מערכת קולנוע ביתית
המאמר מציג את המכשירים המרכיבים את המערכת: די.וי.די, רסיבר, רמקולים, מסכים שונים (טלוויזיה, מסך פלזמה, מקרן קדמי ועוד), המלצות שונות בתחום, והנחיות להכנת החדר המיועד לשמש כחדר הקולנוע הביתי.
בעבר, צליל היקפי ואיכותי היה נחלתו הבלעדית של אולם הקולנוע. אך כיום אפשר לחקות את החוויה הקולנועית ולהפוך אותה לחוויה ביתית יומיומית. במאמר זה נציג את מערכת הקולנוע הביתי על מרכיביה השונים וכן עצות להכנת החדר שבו היא אמורה להימצא. לא נוכל להקיף במאמר זה את כל הנושא, שכן מדובר בתחום שכולל מכשירים רבים וטכנולוגיות שונות אשר מתחדשים כל הזמן, אך ננסה להציג כאן את ה"שחקנים הראשיים" ואת המושגים הבסיסיים. |
חלקי המערכת
מערכת הקולנוע הביתי מורכבת מכמה פריטים:
מכשיר הקולט פס קול רב ערוצי, בדרך כלל מדובר ב-D.V.D, רסיבר (או מגבר), מערכת רמקולים ואמצעי להקרנת התמונה.
מכשיר הקולט פס קול רב ערוצי :
מכשיר זה יכול להיות אחד מהבאים:(1) מכשיר די.וי.די ;(2) מקלט די.בי.אס - באמצעות אנטנת צלחת וממיר דיגיטליאנלוגי ניתן לקלוט שידור דיגיטלי המכיל בתוכו פס קול רב ערוצי; (3) מכשיר וידאו סטריאופוני. מכשיר זה יכול לקרוא פס קול רב ערוצי מקלטות וידאו. ניתן לזהות אם הקלטת נושאת פס קול לקולנוע ביתי על ידי חיפוש סמל דולבי סראונד; (4) מכשיר טלוויזיה המצויד במקלט סטריאופוני באמצעותו אפשר לקלוט סרטים ותוכניות המשודרים עם פס קול לקולנוע הביתי;
(5) נגן תקליטורים (CD).
מבין המכשירים שצוינו לעיל רק הדי.וי.די ומקלט הדי.בי.אס משפרים את איכות התמונה. מכשיר הדי.וי.די,- אם הוא איכותי, הוא המספק את איכות התמונה הגבוהה ביותר. יתר המכשירים מספקים איכות סאונד קולנועית ואינם קשורים כלל לאיכות התמונה.
הדי.וי.די ( Digital Versatile Disc ) הוא תקליטור בקוטר 12 ס"מ, קוטר זהה לזה של קומפקט דיסק. בשונה מקומפקט דיסק המכיל עד 74 דקות מוזיקה, הוא מכיל עד 8 שעות אינפורמציית אודיו ווידאו באיכות אולפנית. טכנולוגיית הדי.וי.די פותחה במשותף על ידי פורום DVD שהוקם למטרה זו על ידי יצרני אלקטרוניקה, יצרני מחשבים ואולפני ההפקה בהוליווד.
מלבד איכות התמונה והקול הגבוהה שמספק הדי.וי.די יש בו יישומים רבים, כמו ביצוע זום הגדלה של אובייקטים מתוך הסרט, דיבוב עד 8 פסי קולשפות, נעילה בפני צפיית ילדים, הילוך איטימהיר, עד 9 זוויות צילום שונות לאותה סצנה, ניגון תקליטורים רגילים ועוד.
מי שברשותו וידאו והוא מעוניין להמשיך להקליט תוכניות המשודרות בטלוויזיה, שישאיר אותו אצלו, שכן בינתיים מכשירי הדי.וי.די אינם יודעים להקליט תוכניות טלוויזיה (אמנם מכשירים כאלה קיימים אך הם יקרים מאוד וצריך לעשות סקר שוק רציני כדי למצוא אותם).
