רעידות אדמה - מתכוננים או לא?
המאמר עוסק בהיערכות הרשויות לקראת רעידת אדמה באזורנו. בתוך כך, הוא סוקר את היסטוריית רעידות האדמה בארץ, מתייחס לתקן הישראלי (ת''י 413 תכן עמידות מבנים ברעידות אדמה) ולעמידות של מבנים שונים, ומצביע על נקודות תורפה בכל הקשור לנושא.
נתחיל בכך שבמקרה של אסון כמו רעש אדמה חו"ח - כל אדם יטה כתף כדי לסייע ולהציל נפש ולו גם אחת. אם כך מדוע לחכות? מדוע לא להטות כתף עתה, גם אם תהיה זו פעולה מיותרת?! עכשיו הזמן להתחיל לבדוק את עצמנו, האם עשינו הכל כדי למנוע נזקי גוף ורכוש, וזאת מבלי להסיר אחריות מהרשויות שאינן מתפקדות דיין, אך גם מבלי לסמוך עליהן בעיניים עצומות.
עלינו לנהוג עתה כאילו אנו נמצאים כבר בעיצומו של זעזוע, ובכך נפחית, ללא כל ספק, נזקים צפויים. פירושו של דבר, שבנושא זה על כל אזרח במדינת ישראל לראות עצמו כחייל במערכת המגננה בפני רעידות אדמה, בלי פאניקה בלי היסטריה - לעשות לביתו ולסביבתו. בראש המערך הזה - אמורים לעמוד המהנדסים.
עלעול בדפי ההיסטוריה
ישראל נמצאת גיאוגרפית באיזור סיכון הרגיש לרעידות אדמה. רעשי אדמה ידועים בארץ כבר בתקופות קדומות: כך חרבו טבריה של תקופת המשנה והתלמוד ובית שאן - אשר חרבה במאה השמינית. ב-1033 שוב חרבה טבריה. מאוחר יותר, ב-1837 הקיף הרעש גם את סוריה,
לבנון וירדן ופגע בעיקר בצפת וגרם לכ-5,000 הרוגים. לפני כן, במאי 1834 הורגש רעש בעוצמה של 6.3 בסולם ריכטר באגן הדרומי של ים המלח וגרם לנזקים רבים לבתים בירושלים ובבית לחם. ב -1837 נהרסו בתים רבים ברעידת אדמה ביפו. ב-1927 גרם הרעש לכ-300 הרוגים ולהרס של כ-1000 מבנים ביפו ובחברון. באפריל '79 התחוללה רעידת אדמה של 5.1 בסולם ריכטר בדרום ים המלח, אשר הורגשה בכל רחבי הארץ. בפברואר 1983
הורגשה רעידה של 5.3 בסולם ריכטר באילת. רעידת אדמה שארעה ב-1984 כ-20-10 ק"מ בים מול עכו, הגיעה לעוצמה של 5.2 בסולם ריכטר והורגשה גם בחיפה. ב-1993 התחוללו 2 רעידות, האחת מול לבנון, בדרגה 4 (ויש אומרים 5.8) בסולם ריכטר שהורגשה גם בצפת ובעכו, והשנייה בעוצמה של 3.2 בסולם ריכטר בצפון מטולה, והיא הורגשה גם בקריית שמונה . בנובמבר 1995 הורגשו מספר רעידות באילת ונגרמו גם נזקים לבתים: האחת בדרגה של 5.4 בסולם ריכטר והשנייה שמרכזה היה בין דהב לנואיבה - בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר. רעידה זו גררה פטירת אדם מהתקף לב, בעת שניסה לחלץ את אשתו הנכה ממלון באילת ומספר אנשים נפצעו בניסיונות מילוט. הנזקים לבתים הגיעו לעשרות מיליוני דולרים.
