים בלתי מקצועיים והתוצאה - מבנה דולף
בלתי אטום ובלתי מבודד כהלכה.
בנייה בבלוקים ולבנים
לגבי קירות חוץ - יש לפעול ע"פ ת"י 1045 (תקן ישראלי) המתייחס לדרישות הבידוד התרמי
באזורי הארץ השונים.
בלוקי קיר מבטון (לפי ת"י 5 ) אין בהם די כדי להוות בידוד תרמי נאות (בקיר בעובי 20
ס"מ). לעומת זה, קיימים בלוקי קיר מבטון בעלי בידוד תרמי משופר (ת"י 1365). הבלוקים
אמורים להיות שלמים ומישוריים ואין להשתמש בבלוקים שבורים או סדוקים.
המלט לקירות הבלוקים אמור להיות עשוי מתערובת חול, צמנט, סיד רווי ומים. כמות הצמנט
בתערובת -200 ק"ג למ"ק תערובת מוכנה, ואילו כמות הסיד אמורה להיות מינימלית ובאה כדי
להקנות פלסטיות מתאימה ונוחה, כ-100 ק"ג (באבקה) למ"ק תערובת מוכנה. מלט זה מוגדר
כ"מלט סידי".
כמו כן, קיים מלט צמנט המבוסס על כמות של 550 ק"ג צמנט למ"ק תערובת מוכנה, והוא חסר
סיד. קיימת כיום גם אפשרות לקבל מלט מובא מוכן מראש, וזאת בתנאי שהמפעל המספק עומד
בדרישות התקן או כפוף לבקרת מכון התקנים או מעבדות הטכניון.
חשוב ביותר להרטיב את הבלוקים לפני השימוש וזאת כדי למנוע ספיגת המים מתוך הטיט לבלוקים היבשים. המים דרושים ליצירת אבן הטיט, שהיא הקושרת בסופו של דבר בין הבלוקים.
התהליכים הכימיים עצמם, במהלך ההתקשות, גורמים גם הם פליטת חום רב; בתנאי האקלים
הישראלי החם, יש בכך משום ייבוש מוקדם של הטיט, דבר המונע ממנו להגיע לחוזק הדרוש,
וגורם לאותם סדקים שאנו רואים לעתים על פני חזיתות. הבעיה מחריפה כאשר מדובר בבלוקי
חול סיד נקבוביים, הסופגים מים בכמויות גדולות. לכן חשוב להשתמש להתקנתם בתערובת על
בסיס דבק - רצוי בכזו המומלצת על ידי היצרנים ומותאמת לשימוש בתוצרת שלהם.
לפני הנחת הבלוקים על קורות יסוד, חשוב ביותר להקפיד על ביצוע חציצה, שתמנע ספיגה
קפילארית (ספיגת מים מהקרקע בתהליך נימיות כמו זה הפועל בשורשי צמחייה) ומריחת שכבה
מיישרת של מלט צמנטי.
יש להקפיד על מילוי טיט במישקים (בחיבורים בין הבלוקים) הן באנכיים והן באופקיים -
בשלוש שורות.
הסטיות המותרות בבניית קירות:
20 מ"מ - מציר הקיר.
10 מ"מ - ממישוריות הקיר - לאורך 2.50 מ'.
10 מ"ח - מהאנך.
15 מ"ח - במידות רוחב או גובה של חלון או פתח.
15 מ"ח - בסטיית ציר פתח ממקומו.
דרישות אלו מיועדות למעשה לפיקוח והקפדה בעת הביצוע; אין זה אומר שאם לא הושמה תשומת לב מספקת בעת העבודה והסטיות גדלו מעט - שיש צורך בהריסת קיר.
כעיקרון - יש לתת לכל שגיאה את המשקל המשוקלל הראוי לפי החשיבות ומידות הנזק ולפעול על
פי ההיגיון ההנדסי בפרופורציות המתאימות.
כאשר מדובר בבתים בנויים אבן, יש צורך בבניית קירות בידוד בצדם הפנימי (תוך הותרת חלל
ביניהם). חשוב ביותר שקירות אלו ייושמו בכל המעטפת ההיקפית ולא בכיוונים מסוימים בלבד
של רוחות השמיים. במרווח שבין הקירות יש להקפיד על החדרת מחסומי אדים בצורת יריעות
פוליאתילן, ואין לקשור בחגורות בטון בין שני חלקי הקיר.
כאשר נוצר מצב המחייב מגע כתוצאה מיציקה מקשרת, יש למרוח בשטח המגע ביטומן חם ועליו פסי נייר זפת.
"בנייה יבשה"
זו ניתנת להתבצע בבלוקי גבס. בלוקי הגבס מחוזקים בסיבי זכוכית, עמידים בפני אש ומשמשים
כ"קירות נושמים" עקב המבנה הנקבובי התורם לאיזון תכולת הלחות הסביבתית. גימור הבנייה
חלק ותורם לשיפור ניכר בבידוד התרמי והאקוסטי. הבלוקים מסופקים במידות מדויקות,
המאפשרות הרכבה בשיטת "שקע- תקע". דיוק זה מונע תנודות (ויברציות), ואילו פסי האיטום
המסופקים עם הבלוקים לצורך הפרדה ביניהם לבין שלד המבנה, מאפשרים ספיגת תנודות השלד, מבלי להעבירן למחיצות (ובכך מוקטן הרעש). פסי האיטום המותקנים בין המחיצה המורכבת לריצוף - מונעים מעבר מים. באזורים רטובים קיימים בלוקים "ירוקים", העמידים במים.
המחיצה כולה נתמכת בהיקף כלפי התקרות והרצפות.