אם ברצונכם לצפות בסרטי די.וי.די מכל העולם, כדאי שתבדקו אם מכשיר הדי.וי.די שברצונכם לקנות מאפשר זאת. בעיקרון, העולם חולק ל- 6 אזורי צפייה -ארה"ב, אירופה (כולל ישראל), המזרח הרחוק (2 אזורים), אוסטרליה ודרום אמריקה, אפריקה ורוסיה - והמכשירים השונים אמורים לקדד סרטים המשווקים באחד מהאזורים הללו (מכשירים שונים מתאימים לאזורים שונים). החלוקה הזאת נועדה למנוע צפייה בסרטים מאזור אחד לפני הפצתם באזור אחר, כדי שלא יהיה אפשר להשיג סרט בפורמט די.וי.די בשעה שהסרט עדיין מוקרן בבתי הקולנוע. ואולם, בפועל מכשירי די.וי.די רבים אינם חסומים לאזורים אחרים (הם "מולטיזון", היינו - רב אזוריים).
בנוסף, מומלץ שלמכשיר הדי.וי.די יהיו שתי עיניות, כדי שאם אחת מהן תפסיק לפעול, עדיין תוכלו להשתמש במכשיר.
הרסיבר:
הרסיבר משמש כמוח למערכת הקולנוע הביתי. כל מקורות השמע והתמונה מתחברים אליו ודרכו ממותגים לשאר הרכיבים במערכת. מעבד הסאונד שברסיבר מפענח את האותות שמגיעים אליו מהדי.וי.די, מתרגם אותם לשידור רב ערוצי, ובהמשך מנותב הצליל לכל רמקול, וכך נוצר האפקט של צליל היקפי, שמגיע מכל הכיוונים, כמו בקולנוע. שיטות הסאונד שהרסיבר מפענח מסומנות על גבי הפנל הקדמי. הרסיבר מצויד בטיונר לצורך קליטת שידורי רדיו. כאשר המכשיר מגיע ללא טיונר הוא נקרא מגבר.
יש כמה סוגי מעבדים, כלומר כמה שיטות לעיבוד סאונד: 3 העיקריות הן פרו לוגיק, דולבי דיגיטל (AC-35.1) ו- dts. דולבי דיגיטל ו- dts מתקדמות מהפרו-לוגיק ואיכות הסאונד שהן מאפשרות טובה יותר ועשירה יותר. בעיני רבים ה- dts נחשבת לשיטה המפיקה את איכויות הסאונד הטובות ביותר, ויותר ויותר דגמים של מכשירים הם כיום תומכי dts.
עם זאת כדאי לדעת שגם אם תבחרו בשיטות המתקדמות, לא תמיד הסרטים שתצפו בהם ימצו את האיכויות שלהן. שכן כדי שאפשר יהיה לנצל את האיכויות המתקדמות שלהן, פס הקול של הסרטים המוקרנים צריך להיות "מושקע" וזה תלוי ביוצרי הסרטים. אם הם לא ניצלו את כל ערוצי השידור, לא בטוח שיהיה הבדל גדול בין שתי השיטות המתקדמות לשיטת הפרולוגיק.
ובכן, מה הן השיטות? דולבי דיגיטל (AC-35.1) ו- dts הן שיטות שבהן שישה ערוצי שמע מוקלטים ומושמעים באופן עצמאי לחלוטין. הבמאי של פס קול הסרט יכול למקם כל צליל או אפקט בחלל החדר ועל ידי כך להעביר חוויית סאונד סופר ריאליסטית. שיטות אלה יוצרות תחושת קול היקפי מלא, ממש כמו בקולנוע ולכן פורמט שלהן נקרא "סראונד מלא" (מהמילה surround, מקיף, היקפי). כל אחד מחמשת הערוצים מכיל את כל תחום התדרים, והרמקולים האחוריים פועלים באופן
סטריאופוני. הערוץ השישי משמש אך ורק לתחום התדרים הנמוכים ומשותף בהעצמת אפקטים מיוחדים כמו פיצוצים.