הרעידות הורגשו גם במצרים, סעודיה וירדן וגררו גם שם פגיעות בנפש. כן הורגשו זעזועים בין חיפה לקרית טבעון בירושלים, באשדוד וירוחם מלון "ברקודה" בנואיבה (בן שלוש קומות, 50 חדרים) התמוטט כמגדל קלפים ו- 4 אנשים נהרגו. שולי הרעש הורגשו אף בעירק הרחוקה. גם ב -22.1.97 הורגשה בצפון הארץ רעידה שהקיפה את קפריסין, סוריה, לבנון וטורקיה )5.5 בסולם ריכטר) ושתי רעידות )5.5 ,5 ) שמוקדן היה מול לבנון ב -. 26.3.97
לפני הרעש בטורקיה, הורגשה ב-25.5.99 רעידת אדמה בקפריסין )5.2 בסולם ריכטר) שמרכזה היה בים מדרום לפאפוס. רעידה זו הורגשה מעט גם לאורך מישור החוף בישראל. ימים מספר לפני הרעש באיסמיט הורגשה בקפריסין רעידה נוספת )3.7 בסולם ריכטר) ומרכזה היה בים מדרום ללימסול. טרם שככו הדי האסון הנורא בטורקיה. הפליטים עדיין תחת כיפת השמיים, עדיין עסוקים בפינוי ההריסות, ואנו כבר מתבשרים על המשך הרעידות בטורקיה והאדמה טרם שקטה.
ההיערכות הממוסדות בישראל
משרד הפנים הזמין סקר ממומחה מהטכניון בתחום כבר ב -1979 . הסקר קבע כי מבנים רבים בארץ (מדובר באלפי מבנים ואף יותר) צפויים להרס או נזק חמור במקרה של רעש אדמה בתחום העוצמות הצפויות והחזויות בארץ. כמו כן הצביעה חוות הדעת על האפשרות לחיזוק מבנים ושיפור עמידותם בפני רעידות אדמה.
עד היום ניתן לומר, שלא נעשה דבר לחיזוק המבנים ברי הסיכון וזאת למרות התרעותיהם החוזרות ונשנות של קומץ מומחים ובראשם פרופסור יעקב גליק מהטכניון.
איזו הגנה תעמוד לאחראים על מחדל זה ביום פקודה?
לפני כ-10 שנים, השלימו בקליפורניה מבצע לחיזוק בתים שנבע מחוק מיוחד שנחקק לאור הניסיון שנצבר שם (ובמבצע השתתפו לא מעט קבלנים ישראליים לשעבר שצברו מומחיות בנושא). בהקשר לכך יאוזכר כי התקן הישראלי מושפע לא מעט מהתקן הקליפורני, והניסיון המצטבר שם תרם רבות לרוויזיות בתקן הישראלי. מדוע אם כן אנו מפגרים בהפקת הלקחים מפעולות החיזוק והמנע שנערכו שם? ומדוע איננו מזדרזים ומחקים את הפעולות האמריקניות, כאשר ידוע שאנו נמצאים בלב איזור רגיש? סטטיסטיקת העבר וכל המומחים הסייסמולוגים מצביעים על פצצה מתקתקת שכל יום שחולף הולך ומקרב אותנו להפעלתה!
מסוף 1986 עד פברואר 1990, קיבלה ממשלת ישראל מספר החלטות בנושא שיפור ההיערכות
שקבעו כי:
ועדה לכינון מוסד של מבקר תוכניות תקבע הליך מחייב לביקורת תכנון קונסטרוקציות על ידי מומחים בתחום רעידות אדמה.
תוקם ועדה לבחינת דרכים להגברת הפיקוח על הבנייה ועל ביצוע עבודות השלד, וזו תשלים את עבודתה עד יוני 90. דו"ח מבקר המדינה ב -1991 התריע כי הוועדה טרם מונתה.
תורכב רשימת מבנים ומתקנים ממלכתיים רגישים, הן קיימים והן מתוכננים לשם בדיקת עמידותם ברעידות אדמה. גם על כך התריע דו"ח מבקר המדינה ב -1991 כי הדבר לא בוצע, וכן לא נבדקו מבני ציבור באותו הקשר.
ישופר מערך המדידות הסייסמולוגיות ויותקנו מכשירי מדידה לרישום תנודות באיזורים בעלי רמת סיכון גבוהה. גם בתחום זה קיים פיגור רב.
סקר הנדסי שהזמין משרד הבינוי והשיכון העלה כי עשרות אלפי בתים בארץ צפויים להיפגע ברעש אדמה בעוצמה גבוהה אפשרית (גם מחקר זה התמשך שנים - מעבר למועד שנקבע לסיומו):
ועדות שונות התמנו לבדיקת ההיבטים השונים והסיכונים השונים, אך לא השלימו את עבודתן (ובעקבות הרעש בטורקיה - מונתה ועדה נוספת ע"ח הממשלה).
