ת"י 5098: תכולת יסודות רדיואקטיביים במוצרי בנייה
המאמר מציג את עיקרי תקן 5098 הקובע את רמת הקרינה המרבית המותרת למוצרי בנייה (כולל קרינת ראדון), ובכללם: בלוקים, לבנים, מוצרי אבן טבעית ובטון קשוי.
בקרקע וכן ברוב חומרי הבנייה קיימים ריכוזים של רדיונוקלידים השייכים לשרשראות רדיואקטיביות הניתנות לייצוג על ידי תכולת האיזוטופים רדיום 226 תוריום 232 ו-אשלגן04.
נוכחות רדיואיזוטופים אלה בחומרי ומוצרי בנייה גורמת לחשיפה חיצונית של דיירי הבניינים לקרינת גאמא וכן לחשיפה פנימית של קרינת אלפא, ביתא וגאמא בגלל בנות הראדון.
כדי לצמצם את חשיפת האוכלוסייה הרחבה לקרינה רדיואקטיבית יש לבקר ולהגביל את תכולת החומרים הרדיואקטיביים בחומרי ומוצרי בנייה.
בארץ ובעולם גובר העניין בשימוש בחומרי לוואי תעשייתיים, בעלי ריכוז רדיואקטיביות מוגדל, כמרכיב במוצרי בנייה. בספרות המקצועית פורסמו נתונים על הקרינה במוצרי בנייה על בסיס גבס כימי. אפר פחם הוא חומר לוואי תעשייתי נוסף ששייך לקבוצת חומרים זו.
במספר מדינות מפותחות קיימים תקנים לאומיים המגבילים מאפייני הקרינה. כל מדינה קובעת קריטריונים להגבלת הקרינה ממוצרי בנייה מקומיים ומיובאים לפי שיקול דעתה ובהתבסס על רמת הרקע הרדיואקטיבי הקיים בה.
בהתאם לתקנים בארצות שונות הוצע גם בישראל לפני שנים אחדות להשתית את התקן הישראלי על הגבלת המנה השנתית לקרינה מייננת חיצונית ופנימית שמקורה במוצרי בנייה ל- 0.5 mSv שהיא רמת החשיפה הממוצעת ממוצרי בנייה מקובלים באירופה.
מטרת התקן היא לקבוע תכולה מרבית של יסודות רדיואקטיביים במוצרי בנייה מוגמרים וזאת מתוך מגמה ליישם את העיקרון המכונה ALARA , שמשמעותו להימנע ככל האפשר מחשיפה לקרינה כלשהי. הגבלת תכולות היסודות הרדיואקטיביים, המפורטת בתקן, מבוססת על החלטות הוועדה המקצועית תורתית לפיקוח על הקרינה בישראל. בהתבסס על החלטות אלה, נקבע בתקן (תקן ישראלי 5098 משנת 2003) כי מנת הקרינה האפקטיבית השנתית מקרינת גאמא ומראדון גם יחד, הנגרמת על ידי מוצרי בנייה, לא תהיה גדולה מ- 0.45 מיליסוורט לשנה. ערך זה מבטיח
שהתוספת המרבית של מנת הקרינה האפקטיבית השנתית מקרינת גאמא ומראדון גם יחד ממוצר הבנייה הנדון בהשוואה למנת הקרינה האפקטיבית מ"בלוק אפור", לא תעלה על 0.3 מליסיוורט לשנה לאדם הגר בחדר שארבעת קירותיו, רצפתו ותקרתו עשויים ממוצר הבנייה הנידון. [ה"בלוק האפור" הוא בלוק סטנדרטי המיוצר לפי תקן ישראלי ת"י 5 על חלקיו (בעובי 20 ס"מ ובמשקל מרחבי של כ- 1300 ק"ג למ"ק), המצוי בחלק גדול של הבתים בישראל. מדידות וחישובים במבנה מייצג העשוי מבלוק זה הצביעו על מנת קרינה של 0.15 מיליסיוורט לשנה לתושבי.המבנה]
התקן מפרט שיטה לבדיקת תכולת היסודות הרדיואקטיביים במוצרי בנייה ולקביעת התכולה המרבית בהתאם לעוביו ולצפיפותו של המוצר. תקן זה חל על מוצרי בנייה מוגמרים המכילים חומרים מינרליים (לדוגמה: בלוקים, לבנים, לוחות, מוצרי אבן טבעית), המשמשים לבניית קירות ורצפות במבנים, וכן על בטון קשוי (יצוק באתר לרבות מובא וטרומי). נכון לאוגוסט 2003 התקן עדיין לא נכנס לתוקף מלא (בינתיים יש לו תוקף רק מבחינת סעיף הבלוקים), אך ברגע שהוא ייכנס לתוקף הוא יהיה תקן רשמי ומחייב.
בנוסף לתקן זה, שעניינו מוצרי בנייה מוגמרים, ועדה במכון התקנים שוקדת על תקן מתאים עבור חומרי בנייה חומרי מוצא בארץ ומחו"ל.
ובכן, מה משמעות התקן, מבחינתנו, הצרכנים:
1.אם אתם עומדים לפני תחילת הבנייה ועדיין לא רכשתם את חומרי הבנייה בדקו אם חומרי הבנייה שאתם עומדים לרכוש עומדים בדרישות התקן. למרות שהתקן מחייב (כאמור, בחלקו), עדיין יש בשוק חומרים שאינם עומדים בו.
2.התקן קובע רמת קרינה מותרת. מי שרוצה בכך, יכול לוודא שרמת הקרינה בביתו אינה עוברת את המותר. לשם כך אפשר לבצע מדידות מעבדה של קרינת חומרי בנייה בבתים ודירות לפני או אחרי האכלוס. ניתן למדוד את רמת הקרינה הרדיואקטיבית בבית מגורים גם באופן ישיר באמצעות מכשור למדידת קרינת גאמא רגיש במיוחד ולחשב מקצב הקרינה (ביחידות מיקרוראם) את החשיפה השנתית בכל חדר בדירה.
כמו כן ניתן למדוד את שפיעת הראדון בבתי מגורים באמצעות גלאי פחם פעיל עם מכסה ייעודי או בעזרת מכשיר מדידה ייחודי שנבנה במיוחד למדידה ישירה של שפיעת גז ראדון. אם מתגלה רמת שפיעת ראדון מעל הסף שנקבע על ידי המשרד לאיכות הסביבה, ניתן למנוע יציאתו לחלל החדר, על ידי ציפוי הקיר בצבע המונע דיפוזיה של הגאז.
חשיפה לקרינת גאמא חיצונית ניתן למנוע רק על ידי הקטנת הכמות של מוצרי הבנייה ה"מרכיבים" את הדירה.