לעומת זאת שיטת הפרולוגיק מבוססת על פחות ערוצי שמע ולא כל אחד מהערוצים כולל את כל תחום התדרים, כך שבסופו של דבר הצליל פחות עשיר ולכן פורמט הפרולוגיק נקרא "חצי סראונד".
את הרסיבר חייבים להתאים לרמקולים וליכולות הדי.וי.די, למשל חשוב מאוד שמעבדי הסאונד שברסיבר (שיטות הסאונד) יתאימו לשידור הדיגיטלי של הדי.וי.די. מומלץ מאוד שגם הרסיבר וגם הדי.וי.די יהיו תומכי dts.
החיבור בין הדי.וי.די לרסיבר: חשוב מאוד לוודא שגם לרסיבר וגם לדי.וי.די תהיה אחת מאופציות החיבור הבאות (חשוב שזו תהיה אותה אופציה אצל שניהם) : 1. חיבור לכבל אופטי 2. חיבור לכבל קוקסיאלי. כבלים אלה הם הכבלים שיכולים לספק איכות קול טובה. ללא אפשרות חיבור לכבל מסוג זה יהיה צורך להשתמש בכבל רגיל RCA, שאינו יכול למצות את האיכויות הגלומות במכשירים.
כשבוחרים את מערכת ההגברה, כדאי לבדוק אם היא קלה להפעלה או "ידידותית למשתמש". לפעמים המערכות מסובכות מדי כך שקורה שהמשתמשים מתקשים לכוון אותן.
הרמקולים:
מערך הרמקולים בקולנוע הביתי מורכב משישה רמקולים רמקולים קדמיים: ימני, שמאלי ומרכזי (סנטר), רמקולים אחוריים: ימני ושמאלי ורמקול סאב וופר אקטיבי. הרמקולים הקדמיים (ימין ושמאל) נושאים את עיקר נפח המוסיקה והאפקטים במערכת הקולנוע הביתי ועליהם להיות מאיכות גבוהה כדי שיוכלו לטפל בטווח רחב של תדרים. הרמקול הקדמי המרכזי משמש בעיקר להשמעת דיאלוגים ואפקטים שמתרחשים על המסך. חשוב להקפיד שמבנה הרמקול מבחינת קומפוננטים (אלמנטים המשמשים להפקת הצליל) המרכיבים אותו יהיה זהה לזה של הרמקולים הקדמיים האחרים כדי לא ליצור הבדל בגון הצליל. כיום המגמה היא להשתמש בשלושה רמקולים זהים מקדימה, כפי שנקבע לראשונה על ידי תקן THX.
רמקול סאב וופר אקטיבי אחראי על תחום התדרים הנמוכים (בס). תוספת הבס העמוק למעשה דוחפת את האוויר בחדר, ואפקטים כמו פיצוצים, רעש אדמה וטיסה של הליקופטר לא רק שנשמעים בצורה מודגשת במיוחד, אלא גם מורגשים פיזית בשל תזוזת האוויר בחדר. השימוש בסאב וופר מגביר את מעורבות הצופה בסרט.
הרמקולים האחוריים משמשים להשמעת אפקטים של רקע ואווירה כמו גם להשמעת התרחשויות אחוריות בסרט.
כאשר בוחרים רמקולים חשוב לשים לב לכמה דברים:
1.חשוב להתאים את הרמקולים למגבררסיבר מבחינת ההספק. חשוב שהרסיבר לא יהיה חזק יותר בהספקו מהרמקולים.
2.חשוב לשים לב לחומר שממנו עשוי הרמקול. מומלץ שקופסת הרמקול תהיה בנויה מעץ, שכן התהודה שלו טובה מאוד (לכן חלק גדול מכלי הנגינה עשויים עץ). חשוב שהממברנה שבתוך הרמקול לא תהיה עשויה מקרטון. החומרים המתאימים לממברנה הם טיטניום או גומי חזק. חומרים אלה מצמצמים את שחיקת הרמקול.