בלוקי הגבס גדולים מבלוקי הבטון והם קלים. באופן זה מתאפשרת בנייה מהירה יותר (ויתרון
נוסף הוא שניתן להכניסם בקלות למעלית הבניין) וכן ניתן לחסוך יציקת חגורות מעל פתחים.
הקיר החלק אינו דורש יישור בטיח, והבנייה מתבצעת על גבי הריצוף (דבר המקל על שינויים
עתידיים בגודל ובמיקום החדרים). בבנייה זו נעשה שימוש במלט על בסיס גבס.
לעתים קיימת נטייה של מחיצות מסוג זה "להיכנס לוויברציות" ולפעול כמעין ממברנה ("תוף"),
כך שמי שחשוב לו הבידוד האקוסטי, ייטיב לעשות אם יקפיד על ביצוע נאות של האטימה
ההיקפית וישפר את הבידוד האקוסטי על ידי תוספת פלטות גבס חיצוניות.
פרטים נוספים ניתן ללמוד בתקן הישראלי מספר 1504.
בנייה בלבני זכוכית
בנייה דקורטיבית ומשפרת תאורה. רצוי להימנע מבנייה כלפי דרום או באופן שתאפשר קרינה
ישירה שתהפוך את ביתך לחממה (ואתה הרי לא צמח). קיימים סוגים שונים של לבנים במידות
שונות ורצוי להתייעץ עם אדריכל.
יש להקפיד על בנייה נכונה; תערובת טיט צמנט - חול ביחס 1:2 (ללא סיד!). במישקים
(בחיבורים) שבין הלבנים, יש להשחיל מוטות ברזל עוברים בקוטר 6 מ"מ. את המישקים נהוג
לאטום מבחוץ בחומר אטימה.
מחיצות גבס
אחת השיטות היעילות והמומלצות, בייחוד לגבי שיפוצים, גם אם ציבור הצרכנים בארץ טרם אימץ
אותה לחיקו. "תסמונת הבונקר" עדיין נפוצה בארץ ומי שאינו מבין ממשיך עדיין להקיש
באצבעותיו על מחיצות הגבס ולחשוש מהן.
יתרונות מחיצות הגבס:
1. נוחיות הרכבה (ופירוק).
2. אפשרויות ביצוע לאחר ריצוף (מעליו).
3. גימור קל מדויק ונאה.
4. הקלות הנסבלת בשיפורים אקוסטיים ותרמיים.
מחיצות הגבס בנויות משלד העשוי ממסלולי פח אופקיים המעוגנים לרצפה ולתקרה ומזקפים
אנכיים במרחקים המוכתבים על ידי דרישות הקשיחות על פי הנחיות מקצועיות.
משני צדי פרופילי השלד מוצמדות בעזרת ברגים (מוברגים במברגה חשמלית מהירה) פלטות בעובי 12 מ"מ, וביניהן מוכנס בידוד מזרני צמר זכוכית או צמר סלעים. אטמים אופקיים בין
הפרופילים לקירות ולתקרות, משפרים את האטימה ומונעים ספיגה וזעזועים. פלטות הגבס עצמן
מנותקות מעט מהריצוף באופן המונע ספיגת מי שטיפה. סוגים שונים של פלטות מאפשרים הגנה
מפני אש כחומרים מבודדים ומונעים את התקדמות הבעירה או שימוש ב"אזורים רטובים" כמו
חדרי אמבטיה.
הסימונים על גבי הפלטות הם כמפורט בתקנים או על פי הגוונים השונים, ועל הצרכן לוודא
תמיד שהוא מקבל את הסוג שעליו המליץ היועץ או האדריכל וכי תעודות המשלוח והחשבוניות
מציינות במפורש עובדה זו.
פלטות הגבס יכולות לשמש לא רק למחיצות, אלא גם לקירות חוץ ומחיצות כציפוי פנימי ("טיח
יבש") או לשיפור הבידוד התרמי ועמידות פנים הדירה בפני השפעות טמפרטורות החוץ (על ידי
מילוי צמר זכוכית וציפוי פנימי). אותם הדברים אמורים באשר לתקרות או לצורך הנמכת
תקרות, משיקולים ארכיטקטוניים או לצורך העברת תעלות מיזוג או צנרת.
לצורך הפרדות אקוסטיות משופרות ניתן לצפות את המחיצות ביותר מפלטה אחת בכל צד (עדיף
לעתים ביצוע בלתי סימטרי וזאת משיקולים אקוסטיים, על פי הנחיות היועץ).
בין הפלטות קיימות מגרעות המאפשרות הדבקת סרטי חיבור המיועדים למילוי במריחות מרק גבס
מותאם.
תיקונים ומריחות יישור ("שפכטל") מהווים את השלב האחרון לפני הצביעה. הצבעים מותאמים,
והתוצאה הסופית נאה לאין שיעור ממחיצה מטויחת - זאת כמובן בתנאי שהביצוע ייעשה על ידי
בעלי מקצוע מיומנים, שאין כל קושי לאתר כיום בארץ. המרק לשימוש הוא מסוג A.V.P,
והצביעה יכולה להתבצע ב"אמולזין" או אף ב"סופר לק". מבחינת כושר נשיאה, הרי לצורך
תלייה, יש להשתמש בברגים ומיתדים (דיבלים) מיוחדים למחיצות גבס, וכאשר מתוכננים פרטים
כבדים במיוחד, מומלץ לתכנן את השלד באופן כזה שהתעלות והזקפים יצופפו ויחפפו את נקודות
התלייה הקריטיות.
שימו לב: קיימת נטייה אצל קבלני מחיצות הגבס "לחסוך" בבידוד הפנימי, דבר הפוגע בכושר
הבידוד האקוסטי.