ועדת היגוי בין משרדית, שהייתה אמורה לדווח עד ספטמבר 1990 לוועדות שרים על מידת ההיערכות בנושא, ולהגיש תוכנית פעולה מתואמת בין המשרדים הנוגעים לשיפור המצב, לא עשתה כן.
נושא הפיצויים לנפגעי רעש - גם כן אינו מוסדר בחקיקה. בנובמבר 1995, בעקבות הרעש באילת, הודיע מר דורון לוי, נציב מס ההכנסה, כי במקרה של רעידות אדמה, המדינה לא תפצה את האזרחים שרכושם ניזוק אלא אם יקבל הנחיות אחרות משר האוצר או מהממשלה (בעקבות הרעש באילת, כונסה ועדה נוספת - ועדת משנה לביטוח של הכנסות, ל"דיון דחוף" בנושא הנזקים והסדרת תשלום הפיצויים).
משרד המשפטים המליץ לממשלה עוד ב -1989 על פנייה למוסד לביטוח לאומי לקבלת סקירה ולעריכת מחקר בדיני ביטוח ובהסדרים משפטיים הקשורים לנושא רעידות אדמה בעולם - גם על אי יישום המלצות אלו התריע דו"ח המבקר עוד ב -1991 .
מחדלים במימוש החלטות הממשלה בנושא ההיערכות לרעידות אדמה היו נחלתם של משרדי הפנים, הבינוי והשיכון, האנרגיה והתשתית, האוצר, איכות הסביבה ושל הוועדה הבינמשרדית שמונתה לטיפול בנושא.
דו"ח מבקר המדינה ב-1991 מסכם ואומר בין היתר, כי :
ישראל נתונה בסכנה מוחשית של התרחשות רעידת אדמה בעוצמה ניכרת דוגמת רעשי האדמה שפקדו את האזור בכל אחת מהמאות האחרונות, כולל המאה העשרים.
במדינות המפותחות בעולם פותחו ויושמו בעשרות השנים האחרונות שיטות בנייה ותקני בנייה המבטיחים עמידות הבניינים בפני רעידות אדמה חזקות יחסית.
מבדיקות הנדסיות מתברר כי בארץ מצויים מבנים רבים שאינם עומדים ברעידות אדמה "בין משום שנבנו לפני אמצע שנות ה -60 שקדמו לתקן בנייה עמידה לרעידות אדמה" (ראה בהמשך בפרק "התקן הישראלי"), ובין לאחר מכן "משום שנבנו שלא על פי התקן בהיעדר הסדרים יעילים לאכיפתו".
תמונת מצב זו ידועה זה שנים לגורמים הממלכתיים המופקדים על התכנון והבנייה ובראשם משרד הפנים ומשרד הבינוי ושיכון אולם עדיין לא ננקטו הצעדים לשינוי פני הדברים.
החלטות ממשלה מ-1986 שהטילה על המועצה הארצית לתכמן ולבנייה לפעול לשיפור ההסדרים לאכיפת התקנת עדיין לא התממשה.
(ההדגשות אינן במקור).
מאז - למרות מעט שיפורי תקינה - לא נעשו פעולות משמעותיות המקיפות את כל הגופים האחראים לשיפור ההערכות.
התקן הישראלי
נהוג לחלק את הבנייה בארץ לתקופה שלפני 1961 (ביולי אותה שנה פורסם התקן הישראלי הראשון שכונה "העומסים בבניינים: רעידות אדמה") וזו שאחריה. יש פגם בדיכוטומיה שרירותית זו, מאחר שהגורסים כך מתעלמים מהעובדה הפשוטה שתקן מספר 61 היה דף בודד בלבד, לעומת התקן הישראלי התקף כיום (משנת 1998 ) - "תכן עמידות מבנים ברעידת אדמה" (והשוני בשם הוא משמעותי), המשתרע על פני 90 עמודים. התקן כולל מפה המצביעה על רמות הסיכון השונות ע"פ מקדמי תאוצת הקרקע )"z") האופקית החזויה באזורים השונים.
לעומת זאת, אסור לנו לשכוח כי התקן הנ"ל - כמו תקני תכנון אחרים ואף יותר מהם - מבוסס על קירובים, השערות וסטטיסטיקות, ומשתנה בהדרגה עם כל אינפורמציה המגיעה אלינו בעקבות כל רעש ואסון נוסף. ככלל, עינינו נשואות לקליפורניה, שהוכיחה בדרכה שלה כי אכן ניתן להתמודד עם אסונות טבע אלו, ולהפחית נזקים ואסונות בנפש.
