דגשים בבניית גג רעפים
המאמר מספק דגשים ועצות לבניית גג רעפים
כאשר מדובר בגגות רעפים, יש חשיבות מיוחדת לרמתו של בעל המקצוע, וזאת יש לדעת: מרבית המהנדסים בארץ לא "אוהבים", וזאת בלשון המעטה, לחשב ולשרטט קונסטרוקציות גגות רעפים (מה עוד ששכר הטרחה שהמזמין "אוהב" לשלם - אינו ברמה שיאפשר זאת). התוצאה בפועל היא שמרבית גגות הרעפים בארץ נבנים על פי תחושותיו של חרש הגגות ורצוי שאלו תהיינה טובות ונובעות ממיומנות ולא מכושר אלתור. זו הסיבה שניתן לראות גגות רבים - שוקעים, מעוותים, גליים ומחדירי מי גשמים.
להלן כמה דגשים בנושא:
התקן הישראלי דורש ביצוע אגדים בצורה מדויקת ובעזרת "שבלונות" שיתוו צורה מדויקת ואחידה ויקלו על פילוס ויישור הגג. צמיתות מוטות העץ המרכיבים את האגדים, חייבות להיות מדויקות, באופן שייווצר מרכוז מפגש צירי המוטות - דבר שימנע מאמצים מיותרים העלולים לפגוע באלמנט נושא חשוב זה ולגרום לשקיעתו או אף קריסתו. המסמור וההתאמה אף הם חשובים וכן קשירת הרעפים כנדרש על פי התקן.
יש חשיבות לעבודות הפחחות המתבצעות בחיבורים ובתעלות הניקוז, למניעת חלחול מים; חרשים ופחחים "חסכניים" מקטינים את עובי הפח ("פלשונג") למינימום של 15 ס"מ, כך שהיעדר החפייה בינו לבין הרעפים מאפשר חלחול מי גשמים.
הגגות פגיעים במיוחד כאשר מנסים לחסוך בשטח על ידי הקטנת השיפועים מתחת לאלו המומלצים על פי כללי המקצוע (°30 כאשר מדובר ברעפים) ואז פועלת יניקת הרוח ביתר שאת, באופן שמחדיר את מי הגשמים בין הרעפים וביניהם לבין ה"פלשונגים". תעלות הניקוז ("מזחלות") חייבות גם הן להיות בחתך שיאפשר פינוי מהיר של מי הגשמים, בשיפועים נכונים, ורצוי להימנע ממיקום תחת עצי מחט נושרים (בכל מקרה - התחזוקה מחייבת ניקוי מעת לעת ופינוי פסולת בעיקר לקראת החורף).
מוצאי הגשמות (מרזבים) אמורים להיות בקוטר לא קטן מ-4" (ולא "3 !) גם כאשר מדובר בשטחים קטנים. חלקי הפחים (בפלשונגים ובמזחלות) אמורים להיות מולחמים זה לזה, לא ממוסמרים ולא מונחים חופשי באופן שהרווחים יאפשרו חלחול. את מי הגשמים יש להרחיק מהמבנה, כאשר מתחת למוצא הגשמה, מונחות שקתות בטון סטנדרטיות.
על בסיס כל הנאמר לעיל - יש לפרט בהסכם הביצוע את כל הפרטים, האביזרים, המלאכות והמטלות החלות על בעל המקצוע.