שיש הוא כמו יהלום. חומר בעל איכויות נדירות ותכונות שבזכותן יש לו המוני מעריצים. כמו היהלום, שנוצר מפחם פשוט, גם השיש נוצר מחומר גלם נחות שהשתנה אחרי אלפי שנות לחץ וחום תת קרקעי. שיש טבעי נוצר מאבן גיר פשוטה ורכה (שהיא בעצם מצבור דחוס של עצמות בעלי חיים קדמוניים), שהתחממה והצטופפה בעומק קליפת כדור הארץ, עד שהפכה לחומר הקשה והעמיד שאנחנו מכירים. כשחושבים על כך שחומר שנוצר מגופות בעלי חיים הופך לחומר הגלם העיקרי ממנו מכינים מצבות מבינים את מעגל החיים ואת האירוניה המשוגעת שלו.
שיש הוא החומר הכי נצחי בשימוש האדם מאז ירד מן העץ ולמד להכין חפצים שישמשו אותו. היוונים (אלה מיוון העתיקה, לא הלמלמים שמנסים להיכנס לאיחוד האירופי היום), שהיו הדבר הכי חכם בעולם העתיק, השכילו להשתמש בשיש כחומר ליצירת פסלים ומבנים. מטרת היצירות הללו הייתה לתאר את האלים ואת בתיהם ולשם כך נדרש חומר טהור, יפה ונצחי כמו האלים עצמם.
מלבד המראה והעמידות, השיש התאים, כיוון שהוא חומר צפוף מאוד שניתן לעבד גם ברזולוציות זעירות מבלי שיתפורר. ההוכחה לצפיפות היא שניתן ללטש אותו עד למצב בו הוא מבריק מאוד.
התכונה שהכי מאפיינת את השיש היא המשקל המטורף שלו (תוצר ישיר של הצפיפות), גם בהיבט הפיזיקלי וגם בדרך בה הוא נתפס בעולם העיצוב. כל רהיט שבנוי כולו או חלקו משיש, הוא רהיט כבד. בנוסף לכך, משחר האנושות היה השיש גלוי לעין וקל להפקה באופן יחסי לחומרי מבנה אחרים (ניסיתם פעם להפיק נחושת מהאדמה?), כך שהוא שייך לקבוצת החומרים הקלאסיים. העובדה המפתיעה היא שלמרות שהוא חומר קלאסי וכבד, השיש הוא חומר קר, והוא יחיד ושונה בקבוצה הזאת.
השיש המוכר ביותר, זה שקופץ לראש ראשון הוא הקררה, השיש הלבן בעל טקסטורת הגידים השחורים/ירקרקים שלא נמאסת לעולם (ולפני שנרחיב, הבה נחסל אחת ולתמיד את הטעות הנפוצה- יש להגות CARRARA ולא CARRERA, טוב? תודה). כיוון שמדובר במראה אייקוני, הקררה משמש כמעט תמיד את המעצבים מודרניים ליצירת פריטים בעלי אופי עכשווי עם טוויסט קלאסי שטוען אותם במשמעות חדשה ורעננה. מדובר בניגוד מושלם, שיוצר משהו חדש ומסעיר באמת.
מלבד המראה הלא צפוי, הטכנולוגיות החדשות מאפשרות ליצור ממנו חפצים דקים מאוד, שמאתגרים את ההיגיון שרגיל לראות שיש חתוך בעוביים לא קטנים. כך או כך, עבה או דק, הקררה מהווה שביל בטוח להכניס את השיש אל עיצוב הבית המודרני. עניין מומלץ ביותר.
הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת היום ליצור גם חיקויי שיש מעולים. לא מדובר בתחליפים מאולצים בנוסח עדות קינוחי הפרווה, אלא בחומרים ומוצרים שיש בהם אמירה חכמה והומוריסטית, לעיתים על החומר ועל תכונותיו. החומרים הללו יוצרים חיבור אבסורדי בין הצורה, הפונקציה והחומר והתוצאות בדרך כלל מרעננות את הראש העייף.
השיש הצבעוני והנדיר יותר, שמגיע באין ספור תצורות וצבעים, ישמש בעיקר כחומר חיפוי אקזוטי ולעיתים גרנדיוזי. סוגי השיש הללו נמצאים על קו פרשת המים בין המיוחד לבין קקופוניה גרוטסקית של רהב וצבעוניות מוגזמת. חלקם ממש כעורים וכולם מאוד יקרים, כך שקשה מאוד להשתמש בהם מבלי לצאת בנזק.
עוד שיש מעניין הוא האוניקס. שמתאפיין לרוב בגווני חול מתונים אך מוכר בזכות יכולתו להעביר קרני אור כשהוא פרוס דק מספיק. מיותר לציין ששימוש בחומר קלאסי, קר ופולט אור הוא מסוכן כמו שימוש באורניום מועשר. מעט ממנו יעניק זוהר אין סופי לחלל אך אם תחצו את המסה הקריטית תקבלו תגובת שרשרת שתשרוף לכם את כל האסתטיקה. גופי תאורה קטנים מאוניקס דק ובעלי צורה בסיסית הם הצלחה בטוחה. שולחן קפה מאוניקס מואר מהווה עבירה על חוק הטעם הטוב ויגרור עמו עונש כבד. ובצדק.