על פי מפת אזורי תאוצות הקרקע האופקיות, האיזור המסוכן ביותר בארץ הוא רצועה ברוחב הקטן מ -20 ק"מ, המתחילה במטולה בצפון ומסתיימת כ -5 ק"מ מדרום לכינרת. בחומרה קטנה
מזה - קיימת בגולן רצועה מזרחית צמודה ומקבילה ברוחב כ-5 ק"מ וכן רצועה מערבית ברוחב 15-5 ק"מ המסתיימת בצפון ים המלח. רצועה נוספת ברמת סיכון פחותה קיימת במקביל ברמת הגולן וכן רצועה ברוחב של 5 -25 ק"מ, היורדת במקביל ממערב, לאורך בקעת הירדן
עד דרומית לחצבה. בנוסף קיים אזור נוסף שבו מקדם תאוצת הקרקע הוא כ -1/3 מהרמה המירבית, והוא מקיף את מפרץ חיפה, עד ראש הנקרה בצפון, עפולה בדרום מזרח והמשכו דרך ירושלים, חברון והערבה עד בקעת עבדת (ממזרח למכתש רמון).
החוליות החלשות, אזורי התורפה והגורמים
א. חולשות בתכנון
1. מבנים נמוכים רבים בארץ מותרים לתכנון בידי הנדסאים, שהידע שלהם בתחום החישובים לעמידות ברעידות אדמה צפוי להיות ברמה נמוכה הרבה יותר מזה של מהנדסים.
2. היעדר הפונקציה המומלצת של רשימת מהנדסים מומחים לנושא, שאמורים היו לבצע ביקורת תכנון לגבי חישובים סטטיים המוגשים לרשויות.
3. התעלמות מגורמים בסיסיים משפיעים כמו:
3.1 ריכוזי מסות בקומות העליונות.
3.2 היעדר רציפות אנכית של אלמנטים קונסטרוקטיביים.
3.3 תפרים צמודים מאפשרי הולם.
3.4 בעייתיות של עמודים קצרים ה"מושכים" אליהם כוחות.
4. היעדר (קבוע) של פרטים משניים בעלי משמעות מיוחדת לנושא העברת הכוחות האופקיים (חגורות ,עמודונים, פרטי קשר ויציקות).
5. היעדר (קבוע) של הערות הדרכה בנושא אשפרת בטונים על גבי תוכניות הביצוע (ראה להלן).
ב. חולשות בביצוע
הבדלים בפועל בין התכנון לביצוע (בעיקר בבנייה הפרטית):
1. עבודת זיון רשלנית ולא מדויקת (כולל היעדר חישוקים, מיקום לא נכון של מוטות זיון, העדר הגנה מספקת על המוטות.
2. סגרגציה וכיסי אוויר בבטונים בגלל יישום לא נכון של הבטון.
3. אי התאמה ברורה וקיצונית בין מדגמי הבטון הנלקחים לבדיקה על ידי המעבדות המורשות (וזוכים לטיפול האשפרה המתאים והנדרש), לבין הבטונים באתרים שאינם זוכים לאשפרה או לאשפרה מספקת, ולפיכך אינם תואמים בחוזקם למדגמים.
4. הפסקות יציקה פראיות בלתי מתוכננות בחתכים קריטיים.
5. ביצוע לקוי ושגוי של חגורות מקשיחות מבחינת:
- החתך
- כמות הזיון
- הקשירה והעיגון
6. כנ"ל לגבי העדר" שטרבות" או יציקות עמודונים בחיבורי קירות בלוקים (הנבנים לאחר יציקה) לעמודים היצוקים.
ג. חולשות בפיקוח
1. היעדר נוהלי ביקורת תוכניות (משרד הפנים) ברשויות התכנון והבנייה.
2. העדר מאגר מבקרי תוכניות רשויים ומוסמכים לביקורת תוכניות וחישובים סטטיים בעיקר בתחום הסייסמי.
3. העדר פיקוח על רמת הידע של אנשי המקצוע העוסקים בתכן מבנים וחישובם (כנהוג בקליפורניה).