3.אחת הדרכים להבטיח את איכות הרמקולים והרסיבר (ולכן את איכות הקול) היא קניית מוצרים שעומדים בדרישות תקן THX. קניית מוצרים כאלה והתקנתם לפי התקן (התקן מתייחס למיקום הרמקולים ולמבנה החדר צורת הישיבה, המרחק מן המסך וכו) יבטיחו שהקולנוע הביתי יהיה ברמה הגבוהה ביותר. קבלת התקן כרוכה בתשלום תמלוגים ל- THX ומייקרת את המוצר הסופי [למידע על THX ראו www.thx.com].
מלבד הרמקולים הסטנדרטיים (רמקול רצפתי בגובה של מעל 50 ס"מ ורמקול מדף בגובה של בין 20 ס"מ ל- 50 ס"מ), יש גם רמקולים לווייניים ורמקולים שקועים.
הרמקול הלווייני הוא רמקול קטן. יתרונו בגודלו, הנותן לו יתרון עיצובי. יתרונות נוספים של רמקולים לווייניים: 1. המחיר. קניית מערכת של רמקולים לווייניים (רמקולים לווייניים נמכרים כמערכת שלמה הכוללת 4 רמקולים קטנים, רמקול סנטר, וסאב וופר) זולה באופן משמעותי מקניית רמקולים רגילים, נפרדים. 2. כיוון שרמקולים אלה נמכרים כמערכת שלמה, קנייתם מונעת ערבוב של רמקולים מחברות שונות, כפי שקורה לעתים קרובות כאשר קונים רמקולים נפרדים (המוכרים לעתים ממליצים לקנות רמקולים מסוגים שונים).
הרמקולים הלווייניים בדרך כלל נופלים באיכותם מהרמקולים הרגילים. אך איכות הקול שהם מספקים לרוב עונה על צרכיו של הלקוח הממוצע, ולכן הם כיום הפופולריים ביותר גם בארץ וגם בעולם.
מילת אזהרה: קיימים בשוק הרבה רמקולים לווייניים לא איכותיים וזולים יחסית, לכן כדאי לבדוק היטב את איכות המוצר לפני שקונים אותו (מי היצרן, ממה עשוי האלמנט של הרמקול; אך בשונה מרמקולים רגילים, כאן לא צריך להקפיד על קופסה מעץ- ברוב המקרים הקופסה אינה מעץ משום קושי בייצור).
הרמקולים השקועים כשמם כן הם. הם שקועים בתקרה או בקיר ולכן אידיאליים מבחינה עיצובית. אפשר להשתמש בהם לכל 6 הערוצים. התקנתם קלה במיוחד בקירות ובתקרות גבס.
מיקום הרמקולים חשוב מאוד ואף קריטי למיצוי האיכויות שהמערכת יכולה להציע. אין די ברכישת מערכת ביתית טובה לקבלת ביצועים טובים בבית. רק שילוב נכון של מערכת טובה, התקנה וכיוון נכונים ישיגו את התוצאה הרצויה. לכן מומלץ להזמין מתקינים מקצועיים (או לקבל ייעוץ להתקנה), גם אם זה כרוך בתשלום. ומי שבכל זאת מבקש לקבוע בעצמו את מיקום הרמקולים, להלן כמה עקרונות במיקומם:
1.העמידו את הרמקול הקדמי המרכזי בקו אחד עם הרמקולים הקדמיים הצדדים או מעט מאחוריהם. אך בשום אופן לא לפניהם.
2.העמידו את הרמקולים הקדמיים הצדדיים כך שתיווצר זווית של 45 מעלות אל עמדת הצפייה.
3.האלמנטים לצליל הגבוה והבינוני של שלושת הרמקולים הקדמיים צריכים להיות ממוקמים בגובה זהה ככל האפשר. דרישה זו מאלצת לעתים למקם את הרמקול המרכזי מעל למסך הטלוויזיה או לעתים מתחתיו. (כל קופסת רמקול מכילה כמה אלמנטים אלו העיגולים הפנימיים שאפשר לראות בחזית הקופסה).