ד. חולשות במערך הממלכתי
מרבית הממשלות בישראל מתעלמות מחומרת הבעיה ומסתפקות במס שפתיים, ובמינוי ועדות לאחר
רעידות אדמה באזורנו בארמניה, בפרס או בטורקיה. עובדה היא, שעוד משנת 1975 קיימת במשרד הפנים הצעתו של פרופסור גליק בנושא ארגון בקרת הפיקוח על התכן והביצוע מבחינת
עמידות סייסמית - זו הייתה אמורה להיבחן על ידי ועדה שהתאיידה בחלל מבלי שתיישם את החלטות הממשלה, וזאת מהסיבה הפשוטה, שכלל לא הוקמה ובוודאי שלא החלה לפעול.
חלוקת מבנים לפי כושר עמידות
מעבר לרגישות מבנים טרומיים ומבנים דרוכים, הרי שלא יהיה נכון לחלק את המבנים בארץ ללפני ואחרי הספירה, כשהכוונה היא לתחילת התקינה בשנת 1961. גם כיום, כאשר קיים תקן מחמיר בנושא, אין כל ביטחון שהוא אכן נאכף בפועל - לא בתכנון ולא בביצוע.
באופן כללי ניתן לומר, שדווקא המבנים שנבנו עד קום המדינה (למעט מבני לבנים או מבנים חסרי שלד או חסרי ביסוס) עמידים טוב יחסית מהסיבה הפשוטה ששלד הבטון שלהם מבוסס על מערכת קורות בולטות ובעלות מומנטי אינרציה גבוהים, מרביתם חסרי קומות עמודים מפולשות, וקומות הקרקע שלהם בנויות וערוכות לקבלת כוחות אופקיים. לאלו, יש להוסיף את המבנים שנוצקו בשנות ה -50 על ידי תותחי הבטון של "סולל בונה" ואת הבנייה הביטחונית באזורי הספר (חלקם בבקעה).
משקל מיוחד יש לתת לממ"דים והממ"קים שנוצקו לאחר 1992 בדירות ובבתים המאפשרים מחסה ומיגון טובים בעת רעש. בשלושים השנה שחלפו מאז קום המדינה, נבנו סוגי מבנים רבים ושונים בכושר עמידותם, וטרם גובשו התקנים המחייבים אותנו כיום. לפיכך - יש להתייחס לכל מבנה לגופו ויש יתרון משמעותי לבתים הבנויים סביב גרעין קשיח (פיר חדר מדרגות ומעלית). יש מקום להניח שמתחילת שנות התשעים, חל שיפור (בלתי מספק) ברמת ההתייחסות ההנדסית התכנונית (וגם הביצועית - אך במידה פחותה יותר) לנושא.
אינפורמציית ה"בייגל" הזאת, מחזירה אותנו לצורך בביצוע סקרים ארציים לפי רמות איזורי הסיכון השונים.
התראות
מערך ההתראה הסייסמי במדינת ישראל, גם הוא ראוי לבדק ולמקצה שיפורים. ראוי להזכיר כי חיות (כלבים וחתולים) מגלות עצבנות ואי שקט כחצי שעה לפני הרעש וכן כי קיימת פעילות נמרצת של פליטת ראדון. לגבי מכשור מדויק קצת יותר, הרי שחברת מיצובישי פיתחה לפני מספר שנים מערכות המספקות התראה בת 10 שניות למוקדים כמו רשויות, חברות חשמל וגאז המאפשרות לנתק במהירות מקסימלית מערכות גאז, חשמל ומים.
סיכום
אין מאמר זה בא למצות את הנושא, אלא לקרוא לכל אזרחי מדינת ישראל להתחיל ולפעול בידיעה שנזקים צפויים בכל מקרה, ואותם ניתן יהיה תמיד לשקם בכסף. חיים - לא ניתן להחזיר. לפיכך, על האזרחים המשמשים בממשלת ישראל - להתעורר ולפעול גם בסבך הבעיות העומדות היום על הפרק. כנ"ל לגבי ראשי הרשויות המקומיות ומחלקותיהם השונות. על המהנדסים - לסייע בהקמת מערך בקרת תכנון וביצוע סייסמיים, לשפר פרטי תכנון ולהקפיד יותר על פרטי ביצוע. על אזרחי מדינת ישראל כדיירי בתים - לפעול בשקט ובקור רוח לאיתור מבנים לקויים או רגישים, ובמידת הצורך, אף להיעזר בסטטיקאים לחישוב חוזר של מבנים קיימים, ולפעול לחיזוקם במידת הצורך.
ואם יתקוף הרעש - נדע שלא המתנו לו בחיבוק ידיים אלא פעלנו בתבונה.