4.רמקולים אחוריים מומלץ למקם את הרמקולים האחוריים משני צדי אזור ההאזנה ולא מאחוריו.
5.התקינו את הרמקולים כמטר מעל ראש הצופים למניעת זיהוי מוחלט של מקור הצליל.
6.כוונו את הרמקולים זה מול זה ולא לכיוון מטה אל הצופים. כיוון זה מרחיב את שדה הצלילה ההיקפי.
7.אין חשיבות למיקומו המדויק של רמקול הסבוופר. אפשר להסתירו מאחורי וילון, ספה או מתחת לרהיט. בחדרים גדולים מומלץ להתקין 2 רמקולים.
לאחר ביצוע כל החיבורים על פי הוראות היצרן ומיקום הרמקולים, יש לכוון את המערכת לפי המרחק ותנאי הישיבה בחדר שבו היא מותקנת. ברסיברים משוכללים ניתן להיכנס לתפריט set-up ולהזין את מרחק הישיבה מכל רמקול, כך שהרסיבר יקבע את עוצמות הרמקולים וזמן ההשהיה באופן אוטומטי. הדרך המקצועית ביותר לבצע כיוון זה היא באמצעות מד dB כאשר כל רמקול צריך להיות מכוון כך שעוצמת הרחש הלבן (המופק על ידי הרסיבר במצב טסט) שלו תגיע ל- dB75 בעמדת האזנה.
האמצעים להקרנת התמונה:
לחדר בגודל סטנדרטי האפשרויות להקרנת התמונה הן בעיקר באמצעות טלוויזיה או מסך פלזמה.
לבוחרים בטלוויזיה מומלץ מאוד להשתמש בטלוויזיה בגודל 29 אינטשים ומעלה כדי ליהנות מחוויה קולנועית. מי שיכול ומעוניין להשקיע יכול לקנות טלוויזיה מהדור החדש, מצוידת במסך שטוח לחלוטין. טלוויזיה כזו, בנוסף לאיכותה הגבוהה היא מאפשרת צפייה מזווית רחבה ומונעת השתקפויות, והיא מציעה תמונה באיכות גבוהה מאוד.
המוצר החדשני והאיכותי ביותר בתחום הוא מסך פלזמה (LCD). זהו "לוח" בעובי של כ- 10 ס"מ הנתלה כתמונה על גבי הקיר. בפלזמה מיושמת טכנולוגיה של מיליוני חלוקות גז המוארים בזרם חשמלי לפי הצורך (בדומה לעיקרון של פלורסנט) וכך נוצרת התמונה. בנוסף לאיכות הגבוהה של התמונה המתקבלת, מסכים אלה מוצעים במידות של עד 60 אינטשים, הרבה יותר ממסך של טלוויזיה (מלבד טלוויזיית מקרן אחורי) . מסכים אלה יקרים מאוד.
טלוויזיית מקרן אחורי היא פתרון לאלו המעוניינים בטלוויזיה שלה מסך גדול ושאינם מעוניינים להשקיע עשרות אלפי שקלים במסך פלזמה. התמונה בה מוקרנת באמצעות שלושה "תותחי" צבע על מסך פלסטי. ניתן להשיג אותה בגדלים של בין 40 אינטשים ל-61 אינטשים. למרות גודל המסך עומק המכשיר אינו עולה על עומק טלוויזיה.
בשוק מוצעות גם טלוויזיות לקולנוע הביתי, הכוללות בתוכן את הרסיבר וכן רמקולים המתפקדים כרמקולים אחוריים (הם בתוך הטלוויזיה אך ממלאים את התפקיד של רמקולים אחוריים) ורמקול סב וופר. זהו פתרון כולל וקומפקטי לקולנוע הביתי אם כי החוויה הקולנועית פחותה מזו שאפשר להשיג באמצעות רמקולים איכותיים המפוזרים בחדר.
בחדרים גדולים מאוד שיש צורך בהם במסך גדול במיוחד, אפשרות נוספת שבאה בחשבון היא שימוש במקרן קדמי. מקרן קדמי היא יחידה המקרינה תמונה על מסך חיצוני, לרוב על מסך בד מיוחד, ממש כמו בקולנוע. יתרונו הוא בגודל התמונה אפשר להקרין את התמונה על מסך בגודל של 50 , 60 אינטשים ועד 300 אינטשים. המקרן הפופולרי לשימוש ביתי הוא מקרן חד-קרן המשתמש במסך קריסטלי נוזלי להפקת התמונה. חסרונו הוא במאוורר הפנימי לקירור הנורה העלול להרעיש. גרסה איכותית יותר של מקרן קדמי ויקרה הרבה יותר היא מקרן תלת קרן המקרין משלושה תותחי צבע, אדום, ירוק וכחול על המסך. המקרן מאפשר צפייה גם בסרטים מווידאו וכן צפייה בשידורי הטלוויזיה. במקרנים החדישים יש גם מחבר למחשב, כך שאפשר לצפות באינטרנט על גבי מסך ענק.
המלצות כלליות:
1. קנו מוצרים המיוצגים בישראל על ידי יבואן מורשה, שיכול לספק תמיכה טכנית וחלקי חילוף. ודאו שהקנייה מתבצעת אצל סוחר מורשה מטעם היבואן הרשמי ודרשו תעודת אחריות מקורית.
2. קנו מערכת קולנוע ביתי רק בחנות שתנאי ההדגמה בה טובים, ובקשו שתודגם לכם על כל חלקיה. אפשר להביא לחנות סרט די.וי.די או תקליטור המוכרים לכם ולבדוק איך הם נראים או נשמעים בה.
3. כדי להשיג אחידות באיכות הרכיבים המרכיבים את המערכת, מומלץ לחלק את התקציב באופן הבא: 50 אחוז אלקטרוניקה (די.וי.די, רסיבר), 50 אחוז רמקולים.
4. בחדרים ששטחם גדול מ- 25 מ"ר או שהתקרה בהם גבוהה מאוד יש צורך בפתרונות מיוחדים.
5. לידיעתכם, בדרך כלל המערכות הנמכרות בארץ מורכבות ממכשירים מתוצרת יצרנים שונים. בדרך כלל אין בעיה עם זה (אבל כאמור לעיל חשוב לוודא שהרסיבר ומכשיר ה- D.V.D תומכים באותן שיטות סאונד).
שלטים:
הפעלת מערכת הקולנוע הביתי מצריכה תפעול בכמה שלטים (שלט לרסיבר, לדי.וי.די, לטלוויזיהלמקרן בנוסף לשלט לכבליםלערוצי הלוויין), דבר שהופך אותה למסורבלת. פתרון לכך הוא קניית שלט מיוחד שמשלב את כל השלטים גם יחד. מדובר בשלטים מבוססי מסך נגיעה, הניתנים לתכנות אישי. כלומר, אפשר לתכנת באמצעותם אפליקציה ייחודית בהתאם למערכת הספציפית המותקנת בבית. אפליקציה זו תאפשר, למשל, ללחוץ על כפתור "טלוויזיה" ועל ידי כך להדליק את הטלוויזיה, להעביר את המערכת למצב הסראונד הנכון, להדליק את הממיר, לעבור לערוץ שהגדרנו כברירת מחדל, ולבסוף להציג על מסך השלט את פנל השליטה על הכבלים. בנוסף אפשר לבנות תפריט של "מועדפים" (פייבוריטס) שמכיל את הסמלים (אייקונים) של הערוצים ולבנות קטגוריות של ערוצים כדי להקל את איתור הערוץ המבוקש, וכך להתגבר על הקושי של הצורך לזכור מהו מספר הערוץ המבוקש. אפשר באותו שלט לשלוט גם בתאורה. שלט מסוג זה מחירו 2,000 שקלים ומעלה.
הכנת החדר המיועד לשמש כחדר הקולנוע הביתי
אקוסטיקה: החלל הטוב ביותר מבחינה אקוסטית הוא חלל סגור ותחום ובעל תקרות נמוכות. אנשים רבים מקצים לחדר הקולנוע הביתי פינה במרתף, אבל כל המרתף פתוח כלפי המדרגות לקומת המגורים והדבר פוגם באיכות הקול. עיקרון נוסף מבחינת האקוסטיקה: שימוש בחומרים רכים, המחזירים כמה שפחות גלי קול. זכוכית, למשל, היא חומר בעייתי מבחינה זו, ולכן אם יש זכוכית בחדר, כדאי לשים לפניה וילון. כמו כן מומלץ להניח שטיח על הרצפה.
אלו מכם שמעוניינים להשקיע ולבנות חדר קולנוע איכותי ברמה אופטימלית יכולים להשקיע בתקרה אקוסטית ובחומרים רכים מיוחדים לציפוי הקירות והתקרה (אם אין תקרה אקוסטית). יש חומרים המיועדים במיוחד למטרה זו. מדובר במעין ספוגים המודבקים על הקירות ריבועים ריבועים. הם בעלי גימור צביע כך שאפשר לצבוע אותם ולתת להם תחושה של קיר. מדובר בחומר יקר מאוד: מעל 100 דולר למטר.
תאורה ותשתית תאורה: חדר קולנוע ביתי מושקע, ש"מכבד את עצמו", יכלול בדרך כלל מערכת של חשמל חכם. מערכת שכזו תאפשר 1. לשלוט בתאורה באמצעות שלט רחוק. 2. ליצור "תרחישי תאורה". כלומר, אפשר להגדיר למערכת שמעגל אחד של מנורות, למשל זה שמעל המסך, ייכבה לגמרי, שמנורות ממעגל אחר יתעמעמו ב- 30 % ושמנורות ממעגל אחר יתעמעמו ב- 70%. וכך בלחיצת כפתור אחת נוכל לגרום ל"תרחיש התאורה" המסוים הזה להתבצע. מבחינת תשתית, זה אומר שאת כל מעגלי התאורה בחדר צריך לנקז למקום אחד.
אופציה אחרת וצנועה יותר לשליטה על התאורה היא להחליף את המפסק הרגיל או את הדימר למפסקדימר נשלט בשלט רחוק, הודות לעינית האינפרה אדומה שקבועה בו. לשם כך אין צורך בשינוי תשתיתי כלשהו.
חיווט: מי שעושה את עבודת התשתית עבור הרמקולים וכל הדברים האחרים הקשורים לחדר קולנוע ביתי: מקרן, מסך וכו הוא החשמלאי. אך את תכנון החיווט לא תמיד מומלץ להפקיד בידיו.
חשמלאים רבים אינם מתמצאים בתחום, ולעתים גם מנסים לעשות לעצמם "עבודה קלה", במיוחד אם קיבלו תשלום גלובלי על הכנת החשמל בכל הבית. כיום אפשר לקבל שירותי תכנון ללא תשלום מחברות המתמחות בציוד למערכות קולנוע ביתי. הן מכינות תכנית אודיווידאו, שלאחר מכן נותנים לחשמלאי ומנחים אותו לעבוד על פיה.
אז מה עושים? מכל רמקול בחלל במערכת צריך למשוך צינור, בדרך כלל בעובי 16 מ"מ, שמגיע לריכוז מקומי באותו חדר. הריכוז כולל גם את נקודות הכבלים או הלוויין ואת נקודת הטלפון והיום ממליצים למקם בו גם נקודת מחשב. ריכוז זה הוא למעשה הריכוז הפיזי של המערכות האלקטרוניות (המגבר , הדי.וי.די, הממיר של הכבלים). גם מהמכשירים האחרים של המערכת (מקרן, מסך) מושכים צינורות אל הריכוז המקומי. בנוסף, אפשר לקשר את כל המערכת לארון החשמלארון התקשורת לאפלקציות עתידיות. כדאי לדעת שיש חוטים מיוחדים שמיועדים להשחלה בתוך צנרת.
הם מאופיינים בעמידות לאורך זמן, בין השאר ברטיבות ובלחות.